ממ אני די חדשה פה אז לא להיות רעים !#
ואם תאהבו אני ימשיך ואם ללא תגידו ואני יסיים פה את הסיפור..
אז הנה:
בחיים לא האמנתי מה יכולל לקרות בגלל אהבה,בגלל בן אדם שאתה אוהב.
זה נראה כל כך הזויי שבגלל ילד אחד כל זה קרה..
אני ותומר הכרנו לפני שנה בערך.. בעצם בדיוק לפני שנה ! בערב ססוכות..
"לנוי קומי!" שמעתי את קולה של אמא כשאני עוד חצי ישנה.
"נו אמא, עוד קצת !" עניתי לה למרות שידעתי שאין לי סיכוי הבוקר.
"מחר גם ככה יש לך חופש אז לפחות היום את תקומי בזמן".
איי האמא הזאתי מתי היא תיתן לי מנוחה !? חשבתי לעצמי ובקושי קמתי מהמיטה.
הסתכלתי בשעון-השעה היתה 7:30. כן, כנראה שבאמת הגיע הזמן לקום =/
פתחתיי את הארון והוצאתי חולה לבנה צמודה, ג'ינס וכפכפים לבנות, עשיתי פיפי, צחצחתי שיניים,
התאפרתי קצת וירדתי למטבח.
"הגיע הזמן לא?" שמעתי את קולה של אמא מהסלון. זאת המומחיות שלה-לנחם אותי בבוקר !
לפחות ככה היא קוראת לזה..
החלטתי לוותר היום על וויכוח-בוקר אם אני רוצה ללכת למסיבה בערב.
אכלתי סיני-מיניס קינמון [הקורנפלקס המועדף עלי] והלכתי לבית הספפר.
בדרך כלל שקד ואני לא הולכות ביחד אבל הפעם עברתי אצלה :]
אני-"שקדי אהובתתי התגעגתי !"
שקד-"גם אני אליך חיי, מה קרה החלטת לבקר אותי?"
אני-"כן אבל אנחנו מאחרות בואי כבר !"
שקד-"טוב טוב.."
הגענו לכיתה,פתחנו את הדלת וכמובן שגם הפעם אחרנו.
"אוו הנה המאחרות הקבועות שלי" אמרה חנה גינסברג המורה לתנ"ך.
אני מתה עליה אבל מה זה אשמתי שתנ"ך זה שעה ראשונה !? איך אפשר לא לאחר !?
"שבו במקומות ואני ירשום אתכן" היא המשיכה.
בדרך כלל אני מקשיבה לשיעורים של חנה אבל הפעם לא הצלחתי להתרכז.
סוף סוף הגיע הצלצול ושקד ישר ניגשה אללי..
"לנויצ'ה ראית את קרן?" היא שאלה
"לא" עניתי לה "אבל זה באמת מוזר.. איפה היא יכולה להיות !?"
שקד-"אין לי שמץ"
אני-"טוב את בטוח באה למסיבה היום נכון ?"
שקד-"נראה לך שאני יפסיד את המסיבה של רן !?"
אני-"יופי :] אז את מביאה לי את החצאית ג'ינס מקרוקר כן ?"
שקד-"ואת מביאה לי את החולצה מאירית מובן?"
אני-"חח כן"
צלצול ההפסקה קטע א שיחתנו ונכנסנו לכיתה.
בסוף היום שקד ואני ראינו את רן וחן באים לקראתנו..
חן הוא החבר הכי טוב של רן וגם ידיד טוב שלי.
רן-"מה קורה נשמותיי? אתן באות היום ?"
אני-"בטח חיים שלי !"
רן-"ואת שקד?"
שקד-"חח זה תלוי בבנים שבאים 😉"
רן-"בנים זה הדבר האחרון שאת צריכה לדאוג לו ! יהיו בשפע.."
שקד ואני ציחקקנו, והתחלנו ללכת
אבל מישהו תפס את ידי בחוזקה ולא נתן לי ללכת.
"לנוי אני צריך לדבר איתך"
יצא קצר ולא מותח =/ מצטערת..




