הוא עמד בפינת החדר, פניו מלאות בדמעות..ידיו מלאות דם..
רגליו משקשקות.. והוא אינו יכול לזוז ממקומו..
הוא הרגיש אבוד.. הרגיש שכעת לא נותר לו בשביל מה להישאר בעולם הזה..
שבלי אהבת חייו, אין לו שום צ'אנס לחיים טובים ומאושרים.. כמו שתמיד חלם עליהם..
הוא פחד.. פחד שיאשימו אותו ברצח אהובתו..
הוא לא רצח בכוונה.. הוא לא התכוון לתקוע את הסכין ישר בתוך לב אהובתו..
הוא רצה לחיות איתה לנצח, להקים משפחה.. לגדל ילדים..
הוא לא חשב שהכל יסתיים כל כך מהר..
הוא נפל ארצה ודמעותיו הפכו כשלולית סביבו..
אם רק הייתה חושבת לפני המעשה, אם היא לא הייתה עושה את מה שעשתה,
דבר לא היה קורה.. היא לא הייתה מתה.. והכל היה ממשיך כרגיל..
אבל עכשיו מאוחר מידי, עכשיו הכל אבוד..




