כפיר תמיד היה שם. ברקע. כ"כ רחוק- כ"כ קרוב. תמיד הרגשתי את החום שלו. הוא היה אלוף בכדורגל. אבל כבר מגיל צעיר הוא גילה לי את הסוד- הוא רוקד. תמיד אהב את זה. אבל אז עוד לא ידעתי כמה הוא טוב בזה.
הוא לא היה הבן של השכן. הוא היה החבר הכי טוב של החבר הכי טוב. מה שהפך אותנו ל"אפלטונים" הכי טובים.
הוא היה גבוה. זה לא קשה להיות יותר גבוה ממני. אבל עוד בגיל 11 הוא היה גבוה. שיער חום בצבע שוקולד, עיניים חומות מסתוריות ורק כדי לגוון- עור שחום משזוף יתר.
כשהייתי בת 10 והוא בן 11.5 אחותו הקטנה נולדה- שיר.
המשפחה שלו אהבה אותי כאילו הייתי גם אני בת למשפחת ירדני. אז במקום שיהיו לרבקה ואמנון 3 בנים ותינוקת אחת, הם תמיד אמרו שיש להם 3 בנים ו2 בנות.
במשך השנים נהגתי לבקר אותם המון, שמרתי על שיר הקטנה, וישבתי עם אמנון על כוס קולה שעם השנים התחלפה לקפה. אהבתי לדבר איתו על נושאים בוערים. ממנו הבן שלו ירש את יכולת הדבור והשכנוע, זה בטוח.
אמנון עבד במכון הפתולוגי- יום אחד הוא הראה לי תמונות שדיי הכניסו אותי להלם. אבל אז הראה לי תמונות של הבנים שלו באיטליה והכל נשכח ממני. אמנון ורבקה תמיד צחקו עלי- "אז מה מתי רואים אותך בלבן לצד כפיר"?
שיר גדלה והפכה לקטנטונת מדהימה עם תלתלים שחורים ועיניים ירוקות- המראה של אמא שלה. עידן ואיתמר האחים של כפיר נראו שונה זה מזה. עידן, הגדול מבין כולם היה בעל מראה קשוח וגברי מאוד. בגיל 18 כבר היו לו מערכות יחסים כפולות במקביל, כל אחת נמשכה שנתיים. איתמר היה נמוך ושקט, הוא היה בגילי. וכפיר... לו היה מראה של ריקי מרטין בגובה 180 וכל זה בגיל 16.5.
ההורים שלי עברו לחו"ל, עברתי איתם, קליפורניה משגעת, חזרתי אחרי חצי שנה, ובפעם הראשונה שראיתי את כפיר לא זהיתי אותו, "סנובה, לא אומרים שלום"? שאל כשעברתי על פניו בנתב"ג, הוא גבה, שינה תספורת, נפח את שרירי החזה והזרועות. מאז חזרנו לסדר היום הרגיל- שרצנו תמיד יחד.
פעם כשהייתי ממש קטנה הלכנו ההורים שלי ואני עם המשפחה שלו לים. לא יכולתי להכנס יותר מכמה צעדים כי המים הגיעו לי לסנטר, כפיר התעקש לא להכנס יותר מזה, כדי שלא אשאר לבדי.
פעם אחרת הלכנו כל החבר'ה להופעה, רק שהבנתי שצריך להכנס בשו-שו כי לא היו לנו כרטיסים. ו"הילדה הטובה" של החבר'ה –אני, לא היתה מוכנה. המופע היה בצפון באחד החופים.
כפיר אמר שהוא לא משאיר אותי לבד בחוץ. לקח לי את היד ויחד עלינו על גג של בניין שם ראינו את ההופעה מלמעלה. אני בטוחה ששום סכום כסף בעולם לא יכול לקנות מראה כזה כשמעל הבמה. בשמיים זהר לו ירח מלא. אני וכפיר נשארנו שם עד הבוקר ודברנו על כל נושא שבעולם.
ויום אחד הוא אפילו פוצץ במכות שיכור שהטריד אותי, ולא שינה לו ממש שלשיכור היתה סכין ביד.
כשגדלו, הבינו כל הבנות בסביבה שאין מה להוסיף- הבחור היה מהמם. הוא היה ראש נבחרת הריצה. הכדורסל. הכדורגל והשחייה של כל איזור הדרום. אבל תמיד שמר פינה בלב לריקוד. ואנחנו חשבנו שהשרירים זה בגלל הפעילות הספורטיבית הגברית שהוא כ"כ אוהב.
יום בהיר אחד באמצע יוני, ספר לי אמנון שהם מתכוונים לעבור לגור במושב. "אל תדאגי, הוא נמצא 10 דקות מכאן, את וכפיר תמיד תוכלו לראות זה את זו".
כפיר היה שקט בגלל זה כל החודש. ביום שהם הזמינו משאית להעביר את הדברים האחרונים הגעתי עם המיני הכחולה שלי- (מכונית רבותיי, מכונית) כדי להפרד. כפיר רק יצא מהבית עם כובע נייק שהסתיר את עיניו נכנס למשאית ונעלם באופק.
לא שמעתי ממנו, גם לא קבלתי תגובות להודעות ששלחתי. אחרי חודשיים כאלו החלטתי לעבור לראות את המבצר החדש שלו.
רבקה פתחה לי את הדלת וחבקה ונשקה אותי במשך 10 דקות, בת או לא בת?
שיר קפצה עלי בחיבוק ענק- "היי ילדונת בת כמה את היום"? שאלתי. למרות שידעתי את התשובה.
"בת שבע וחצי", ענתה בקול מקסים, והתלתלים שלה קפצו סביב ראשה.
"אממ, רבקה, איפה כ..." –"כפיר בבמה- רוקד". הבמה הייתה בית תיאטרון ענקית של כל מחוז הדרום.
"תודה, תמסרי לכולם נשיקות". נסעתי לבמה, הכרתי אותה כ"כ טוב. מוזר שעד היום לא ראיתי את כפיר רוקד, חשבתי לעצמי.
נכנסתי לחדר התהילה. שמות מוזרים היו שם לחדרים- שכל חדר היה אולם תיאטרון בפני עצמו.
המשך ........אחרי התגובות 😊
וואייי נשמע סיפור נדיררר
תמשיכי😊
ייאא..
ולרקוד לבבנים זה לא כ"כ נוראא...
למה הוציאו סטיגמות שמי שרוקד הומו?!
אנ'לא מבין...
עזבי,דברים אישיים...חחח...
אחלה של סיפוורר.. באמת אהבתתי....
אני מצפהה בקוצרר רוח להמשךך כי הסיפורר נשמע בססט והכתיבה אחללה!
וואיי נשמע סיפור מדהיםםם
ויש לך כישרוןן מאמיי
תמשיכייי =]
שני החלטת לכתוב סיפור?
אוו וואההה יש לך זמן?
כל התגובות שלך ועוד יש לך זמן לסיפור!..פששש
קבלי ח"ח...גאה בךך!!😛
-מילי-
יאללהה המשכתי...
על במה ענקית בצבע עתיק של עץ מעובד. הוא עמד, במכנס דמוי ג'ינס וגופיה לבנה. הוא רקד עם בחורה בלונדינית גבוהה בבגד עירוני זרוק.
עמדתי מהופנטת. לא בכל יום רואים את הילדון הלטיני רוקד בצורה כ"כ גברית ומעוררת. כל שריר שלו הבריק מזעה. התנועות שלו השתנו, חדות, עדינות, קצרות, ארוכות, מאיימות ומתפנקות. 1.90 של יופי מרוכז, כן, הוא הפך לגבר עם השנים. היי, מה יש לי, ממתי אני חושבת עליו בצורה הזו?
"כפיר מה יש לך? למה עצרת"? רמי ה"מעצב האומנותי של מופעי התנועה" דבר אליו, הוא חבר טוב של אבא שלי.
יצאתי מההזיה של עצמי וראיתי את כפיר, קפוא, מביט בי, עם מבט כ"כ פגוע ומאוכזב.
הוא ירד מהבמה בזעם והתקרב אלי בצעד מהיר, חשבתי שיעצור, יגיד שלום, אולי שהתגעגע. לא! הוא עבר אותי, המשיך ללכת.
מה אני קספר???
מאותו יום לא נסיתי לראות אותו. אם כבר קספר אז עד הסוף.
ואז אחרי חודש של ניתוק, שבו חלמתי עליו, לילה, לילה, רוקד בצורה מכשפת כ"כ, חלקה ומדהימה- היה אירוע לחבר משותף. היינו שם שנינו והמשפחות. ראיתי אותו קם לעשות שמח. וכשחלקו את מגשי הממתקים הוא קם והביא מגש לסבתא שלו- אישה מרשימה וזקנה בכסא גלגלים- אם יש דבר שכובש אותי זה אנשים מוכשרים ואנשים שחושבים עם הראש ופועלים עם הלב, גם אם הם סתם פינו מקום באוטובוס לזקן. הם כבשו אותי! כפיר היה שילוב של שניהם.
שמחתי לראות שהוא לא השתנה. הוא נשאר בן אדם כ"כ טוב. רק חבל שאנחנו לא מדברים.
אחרי שבועיים אמא שלו התקשרה ואמרה לי שהיא צריכה שמרטפית לשיר, הם יוצאים לצפון. הגעתי והיא ואמנון הלכו.
חפשתי את שיר בחדר, המיטה הייתה ריקה. הלכתי לסלון לצלצל אליהם לשאול איפה הילדה.
"היא נסעה איתם". שמעתי קול.
–"אתה? חשבתי שאתה לא מדבר איתי". אמרתי ועצרתי צחוק חזק חזק- הוא הלביש על פניו פרצוף פאפי מתחנן, ונופף בדגלון לבן מאולתר.
"הפתעת אותי, זה הכל, פחדתי שלא תגיבי טוב על זה שספורטאי הדרום הוא רקדנית בלט".
"אוי שתוק כבר דביל, סליחה התכוונתי לומר-דבילית. ובכלל לא רקדת בלט. וזה היה מדהים". צחקתי וזרקתי עליו כרית.
"התחלת"? הוא זרק עלי את הכרית חזרה והעיף אותי לספה. –"אוקיי, ילד, עכשיו הסתבכת". רדפתי אחריו לחדר שלו. התחלנו להאבק. אחרי בדיוק חצי דקה הוא הצמיד אותי למיטה והדק את הידיים שלי מעל לראש.
"נכנעת"?
–"לא".
"לא? ועכשיו"? הוא התחיל לדגדג אותי בכתפיים, יכולים לדגדג אותי בכל הגוף ואני לא ארגיש אבל הכתפיים- הלך עלי.
"-די, די כפיר בחייך, רשע אחד תפסיק". צחקתי וצחקתי.
"מה תתני לי בשביל שאפסיק"?
–" מה שתרצה, רק תפסיק, זה מדגדג".
הוא הצמיד אותי שוב למיטה, ואז בלי שאבין בכלל מה קורה, נשק אותי. הלם.
אבל....... הוא פשוט יודע לנשק..... כן- זה מושלם, בדיוק כמו שאני אוהבת. והוא טעים לי, הוא נעים לי. התנשקנו בלהט מטורף. נוצות היו פזורות מסביב. חלקן עוד התעופפו מעלינו. הוא נגע בי כמו שאיש לא נגע בי לפניו. נגעתי בו כאילו הוא הדבר הראשון שיכולתי לחוש בו בעולם. אפילו לא חשבתי לעצור את זה. זה רק נמשך ונמשך, ואיך אומר השיר? "שלא יגמר לעולם"...או שבמקרה הזה....כן...?
יד חזקה הקיפה אותי.....פקחתי עיניים- פערתי אותן, השעון הבהב מולי בירוק מזעזע 03:48 נרדמנו רק ב-3 בבוקר? רגע, מה!? השעה הזו... הזרוע הזו...התרוממתי מעט. זו לא המיטה שלי. ולמה קריר? שיט!!! אני עירומה במיטה שלא שלי ברבע ל-4 בבוקר.
המשך מחר 😊
ווואייי מדהיםםםם
תמשיכייי דחוףףףף
וואיייי סיפור יפהההה
תמשיכי מהררר
מושלםםםםםםםםםםםםם!!!!!!!!!
תמשיכייייייי =]
ואואואואווווו מעעעעעלף.! $ ^ #
את כותבתבת מושלםלם,!
קראאאאתיתי הכוווול וזה מדהההיםים פשוט ישלך את זה פיצעעע
תמשששיייכייכיי
מטווורפתפת עלךלך
מאיה [: .!#
