אהוביי התחלתי עוד סיפוררררר..
מקווה שתאהבו אותוו ושלו כן יהיו תגובות!!!
מקווה שלא תאכזבו ותהנו...אוהבת!!! 😁
-=-פרק ראשון-=-
מתעוררת בעקבות הרעמים בחוץ...עדיין אותו חורף..
הרעמים מזכירים לי את אותו הלילה כשבחוץ היה גשם סוער..
וכל העננים היו שחורים..כמעט ולא הבחינו בהם..
כל טיפה וטיפה מזכירה לי את מה שקרה..
מאותו יום הכל נתקע..אף אחד בבית הזה לא המשיך כשהיה..
כולם נעשו סגורים,לא מדברים ולא מתפקדים..
והכל נותר אותו הדבר...אותם חיים קשים ומייסרים..
לפעמים אני תוהה למה בכלל אני קיימת?למה ה' מתעקש שאני אשאר בחיים?
אלה שאלות שעולות בראשי מאז אותו יום ששיגע את נפשי..
החלטתי לקום מן המיטה ולראות,אולי היום מישהו יגיד לי שזה היה רק חלום בלהות,
צעדתי אט אט עד למדרגות..
וירדתי בשקט בשקט בכדי שלא יבחינו בקיומי...
כבר הרבה זמן שלא יצאתי מהחדר..אני בספק אם מישהו בכלל יצא..
ירדתי והגעתי לסלון..כולו מוזנח..רואים שכבר אין בו חום כמו בכל בית..
אין משפחה שתשמח,תצחק,תאהב תמלא אותו בקרן אור..
עכשיו הוא נראה כל כך ריק...עצוב..עזוב.
הצצתי בזהירות לתוכו..ולא היה בו אף אחד..מלבד הכלב שלי..הקטנטן..
שגם הוא כבר לא נובח ולא כלום..יושב לו שם בפינה נידחת בבית..בודד..כולו רועד מקור..
ושוב אני אשמה בעצבות שלו גם..אני הבטחתי לטפל בו ולדאוג לו במסירות..
אבל הנה אני מאכזבת אפילו שמדובר פה בכלב..אני שוב אשמה.
הלכתי לחדר הסמוך שבפינה..החדר שבו היא פעם הייתה..אך היא כבר איננה...
אין את החיוך המקסים שלה..שיאיר את הבית..ואת השיגעונות שלה שאת הבוקר בצעקות תמיד היו פותחות...אין את ריח האוכל שמדי פעם היא הייתה מכינה...הבית לעולם לא יהיה אותו הדבר..בלעדיה הוא תמיד יהיה שום דבר...ימים שלמים בעדייה...נראים לי כמו נצח..
אין את הטלפונים שהיו מצלצלים ללא הפסקה בשבילה..אין מישהו שלא אהב אותה..
היא הייתה דבר מיוחד מלאת חיים תמיד היה איכפת לה מאחרים..
נכנסתי אליו הוא כל כך ריק...אותו סדר שלה..שהיא אהבה מאז נותר..
אף אחד לא נכנס אליו..לא מעז לגעת בו..זה משהו שלה..משהו שהיא השאירה פה..
כולם יודעים עד כמה היא שנאה שנגעו לה בדברים..וככה זה יישאר לעולמים..
לא משנה איפה היא אני יודעת שהיא רואה אותי...
אחותי,אני מצטערת..אני אוהבת אותך!לא הייתי צריכה לעזוב אותך!
רק תחזרי בבקשה אני צריכה אותךךך ואני בטוחה שאת זקוקה להמון תמיכה..
היכן את?לאן נעלמת לי?רק תתני לי רמז ואני אבוא לקחת אותך..
כולם מחכים לך פה,רוצים שתבואי..ותצילי אותנו..תרימי אותנו על הרגליים..
אנחנו טבענו תצילי אותנו..שלא נשקע יותר..שהכל יחזור להיות מה שהיה..לפחות תגידי שאת בסדר...
כולם דואגים לך..נעלמנו לכולם..
כל החברים שלך ואהוב ליבך..אופק מחכה לטלפון ממך..
מה את כבר לא דואגת לו?כל יום היית מרימה אליו מליון טלפונים כי דאגת לו..
הוא נמצא בשטחים..הוא חייל קרבי והוא צריך אותך שאת נפשו תעודדי..
איך יום אחד קמת והלכת?למה מהמציאות ברחת?אני חשבתי שאת אמיצה..
תמיד הערצתי אותך ואת היית לי אלילה..
הכאב בפנים..כבר לא נותרו לי דמעות..לא יודעת מה עוד נותר לי לעשות..חוץ מלבכות..
ושוב המחנק הזה בגרון..שוב הדמעות מאיימות לצאת..ככה נשכבתי על מיטתך והתחלתי לבכות בשקט..
שאף אחד לא התעורר...הכאב בפנים עמוק עמוק חודר..רוצה להירדם ולא להתעורר..
עכשיו אני נחושה בעצמי...
מחכה לתגובות!!
יפיתי שלכםםםםםםםםםםםם!




