לירוננייייי למה אין המשך???
ממ מאיפה את?
נוניייייייי😘 😊
😢
אוף ..
לסיפור הכי יפה פה באתר [ חוץ מתשוקה קשה להשגה ]
אין המשך 😢
אווהבת אותך ..
ותמשיכי כבר ://
בננות מזה מצטערת על הנטישה.. היה לי כל כך הרבה לחץ לאחרונה
אני מבטיחה שמחר או ביום שישי יהיה המשך..
והפעם אני יקיים את ההבטחה שלי..
מקווה שתסלחו לי..
אוהבת אתכן
סיפורררררררר מדהיםםםםםםםםםםםםםם!!!!
תמשיכיייייייייייייייייייייייי =]
היום המשך.. בטוח בטוח !!!
לקראת הערב.. מבטיחה..
הנה ההמשך בננות...
הימים חלפו להם, והרבה דברים השתנו תוך כדי..
לבית ספר התחלתי להגיע, השלמתי את החומר למרות כל הקשיים המרובים,
ונעזרתי במורים פרטיים שיסבירו לי קצת יותר טוב את החומר..
דנה ואני נורא התרחקנו אחת מהשנייה,
וחברות הכי טובות כמו שהיינו פעם כנראה שלא נחזור להיות..
כשאני חושבת על זה נראה לי שזה לטובה, הרי אין טעם להמשיך בחברות שיקרית..
בחברות שאני יפחד להגיד את דעתי האישית ולשתף אותה במחשבותיי..
רק מעצם העובדה שתמיד היא תתנגד, תכעס או תשפוט..
בקשר למאור.. כמו שהבנתם אז.. למרות יש חברה חדשה- אורית..
יותר נכון כבר לא כל כך 'חדשה'..
הם ביחד כבר 3 חודשים.. [רק שתבינו כמה הזמן חלף]..
ובקשר לאהוב ליבי- תמירוש, תמיר כבר החלים לדעתי..
לטיפולים הוא הלך אחת לשבועיים,
המצב הבריאותי שלו השתפר.. והכל מתנהל כרגיל אצלו בחיים..
הוא החליט לא לחזור לשירותי האבטחה בבית הספר,
ולחפש בינתיים עבודה קצת יותר הולמת ומאתגרת עבורו..
ומור..? זוכרים אותה..? בעצם איך אפשר לשכוח, לא ככה..?
מור בסדר גמור, הרבה זמן לא פגשתי אותה..
הפעם האחרונה הייתה לפני חודש וחצי, רגע לפני שטסה לסין עם ידיד שלה..
ניהלנו מין שיחת נפש כזאת, והבנתי ששפטתי אותה כל כך לא נכון בהתחלה,
ושהיא באמת משהו מיוחד.. ושחושבים על זה..
איך היא לא תהיה משהו מיוחד..? הרי תמיד לא יתאהב ככה בסתם מישהי..
"תרימי כבר!" צרחה לי דולב מהחדר שלה, וקטעה לי את קו המחשבה..
"מרימה!" צעקתי בחזרה, והחזקתי את שפופרת הטלפון בכף ידי..
"כן?" שאלתי..
"מאמי מה קורה?" ענה לי הקול מהצד השני..
"אצלי בסדר..מי זה?" התעניינתי..
"כבר לא מזהה?" שאלו אותי..
"לא..תזכיר לי?" ביקשתי..
"טל..זוכרת אותי..?" הוא אמר..
"וואי..טל.. שנים, אה?" השבתי וחיוך צץ על פניי..
"חופשי שנים.. מה איתך? איך החיים?" הוא התעניין..
"חח..החיים שלי? .. חיים מסובכים האמת, אבל עכשיו הכל מאחוריי" השבתי..
וידעתי שלא יבין את כוונתי..
"אה?" הוא שאל..
"חח לא חשוב.. איך אצלך? רצית משהו חשוב?" שאלתי אותו..
"האמת שלא כל כך.. רק עצה קטנה" הוא השיב..
"מקשיבה.." אמרתי וחיכיתי לשמוע את דבריו..
"תראי.. בזמן האחרון אני לא סגור על עצמי כל כך, אני לא יודע מה יש לי..
אני מרגיש שונה בחברת בנות..
מרגיש שאין יותר את אותה המשיכה כמו פעם.." הוא אמר לי..
וישר עלתה במוחי המילה 'הומו'..
"אוקי.." אמרתי וחיכיתי שימשיך..
"וזה לא שאני הומו או משהו.. אין מצב! אני בטוח בזה!" הוא אמר ..
וניסה לשכנע אותי, ובעיקר את עצמו..
"וגם אם כן.. אין לך מה להתבייש בזה" מיד אמרתי..
"לא..אני ממש לא!" הוא פסק.. ולא ידעתי ממש מה להגיד לו..
"א..." התחלתי לגמגם..
"תיתן לזמן לעשות את שלו.. בטוח שהוא יפתור את הדילמות בחיים שלך" הצעתי לו..
"כן אולי.. סליחה ששיגעתי אותך" הוא מיד השיב..
"לא שיגעת, ממש לא.. להיפך, אני דווקא שמחה ששיתפת אותי בזה..
זה רק מראה לי שאתה סומך עליי" אמרתי לו..
"ואל תפחד.." לחשתי לתוך השפופרת..
"לא מפחד..." הוא ענה בשקט..
אבל ידעתי שהוא כן,
משהו בתוכי אמר לי שהבנאדם באמת נמצא במצב בעייתי עכשיו...
דיברנו עוד קצת ולאחר מכן ניתקנו את השיחה, וירדתי לסלון לשבת עם המשפחה שלי..
"יש לי משהו חשוב לספר לכם" אמרה לנו אמא.. וכולנו התאספנו סביבה והקשבנו לה..
"..ואני מבקשת שתקבלו את זה בהבנה ובבגרות..
אני יודעת שבהתחלה יהיה לכם קשה לקבל את זה,
אבל תחשבו עליי.. על הצד שלי.." היא המשיכה..
והסתקרנתי לדעת במה מדובר..
"...אז ככה, דיי קשה לי לדבר על זה..
וחשבתי אלפי פעמים איך לנסח את זה,
ואיך להגיד לכם את הכל בצורה הכי טובה שיכולה להיות..
אבל כנראה כדאי שאני אגיד את זה פשוט מהלב" היא המשיכה בהקדמה..
וכולנו בהינו בה ורק חיכינו לתכלס ..
"אתם יודעים כמה אהבתי את אבא שלכם, איך הוא היה אהבת חיי..
איך כאב לי וכמה נשברתי שהוא מת.." היא אמרה ודמעות הופיעה בעיניה, וגם בעיניי..
"אנחנו יודעים, בטח שיודעים" אמרתי לה.. ודולב רצה לחבק אותה..
"תמשיכי אמא" לחץ עליה עמית..
"חלף לו הזמן, באמת ילדים הזמן עשה את שלו לדעתי..
והחלטתי שאני לא רוצה לחיות לבד כל החיים שלי, שקשה לי ככה..
שאני סובלת.. שגם לי ראוי חום ואהבה כמו לכל אישה בגילי.." היא אמרה..
ופחדתי לשמוע את המשך דבריה..
"יש מישהו שמחזר אחריי מזה זמן רב, עוד לא נעניתי לחיזורים שלו..
קודם רציתי לשתף אתכם בזה ולקבל את הסכמתכם..
ובכן?" היא שאלה.. והייתה שתיקה בחלל הסלון...
"זה יהיה קשה, אבל אני יודע שזה לטובתך..
אני מסכים" עמית מיד אמר ונשק לאמא על הלחי..
פניה זרחו וראיתי שחיכתה לשמוע את דבריי..
דולב רק חייכה אליה, רואים שהיא קטנה ולא מבינה הרבה..
עמית ודולב הלכו לחדרים שלהם, ואני נשארתי עם אמא בסלון..
"נו מה דעתך דניאל?" אמא שאלה אותי..
"לא יהיה תחליף לאבא.. לא משנה כמה תנסי" אמרתי לה והתחלתי לבכות..
"ברור שלא יהיה, אף פעם לא.. כמוהו יש רק אחד.." היא אמרה..
"כבר אין יותר.." לחשתי ומחיתי את הדמעות מעיניי..
"דניאלי, אבא מביט בנו מלמעלה ורואה הכל..
תחשבי מה אבא היה רוצה בשבילי.." היא אמרה לי..
"הוא היה רוצה שיהיה לך טוב.." לחשתי לה..
"וטוב יהיה לי לבד?" היא שאלה..
"לא.." עניתי.. והיא חיבקה אותי חזק..
"אז..? זה אומר שאת מסכימה?" היא שאלה..
התבוננתי בה ולא ידעתי מה לענות..
אני יודעת שהפרק לא יצא משהו.. אבל זה רק בגלל שמזמן לא כתבתי..
והייתי חייבת איכשהו לחדש פרטים ולהכניס עוד תוכן לסיפור..
מבטיחה שההמשכים הבאים יהיו יותר מעניינים...
יאוו לירנושששששששששששש
זה מושלםםםם
מהמםםםםםםםםםם
פשוט מדהיםםם
תמשיכי בובהה
לפ יוו
מור'צי 😊
ט'נקס מורצייי...
^
המשך למעלה
i so miss youuuu
פרק יאפה מאמייי
ואני כבר מחכה להמשךך
איזה כייף שחזרתת
אוהבתת
יישששש
עשית המשךךך את לא מבינה כמה חיכיתי..
אני אוהבת אותך ומצפה להמשךךך
אוהבת אותך המוןןןןן
רותמיק =))
אתר האהבה הישראלי