המשך עוד מעט בננות...
וטלוש אל תכעסי עליי
מהפרק הקודם-
"אמא צדקת..." אמרתי לאמא ששכבה במיטתה מנסה להירדם..
"צדקתי בקשר למה?"
"בקשר לתמיר..."
"זה חזר..אה?"
"כן אמא.. אני לא מאמינה.."
"ידעתי שזה לא יכול להיעלם ככה.."
"מה אני אעשה אמא..? אני אוהבת אותו.. כואב לי לראות אותו שבור ככה"
"אין מה לעשות יקירה.. זהו דרכו של העולם.. כמו שקרה לאבא..
פתאום נבלע מתחת לאדמה.. וכל שנשאר זה הזיכרונות.."
"אני לא רוצה רק זיכרונות, לא רוצה להיאחז בעבר..
אני רוצה הווה ועתיד..
אבל איתו! לא לבד.. איתו.." אמרתי ובכיתי בין זרועותיה..
"תהיי איתו כעת.. ברגעים האחרונים.. תאמרי לו הכל..
כל שעל ליבך.." אמא אמרה לי..
וכאב לי לעכל שזה הסוף..
פרק חדש-
הימים חלפו, ואיתם גם הרגעים האחרונים שלי ושל תמיר ביחד..
באותם הימים, השתדלתי כמה שיותר לנצל כל רגע איתו, להראות לו חיבה ואהבה,
לטפל בו ולהראות לו שהוא חשוב לי, ושכל כך אכפת לי ממנו..
במהלך התקופה הזאת, תמיר השתנה.. נעשה יותר רציני, דכאוני וכעוס..
היה לי קשה לדבר איתו, לעודד אותו ובכלל סתם ככה פשוט להיות איתו..
היינו רבים המון, בעיקר בגלל העובדה שתמיר רצה לסיים את החיים שלו,
לפני שבורא עולם יסיים לו אותם..
ואם לא הבנתם, אז כוונתי היא – שתמיר ניסה להתאבד, ולא פעם אחת..
אלא מספר פעמים..
לא ידעתי מה לעשות, ואיך להתמודד עם הכל..
בלימודים התחלתי להידרדר, הורידו אותי מסלול והציונים שלי היו נמוכים מהרגיל..
היו לי המון היעדרויות.. בעיקר בגלל העובדה שרציתי להיות עם תמיר..
אני ודנה התקרבנו שוב פעם, התחלנו להסתובב ביחד מידי פעם...
והיא דיי עזרה לי [לפני שהורידו אותי מסלול]
להשלים את החומר שחסר לי בלימודים ובכלל להתעדכן במה שקורה..
יום יום הייתי מוצאת את עצמי בים, יושבת על אחד הסלעים ופשוט בוהה למרחקים,
איך הגלים מתנפצים על החוף, איך השמש נעלמת לה אל תוך הים..
ואיך החיים חולפים כל כך מהר מול עינינו בלי שנשים לב בכלל..
תמיר שנא את הים, או יותר נכון שנא שהייתי הולכת לים..
אף פעם הוא לא הסביר לי חד משמעית מה הסיבה שלו לכך,
אבל שיערתי שזה בטח בגלל טראומת הילדות שלו שקרתה לו בים-
*תמיר היה בקייטנה כשהיה בן 8, לקחו אותם באחד הימים לפעילות בים התיכון..
תמיר לא ידע לשחות, והתבייש להגיד את זה לפני שאר הילדים..
כולם נכנסו ושחו בים.. ותמיר כמעט טבע.. במקרה אחת הילדות..
[ותנחשו מי זאת..מקווה שניחשתם נכון- מור] צללה מתחת למים,
וראתה את גופו מושלך בקרקעית.. היא הזעיקה עזרה, וכך הצילה את חייו...*
מצבו הבריאותי של תמיר הלך והחמיר,
דיברתי עם אחד הרופאים וסיפרתי לו על הסימפטומים שחלו..
והרופא רק אמר "זה היה טבעי שזה יקרה,
ברור מאליו... הכל תהליך.. תהליך לקראת המוות.." ..
עמדתי מולו, ופעם ראשונה בחיי שלא בכיתי.. כבר לא נותרו לי דמעות..
.......
"אז מה שלומך תמיר?"
"בסדר ואצלך?" ענה לי בקרירות.
"אצלי טוב"
"יופי"
"מה נסגר איתך?" שאלתי בעצבים.
"כלום, אמור להיסגר משהו?"
"אל תענה לי בשאלה!" התעצבנתי..
"דניאל אל תתחילי, אין לי ראש אלייך עכשיו" הוא אמר.
"אתה מתכוון למה שאמרת הרגע?" שאלתי אותו, וכל כך נפגעתי..
"..ל..לא, מצטער" הוא לחש, ומיד התחרט..
"תפסיק להיות כזה פסימי!"
"איך את רוצה שאני יהיה דניאל?!,
נראה אותך מתמודדת עם מוות שידוע לך מראש" הוא צעק עליי..
ולא ידעתי מה לענות לו..
"..אני רוצה שתמשיכי לחיות אחרי שאני אלך, שמעת אותי?!..
אני רוצה שיהיה לך טוב דניאל, כי מגיע לך הכי טוב שבעולם..
טוב שלא יכולתי לתת לך.."
"אני אוהבת אותך תמיר.." לחשתי והתחלתי לבכות..
"אני מרגיש שזה הסוף.. אני מרגיש" הוא לחש..
"לא.. תמירי.. זה לא הסוף" ניסיתי לשכנע אותי ואותו...
"איי.. כואב לי" הוא לחש והתחיל להתבכיין..
"איפה?!" נלחצתי..
"בלב.." קולו נחלש עוד יותר..
"תמיר!! אל תפחיד אותי! אני יקרא לאמבולנס" צעקתי ורצתי להביא את הטלפון האלחוטי..
וכשחזרתי.. זה כבר היה מאוחר מידי.. ליבו נדם.. ואיבדתי אותו.. לתמיד..
"לאאאא!! אלוהים לא!!" התחלתי לצרוח בלי הפסקה, ונשכבתי על גופו של תמיר..
"לאאא.. תמירי!" לחשתי בשקט.. ובכיתי בלי הפסקה..
"אני אוהבת אותך" לחשתי לו.. אבל עיניו היו סגורות וגופו מושמט על הרצפה..
"אמא זהו" אמרתי בשקט לאמא שהייתה בקו השני של הטלפון..
"אני באה מיד" אמרה.. ודקות ספורות לאחר מכן, באמת היא הגיעה..
"אמא..!" צעקתי ורצתי לחבק אותה..
"למה אלוהים עשה לי את זה?!?!" המשכתי ליבב..
"אוי תמיר.." אמא לחשה ודמעה נפלה מעיניה..
"יהיה בסדר יקירה, יהיה.. עכשיו הוא עם אבא..
שניהם משגיחים עלינו" היא לחשה לי...
"תמיר......." לחשתי בשקט...
המשך יבוא.. !@#$%
ואיי איך גרמת לי לבכות פה%$#
רר..
המשך!
"ליבו נדם.. ואיבדתי אותו.. לתמיד..
"לאאאא!! אלוהים לא!!" התחלתי לצרוח בלי הפסקה, ונשכבתי על גופו של תמיר..
"לאאא.. תמירי!" לחשתי בשקט.. ובכיתי בלי הפסקה..
"אני אוהבת אותך" לחשתי לו.. אבל עיניו היו סגורות וגופו מושמט"==> אני כל כך מזהה עם הכמה שורות האלוו כל כך כואבבבב😢
לירניי למה הרגת אותו?!?!?! אוףףףףףףףףףףף
תמשיכייי!!
מור'צי 😕
מצטערת אם ביאסתי את חלקן עם העובדה שתמיר מת ..
אבל מתחילת הסיפור חשבתי על זה..
וזה היה רק עניין של זמן עד שזה באמת הופיע..
מורצ'י, אהובה שלי, תאמיני לי שאני מזדהה עם זה..
[רק שאצלי זה אבא..] ..
אוהבת אתכן ..
QUOTE (Kariniiii @ 10/05/2006) ואיי איך גרמת לי לבכות פה%$#
רר..
המשך!
😢
יואווווו זה כ"כ עצוב המשך דחוף
אימאאאאאאאא גרמת לי לבכותתת!!!!
מה נעשה עכשיו בלי תמיר..?
בטח הטל הזה יחזור לתמונההה
אבל אווףף למה הוא מתת..?!
מחכה להמשךך! לילוש 😢
לילוש, כמו שכתבתי מקודם למעלה..
זה חלק מהעלילה המוות שלו....
וההמשך הבא יהיה מחר בערב כנראה,
כי יש לי בגרות בהבעה..
אוהבת אתכן, ואל תכעסו עליי..!!!!
אוייייייייי
כל כך עצובבבבבב
כל כךך יפהה
מרגששששש ופשוטט מהמםםםם
אמאאאאא
איזה פררקקקקקקק
גאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד
את לא מבינה מה עשית לי עכשיו!!!!
אני כולי צמרמורות ודמעותתתתתתתתתתתתתתתתתתת
אהבתי תפרקקקקקקק
ואממ מקווה שזה לא סופו של הסיפור הכי מושלם בארץץץץץץץץ
אוהבת המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן
רותם..
^
טל...? את כועסת עליי..? =/
ורותמ'וש אוהבת אותך מאמי..שמחה שאהבת
אתר האהבה הישראלי