המשךךךךךךךךךךךךךךךךך
מה נטשתת??=[[
סורי על הייבוש...
פשוט מה זה לא היה לי זמן לכלום....
הינה לכם המשך!!!
לפתע נישמעו מחיאות כפיים. "נהדר אנג'ל, נהדר." אמר המורה לתיאטרון, ארנולד יצא משם, המום, מנסה לעכל את העובדה שאנג'ל הרגע זרקה אותו. השיעור עבר רגיל, מהר, אבל רגיל. השיעור הבא היה שיעור ציור. הנושא היה רגשות, כל אחד היה צריך לצייר את הרגשות שלו, ואיך מציירים רגש?! רגש הוא משהו שלא רואים. זו בדיוק הכוונה. אנג'ל לקחה פחם שחור והחלה לצייר. היא נכנסה לעולם שלה, לא שמעה שום דבר חוץ מרעש הפחם על הנייר. היא ראתה את הציור בראש, וציירה בדיוק מה שהיא רואה, מה שיהא מרגישה. היא ציירה במהירות, ללא דיוק. קו, ואחריו עוד קו, בלי הפסקה. המורה ניגש אל אנג'ל, עמד מאחוריה והביט בה מציירת. הוא אהב להביט בה מציירת מפני שציירה בצורה מדהימה, לא פחדה מהנייר, לא פחדה ללכלך את הידיים, היא הרגישה את הציור כשציירה אותו, וכל מי שהביט בציור ידע בדיוק מה היא רצתה להביע בציור. לפתע הפסיקה אנג'ל לצייר, נעצרה לרגע, עמדה לכמה שניות כמו פסל, הניחה את הפחם השחור בצד ובמקומו לקחה פחם אדום, אדום עז. הדגישה כמה חלקים בציור, חתמה את שמה בפינה הימינית התחתונה של הנייר. רק עכשיו היא הבחינה במורה, חייכה אליו והלכה לשטוף את ידייה. כשחזרה הציור שלה לא היה על הקן. אנג'ל נבהלה, "מי לקח את הציור?!" שאלה במעט לחץ. המורה ניגש אליה, "אני לקחתי אותו." אמר והביט בה, "למה?" שאלה אנג'ל מבולבלת. "יש תחרות ציורים בניו-יורק, המנצח מקבל מלגת לימודים בניו-יורק ועוד כמה מתנות, אני חושב שלציור שלך יש הרבה סיכויים לזכות, ואז תוכלי לטוס לניו-יורק ללמוד בבית ספר לאומנויות." אמר והביט בה, היא נראתה לו מסוקרנת, "כמובן שאני אשלח את הציור שלך רק באישורך." הוסיף. "בטח, אין לי מה לפסיד בכל מקרה." אמרה אנג'ל, השיעור ניגמר. "מלגת לימודים בניו-יורק, יהיה טוב לעזוב, להתחיל חיים חדשים." חשבה לעצמה. היא עשתה דרכה לקפיטריה, לאכול משהו, היא פתחה את הדלת, כולם הפנו את מבטם אליה, היא לקחה לעצמה סלט פירות, ומיץ תפוזים, כיוון שכל שאר המאכלים לא נראו לה אכילים במיוחד, היא עמדה עם המגש, ניסתה לצוד בעיניה מקום פנוי לשבת בו, "אנג'ל!" נשמעה לפתע קריאה, אנג'ל הביטה לכיוון ממנו שמע הקול, זה היה דניאל, היא חייכה אליו, הוא סימן לה לבוא לשבת לידו. "איזו יפה את היום, ממש בובה." אמר דניאל וקרץ לה, אנג'ל צחקקה נבוכה. "החלטתי שאני יכולה ללבוש עוד צבעים חוץ משחור, ולא להפוך למושפעת." סיכמה אנג'ל בקצרה, "טוב מאוד! כמו שצריך." עודד אותה דניאל. אנג'ל הכניסה כף של סלט פירות לפיה ולעסה בחיוך. "אז מה אנג'ל, איזה שיעור יש לך אחר כך?" שאל דניאל. "חופשי." אמרה ולגמה ממיץ התפוזים שלה בהנאה. "באמת? גם לי לא. רוצה שנלך נשב בסיפריה? שם לפחות יש מזגן." הציע דניאל. אנג'ל הביטה בו, וחייכה חיוך שובב, "מה את זוממת?" שאל דניאל מסוקרן. "יש לי רעיון הרבה יותר טוב מללכת לסיפריה." אמרה בחיוך שובב וזומם. "אנג'ל...?" שאל דניאל, מסוקרן במיוחד. "הפתעה." חייכה במסתוריות. אנג'ל קמה ממקומה והחלה ללכת, דניאל הלך אחריה כעיוור, הם הלכו לחצר האחורית של התיכון, לשם אף אחד לא מגיע, אף אחד לא גוזם את השיחים והעצים שם, אנג'ל הזיזה וילון ומאחוריו נתגלתה דלת, אנג'ל פתחה אותה ונכנסה פנימה, דניאל נכנס אחריה. "ברוך הבא, על המקום הזה יודעים 13 אנשים, אתה בטח יכול לנחש שהם האנשים האפלים יותר של השכבה שלנו. הכל מסודר פה כפי שאתה רואה, אבל אתה חייב לשמור על זה בסוד." אמרה אנג'ל. "אל תדאגי, אני לא אספר לאף אחד." הבטיח דניאל. לפתע קולו של ארנולד נשמע ואחריו עוד כמה קולות. צעדים מתקרבים. "אסור שיראו אותנו פה, בוא לפה!" אמרה אנג'ל בלחץ, ומשכה אותו אחריה לתוך מסדרון צר, היא החלה לרוץ והוא בעקבותיה. הם רצו ישר ואז פנו שמאלה, המשיכו לרוץ. עברו עוד מסדרונות, ירדו במדרגות, נכנסו לתוך חדרים. עברו על פניי דלתות סגורות. הם נעצרו, אנג'ל נשענה על הקיר כדי לסדר את נשימתה, לפתע הקיר זז, הם נפלו לתוך חדר חשוך, הקיר ניסגר אחריהם. אנג'ל ודניאל הכו על הקיר, וניסו לפתוח אותו, אך ללא הצלחה. אנג'ל נאנחה ביאוש. "לפחות פה הם לא ימצאו אותנו." אמר דניאל, ניסה להצחיק אותה אך ללא הצלחה. אנג'ל הוציאה את פנס הכיס שלה, והחלה לבדוק את החדר, הכל היה ישן ומאובק כל כך, כאילו לא נכנסו לחדר הזה עשרות שנים. על הריצפה היו מפוזרים נרות ישנים, על הקירות היו מצויירים לבבות, "אני אוהבת אותך אוצר שלי."אמרה לפתע אנג'ל. דניאל הביט בה לא מבין. "זה כתוב על הקיר." הסבירה אנג'ל, והעבירה את אור הפנס על עוד כמה כתובות שנכתבו בלשון זכר וחלקם בנקבה. לפתע הופיעו 2 דמויות....
אוהבת אותכם הכי הכי בעולם
ישששששששש סוף סוף המשכתת!!
שימי המשךך דחוף סיפור מעלף!!
אווו סוף סוף!
ההמשך לא מאכזב אבל איך מתוך שיחים מאחורי בית הספר יש כל כך הרבה מסדרונות??
המשךךךךךךךךךךךךךךךך
סופסוףףף המשכתתת =]]
מושלםםם מאמי
תמשיכייי דחוףףף
המשך יותר מאוחר...
ויש מסדרון כי הם ירדו במדרגות... יענו מתחת לאדמהה =]
אוהבת!!
אה אוקיי =]
טנקס!
וסתם רעיון שתוכלי לאמץ.. את יכולה לכתוב כמה פרקים מראש לפני תקופה שאת יודעת שלחוצה לך
ולפרסם אחת ליום -יומיים =]
אתר האהבה הישראלי