זה היה עוד בוקר, מאייש ומעייף בדיוק כמו כולם!!
כמו כל בוקר בחיי, לפחות בשנה, שנתיים האחרונות, כן זה היה עוד בוקר שיגרתי
שעייני אדומות מרוב הדמעות, הציפורים בחוץ מצייצות, ואני מרגישה צורך גמני בכזאת חופשיות להתבטאות!
אך הצעקה שבי מסרבת לצאת, היא חונקת את כולי, היא הסיבה לחנק בגרוני!
הכל התחיל לפני שנתיים בדיוק, הבוקר שבו שני אנשים באו לפנמייה ודרשו בילדה, אני הייתי הקטנה מכולן,
לכן הם בחרו אותי, הרי הייתי תמימה,
הייתי כה מאושרת, אך מהר מאוד האושר הזה נעלם, הבנתי שבעצם עולמי חרב!
שהכל הולך להשתנות, ואכן כך היה , חיי השתנו, החיוך על פניי לא שב, הדמעות מעניי
ירדו ללא ערף ,זאת הייתי אני, אני לבד בלי אף אחד..
אמא הרביצה, אבא צחק, הורים!?! אף פעם הם לא היו, הם מרגישים שאני איזה חופץ,
תמיד הם תענו שעליתי הרבה כסף,
הם כל בוקר מראים לי עד כמה החיים אומללים,
וקומסים לי את הביטחון העצמי,
קוראים לי אימילי, אימילי כהן, היום אני כבר בת 15 עיניי כחולות כמו הים ושעריי שטני וחלק!
הייתי מלאת שמחה חיים אפילו שגרתי מפנימייה ומעולם לא ידעתי מה זה הורים,
באותו רגע, שבו נפלה בחלקי הזכות הנהדרת הזאת להיות "נאהבת" על ידי זוג אנשים,
שמחתי רק גדלה, אך בין יום דעתי השתנתה,
אני חושבת שעדיף להיות לבד, בעולם משלי,
מאשר כל בוקר לסבול זוג קרציים שצוחקים לי על החיים!
אני מאויישת מעצמי ומהם
נמאס לי להתמודד עם כל אותו כאב,
אני מרגישה לבד,
כ"כ בודדה, אני לא מאחלת לאף אחד להרגיש כזאת תחושה,
לעולם לא ידעתי מהו מגע אוהב,
מה הוא חיבוק מרפרף,
לעולם לא ידעתי מהי חברה אמיתית
שלצידך בכל ההרגעים!
תמיד ידעתי מהו כאב
תמיד ידעתי מה זה לבד
ולעולם לא היה לי אחד שיהיה איתי לעד!
עכשיו אני גם יודעת מהי אשפלה,
מהי אכזבה,
מהי ההרגשה הזאת שכלום אני לא שווה!
את יודעים כמה נורא אני מרגישה?!
כל בוקר אני מרגישה אותו דבר.... שזהו בוקר, מאייש ומעייף בדיוק כמו כולם!!
כמו כל בוקר בחיי, לפחות בשנה, שנתיים האחרונות, כן זה היה עוד בוקר שיגרתי
שעייני אדומות מרוב הדמעות, הציפורים בחוץ מצייצות, ואני מרגישה צורך גמני בכזאת חופשיות להתבטאות!
אך הצעקה שבי מסרבת לצאת, היא חונקת את כולי, היא הסיבה לחנק בגרוני!




