alex (AM 10:59) :
אולי לוקח לזה זמן..
alex (AM 10:59) :
את פה?
1. נכון יש את המחזור וכל הקטע של הביוץ וזה..אז כאילו מתי "הימים המסוכנים" בעצם?
2. נגיד ושוכבים בלי אמצעי מניעה או שהקונדום נקרע ויש חשש להיריון אז אחרי כמה זמן אחרי ששוכבים אפשר לעשות בדיקת היריון?
3. במה מומלץ יותר להשתמש כששוכבים קבוע עם החבר? בקונדומים או גלולות? (גלולות במידה והולכים לרופא לבדוק שאין מחלות לאף אחד מבני הזוג)
4. חלק אומרים לי שגלולות עלולות לגרום לעקרות וחלק אומרים שלא..מה נכון?(מי שיודע בטוח ולא סתם מעריך שיענה)
חחחחח אני בכלל בכלל לא.. למה שאני יעבוד עלייך בכזה דבר . אממ הייתי עם עדי היה מגעיל ביותר ומסריח רצחחח וקניתי כאילו סיגריה אחת..
ידעתי שאני לא יעשן יותר, רק רציתי לנסות
אומר/ת:
אני מנסה להתמודד איתו
אומר/ת:
ולפתור את זה
אומר/ת:
אבל את מסתגרת
אומר/ת:
בבקשה
אומר/ת:
תעזרי לי לפתור את זה
עושה לי טובה שאתה מדבר איתי?
טוב תשמעי אני מצטער שיצאתי כזה מעצבן
הייתי עצבני והצאתי את זה עליך
מקווה שתביני
עכשיו אני הולך אז ביי
"מהממת" הכריזה משסיימתי להתלבש
"כה?" שאלתי
"לגמרי!" אמרה והצטרפה להביט יחד איתי במראה
"אנחנו כובשות את הערב מאיקוש" אמרה בחיוך
"אין לי נעליים" אמרתי כלא מקשיבה לה
"סינדרלה.." אמרה ופסעה אל צידו השני של החדר
"קחי" אמרה והושיטה סנדלי עקב
"אני אפול!" אמרתי
"את לא.. זה עקב קטן" אמרה במצח קמוט "תחכי לדיגמון מסלול תיראי מזה עקבים שנופלים מהם" אמרה
וחזרה אל השירותים להתאפר.
ניסיתי לסדר את השיער
"בואי" אמרה משהבחינה בי מנסה בקושי לעצב תסרוקת מתאימה
הבטתי בה
"בואי בואי" האיצה בי בתנועת יד
"נוו? בואי אני אעשה לך תלתלים" אמרה והוציאה בייביליס מהתיק שלה
התקדמתי אלייה בקושי, עם העקבים האלה זה כמו מבחן הישרדות.
תלתל תלתל נחת על שיערי המתוח בעדינות ואט אט שיערי קצר בחמישה סנטימטרים
"נו? תספרי לי על חבר שלך" אמרה קשת דרך המראה בחיוך
"מה לספר?" שאלתי משחקת באצבעותיי
"איך הוא נראה?" שאלה
"מה הוא אוהב לעשות..?" הוסיפה..
ציחקקתי
"הוא.. שחום, תימני... ישלו שיער חלק, חום שטני עם פוני עקום שנופל לו על המצח אחרי קוצים
ו.. עיני שקד חומות ירוקות, אף קטן. שפתיים קטנות ורודות" התחלתי לצחוק.
"ישלו... גוף, ו.. הוא גבוהה ממני ב..10 סנטימטר" אמרתי וסימנתי באוויר בערך מה גובהו
"יש לו עגיל בגבה, ואחד באוזן...הוא.. אוהב להתלבש.. לעשן.. להשתגע"
"הוא נשמע מושלם" אמרה קשת בחיוך
"הוא מושלם" חייכתי בחזרה
"הוא חכם.." המשכתי "והוא אוהב חיבוקים.. ודיגדוגים... והוא כותב.. שירים.. ומצייר..
והוא רומנטיקן שחבל לך על הזמןן" ציחקקתי ועברתי על החרוט בטבעת
"הווווו" חייכה קשת חיוך מלאכי וסיימה את התלתל האחרון..
"וואאי איך יפה" אמרתי מקפיצה את התלתלים
"חכי ! אל תקומי!" אמרה והוציאה חבילת סיכות סבתא מהתיק שלה
"מושלם!" אמרה כשפתחה את שתי ידייה באוויר
ציחקקתי וקמתי כדי לתת לה חיבוק
"רגע ! עוד לא!" אמרה והוציאה שוב את תיק האיפור שלה
"זהו.. עכשיו את יכולה לחבק אותי" אמרה בחיוך אחרי שהכניסה בחזרה את כלי האיפור.
"תודה אוהבתותך" אמרתי
"בלי להגזים" אמרה קשת ונשקה לי בלחי
"ליידיס?" שאל אוהד מושיט את ידו אל ידה של קשת
וכך גם עשה רועי לי.
הם היו לבושים בטוקסידו מגוחכים למדי, חליפה שחורה עם חולצת אלגנט ורודה.
קשת ואוהד התחילו להתקדם הלאה במסדרון
ורועי התעכב בלנשק בעדינות את כף ידי
"את יפה" אמר מרים את מבטו אליי
"תודה" עניתי אדומה והצטרפנו אל קשת ואוהד במעלית
"בונז'ור" אמר נער המעלית וסגר את שער הזהב במעלית
"בונז'ור" ענינו ארבעתנו
"ג'וב אמר לכם איפה אנחנו פוגשים אותם?" שאלה קשת את אוהד
"כן" אמר ויצאנו מן המעלית אל הלובי המפואר שהיה מלא באנשים לבושים חליפות ושמלות מפוארות.
"וואו" נפלט לי ורועי הביט בי בחיוך
"זה פעם ראשונה שלך בנשף סוכנים?" שאל
"כן" עניתי סוקרת את הסביבה בקפדנות, מתאמצת לא לפספס שום פרט.
התקדמנו במסדרון רחב ומוזהב והגענו אל פתח האולם, מן האולם בקעו אורות כחולים לבנים וסגולים
ומוזיקה נעימה.
בפתח עמדו שני אנשים בחליפות שמחליפים כמה מילים עם הנכנסים לאולם
אוהד וקשת חיכו בפתח כדי שנצטרף אליהם
"בונז'ור" אמר האיש המשופם בפתח
"בונז'ור" אוהד בירך אותו בחזרה והוסיף "דיזוויט"
האיש המשופם בחליפה הצביע לכיוון מסוים וקשת ואוהד התחילו לצעוד בדרך.
"מה זה זיסוויט?" שאלתי את רועי
"דיזוויט" תיקן אותי "18 בצרפתית" אמר
ועקבנו אחרי אוהד וקשת
"מאיפה אתה יודע?" שאלתי אותו רוכנת אליו בעדינות
"בית ספר" ענה בחיוך ומלפנינו התגלה שולחן עגול וגדול שבו ישבו האנשים המוכרים לנו.
ג'וב עמד לא רחוק מדבר שיחה חטופה עם צרפתייה מקומית, היא לבשה שמלת פרווה לבנה וענק יהלום גדול
משהבחין שהגענו סיים במהירות את השיחה וצעד צעדים חטופים לעברנו
"בונז'ור" אמר במבטא ונישק את כף ידי שלי ושל קשת
"בואו בנות" אמר ושלח את ידיו מקופלות כדי שנשחיל בהן את זרועתינו
"לדוגמניות יש תפקיד חשוב הערב" אמר
קשת ואני החלפנו ציחקוקים והמשכנו בפנים חתומות
ג'וב הוביל אותנו בנעימות אל שולחן קטיפה כחול ארוך
"בונז'ור מסייה דו פרדייה" אמר ג'וב בנעימות אל האדם הנמוך שעמד סמוך לשולחן
השולחן היה עמוס זרועות, אוזניים וצווארים מלאכותיים שעליהם דיגמנו תכשיטי יהלומים שונים.
"סאלו מסייה סול" אמר האדם הנמוך ונשק לג'וב שתי נשיקות בלחייו
"בונז'ור מאדאם" אמר דו פרדייה לקשת בקידה קלה
ולאחר מכן עבר אליי
"סאלו מאדאם" אמר בהדגשה ונישק את כף ידי
"סאלו" החזרתי לו בחיוך ובפנים מאדימות.
בן רגע האדם הנמוך הסתובב על עקביו הוציא בעדינות ענק יהלומים עדין מצוואר מדומה והציג לי אותו
הסתכלתי על ג'וב במבט חסר אונים
ג'וב חייך חיוך משועשע והינהן לאדם הנמוך
דו פרדייה ערך טיול קצר כדי להגיע אל מאחוריי והניח בעדינות את הענק על צווארי.
הסתובב בחזרה כדי להביט בי ובענק והצמיד את ידו לליבו
"אנשאנטה" אמר באנחה לבבית
חייכתי והבטתי שוב בג'וב לעזרה
"הוא מוקסם" לחש לי בחיוך וחזרתי להביט באדם הנמוך
"מרסי" אמרתי בחיוך ענק והאדם הקטן חייך בחזרה אליי ופנה להביט בקשת
"אאמממ" אמר מביט בה ופנה לאוסף היהלומים שעל השולחן
"ווואלה" אמר והוציא זוג עגילי מנצנצים מאוזניים מלאכותיות
קשת הורידה במהירות את העגילים הזהובים שענדה וחייכה אל האדם הקטן
דו פרדייה ענד בעדינות את העגילים המנצנצים לאוזנייה הקטנות של קשת
"אולהלה" אמר וחייך חיוך מאושר אל ג'וב וחטף בעדינות את עגילייה המקוריים של קשת.
"מרסי" אמרה בחיוך והביטה במראה הקטנה שעל השולחן חייכה ושבה ועמדה סמוך לג'וב
"אבורטסרוויס" אמר בקלילות ג'וב אל האדם הנמוך והושיט את זרועותיו המקופלות לעברינו.
"זה לא מתנה נכון?" שאלתי את ג'וב כשעשינו את דרכינו חזרה אל השולחן העגול
"כמובן שלא" ענה בחיוך
"אתן רק מדגמנות אותם" אמר "ובצורה מקסימה" הוסיף והביט בנו.
"רועי אוהד, צריך להצטלם בואו" אמר ג'וב וכעת ידי השתלבה בידו של רועי ושל קשת בידו של אוהד
ג'וב זמין את שירה שהייתה לבושה בצורה מדהימה ועשינו את דרכינו אל שטיח לבן ופרוותי בכניסה
20 צלמים עמדו בעמדות מצלמה וצילמו את הנשים והנערות המדגמנות,
את הסוכנות ואת הסוכנים ואת המעצבים השונים, גם דו פרדייה עמד וחייך אל המצלמה.
רועי הוביל אותי ראשונה אל השטיח הלבן והפרוותי ועמדנו מביטים במצלמות ומחייכים
לפתע דו פרדייה צץ וליטף את ידי בעדינות "מאדאם?" שאל והצטרפתי אליו לתמונה באילתור מהיר
ג'וב גם נכנס אל הפריים וחייך יחד עם שירה למצלמות, קשת לעומת זאת נשקה נשיקות ללחיו של אוהד ופלירטטה איתו.
"שניהם חיים בשביל תסומת לב" הגניב לי רועי הערה כשראה שאני מביטה בהם
"אתה לא חבר שלו?" שאלתי כשיצאנו ממעגל המצלמות
"לא" ענה בפשטות
"ושל קשת?" שאלתי
"גם לא" ענה
לראשונה הבטתי בו וראיתי את היופי שבו, נאה עם פרצוף ללא פגמים, הכל אצלו מונח בפורפורצייה.
"מי החברים שלך?" שאלתי לאחר זמן מה של מבטים מתחלפים
"את לא מכירה" אמר
"למה הם לא פה?" שאלתי
"הם לא התקבלו"
"התקבלו למה?" שאלתי מבולבלת
"לנסיעות חוץ" אמר, "הם לוקחים את מי שיש לו 'לוק עולמי' יעני מתאים לכל תרבות" הסביר
"ואני מתאימה לכל תרבות?" ציחקקתי
"מסתבר שכן" ענה בחיוך
"מי שם אותך בבית ספר לדוגמנות?" שאלתי
"ג'וב" ענה ופנה להביט בו מחייך למצלמות
"אתה לא כל כך אוהב אותו, נכון?" שאלתי משהבחנתי במבטו העוקב
"נכון"
"למה?" שאלתי
"הוא נחמד למי שהוא רוצה להיות נחמד" אמר באותו מבט עוקב
"אני לא מבינה" אמרתי
"את תביני... כשיגיע הזמן" הבטתי בו, מבט חסר הבעה.
"אני אוהבת את פאריז!" אמרה קשת באושר כשהילכה בקלילות לכיווננו גוררת אחריה את אוהד.
חייכתי.
"פרינססה" נשמע קול אחר, מני.
"בואי בואי..." אמר וזימן אותי אליו, צעדתי בזהירות מנסה לא ליפול מהעקבים המסוכנים.
"ג'וב אומר שהוא מארגן אפטר פארטי קטן... בחדר 15...אני בחדר 14, אם תירצי... אבל ג'וב אמר לי להודיע לך, הוא אמר שיהיו שם אנשים שהוא רוצה להכיר לך" אמר בחיוך
"אבל" אמר והחיוך נעלם "אני מציע לך לתרץ תירוץ" לחש רוכן קרוב אליי
סובבתי את מבטי במהירות להביט בו, הרגשתי בהלה לא מובנת.
מני חייך חיוך ילדותי ופנה לדבר עם אחת מידידותיו האחרות
חזרתי אל קשת רועי ואוהד.
"מה קרה?" שאלה קשת שהבחינה בהבעה שהשטלתה עליי.
"כלום" שיקרתי משתדלת לחייך.
"בואו ילדים בואו" אמר ג'וב מלווה בשירה מחייך אלינו.
"אני מרגישה לא נוח" לחשתי אל רועי מנסה לסדר את השמלה המסורבלת בדרך אל השולחן העגול
"למה?" שאל
"השמלה..אני לא רגילה ללבוש כאלו שמלות" אמרתי ברוגז
"כולן" אמר בחיוך והתיישבנו.
"אבל אין ספק שאת מיוחדת" הוסיף
חייכתי
מלצרים הגיחו מכל פינה ומזגו שתיות למינהן
אור מעומעם הואר על הבמה הסמוכה
והאיש הנמוך דו פרדייה שלפני רגעים מספר התאים לי ולקשת מחרוזת ועגילים יוקרתיים עלה עלייה
וסידר עצמו לקראת נאום
את הנאום עצמו אני לא יכולה לתרגם אבל לפי הבעות הפנים של רועי אוהד קשת וכל סובבי השולחן שהבינו את השפה. הבנתי שהוא ריגש ביותר.
מחיאות כפיים סוערות נשמעו כשדו פרדייה ירד מהבמה והתיישב במקומו בשולחן עגול וגדול אחר.
לאחר שתיים שלוש דקות של דיבורים הוגש האוכל.
"חלזונות?" שאלתי כשצלחת קונכיות קטנות בקרח הונחה מולי כמו לשאר יושבי השולחן רק שהם התפעלו חיובית מהמנה.
"אם לא תטעמי לא תדעי" השתעשע רועי וסימן לי מה עליי לעשות עם הסכום המתוסבך והמפית.
"מאיפה אתה יודע הכל?" שאלתי מנסה לפצח בעדינות את הקונכייה.
"בית ספר" ענה
"הגישו לכם שם חלזונות?" שאלתי מבולבלת
"בערך" ענה ואחז בידיי כדי לעזור לי.
"תודה" עניתי מביטה בו בחולמניות.
"יש לך מישהי?" שאלתי מתייאשת ממנת הקונכיות
"לא" ענה
"לא הייתי מתנגדת לאחד כמוך" אמרתי הופכת אדומה
"אין מישהי שאני אוהב" אמר
"בית ספר לדוגמנות זה לא מקום כל כך קשה למציאה" אמרתי במהירות
"להפך" חייך רועי .
אתר האהבה הישראלי