אמיר תיבון מציע לפוליטיקאים להסתכל על הבעיות האמיתיות במערכת החינוך, במקום לזרוק סיסמאות ריקות. רשמו לפניכם: אלימות, עוני, לאומנות
בכל מוצאי-שבת משודרת בערוץ 8 סדרת תעודה ישראלית הנקראת "בחזרה לתחתית". מפיקי הסדרה שולחים מנהלים בכירים של חברות כמו "ישראייר", "מאפיית אנג'ל" ו"פוקס" אל תחתית סולם העבודה - לעבודה שחורה במפעלים ובנקודות המכירה. כצפוי, המנהלים מופתעים לגלות את תנאי העבודה והשכר של העובדים הקטנים בחברה.
לכבוד הבחירות הבאות עלינו לטובה הגיע הזמן להפקה נוספת בסגנון: שליחת פוליטיקאים לשבוע של לימודים בבית-ספר תיכון ממוצע בישראל. במהלך שבוע כזה, יזכו הפוליטיקאים להצטופף עם 40 תלמידים בכיתה, להשתמש בשירותים המטונפים, לחטוף שקיות מים בהפסקה ולפחד מהאלימות במסדרונות. ממש חוויה אנתרופולוגית.
הסיכויים שסדרה כזאת אכן תעלה על המסכים הם כמובן קלושים ביותר, אבל הגיע הזמן לפקוח את עיני הפוליטיקאים בנוגע למצב החינוך בישראל. למרות ההצהרות הגדולות ששמענו בחודשים האחרונים מנציגי המפלגות השונות על "מהפכה בחינוך" ועל שינוי סדרי העדיפויות, שום שינוי של ממש לא מסתמן באופק.
שירותים מטונפים ומסריחים
בעיתון "הארץ" פורסמה לאחרונה השוואה בין תוכניות החינוך של "קדימה" ושל "העבודה". תכנית החינוך של העבודה שמה דגש על טיפול בפערים החברתיים בעזרת "מפעל ההזנה". תכנית החינוך של קדימה כוללת חזרה אין-סופית וריקה מתוכן על המילה "רפורמה".
הדבר העיקרי שבולט בשתי התכניות הוא מה שלא מופיע בהן - אפילו לא משפט או שניים על המציאות העגומה בבתי-הספר. נראה שהן נכתבו לגמרי במנותק מהעולם האמיתי. האם הם באמת מאמינים שאם נכפיל את משכורות המורים ונאכיל את כל ילדי ישראל בשניצלים ואורז, מערכת החינוך תשתפר פלאים? כותב שורות אלה מוכן מעתה ועד סוף התיכון לעשות שיעורי בית בתנ"ך אם זה מה שיקרה.
דווקא הפוליטיקאים אשר אמורים להבין דבר או שניים בחינוך, מתעלמים לחלוטין מהאלימות שמשתוללת במסדרונות. הם מתעלמים מהכישלונות החוזרים ונשנים של מערכי הייעוץ הבית ספריים למנוע מקרי אונס, התעללות, והתאבדות תלמידים. הם מתעלמים מהתנאים העלובים ששוררים בבתי-הספר: השירותים המטונפים והמסריחים, מחסור נצחי בכיסאות ושולחנות, מזגנים מקולקלים, כיתות בלי חלונות ודלתות. חינוך דל, לאומני, חסר יצירתיות, שמוביל להישגים עלובים ופיגור אדיר אחרי מדינות העולם המערבי.
דרושים פתרונות יצירתיים
מי שאינו מודע לקיומן של הבעיות הללו אינו ראוי לעסוק בחינוך. מדובר בבעיה כלל מפלגתית, ואין מפלגה שמצעה מצליח לבלוט מעל השאר, להתייחס לבעיות הבוערות ולהציע פתרונות יצירתיים. התמונה המסתמנת היא שבכל הנוגע לחינוך, המפלגות מרשות לעצמן להפריח לאוויר סיסמאות טיפשיות ("החינוך הוא הביטחון האמיתי", "חינוך חינם לכולם"), ומי שיסבול מזה יהיו כמובן התלמידים.
התלמידים חווים על בשרם את חומרת המצב. למרבה הצער, אנחנו עדיין איננו יכולים להצביע בבחירות. נותר רק לקוות, ולדאוג לכך, שההורים לא ילכו שולל אחרי הסיסמאות הפופוליסטיות וידרשו מהפוליטיקאים לספק פתרונות רציניים יותר. אחרת, איזה מין טעם יש למנטרה שכבר שמענו אלפי פעמים, "הכל מתחיל בחינוך?".
מקור: http://zone.walla.co.il/?w=/2702/856930




