סופסוף, כן סופסוף אני מרגישה צורך לשכוח, מרגישה שאני באמת רוצה,
לא צוחקת, ולא משחקת במן משחק, לא רוצה יותר את כל הכאב, נמאס להתמודד עם הלב..
אך למרות הכל יש לי עכשיו מן חנק בגרון, הדמעות בעיניים ויש לי רצון לבכות, לשחרר הכל,
ואולי אפילו בפעם האחרונה,
רק עכשיו שנתיים של אהבה נגלו אל תוך עיניי, כל הדמעות, הסבל והתקוות,
כל החלמות, כל האשליות, כל השנתיים המאכזבות וכמו כן המאושרת בחיי, אהבה ראשונה,
אהבה טהורה, אכזבה, בכי, וימים שלמים של כאב..
שנתיים שלמות, אתה מבין?! אני שואלת את עצמי פעמים רבות מה פשר האהבה הזאת,
הרי גם עם אתה אוהב, אתה לא מסוגל להתמודד, אתה כ"כ מבלבל, ולי כבר להישבר,
אני לא מסוגלת לעמוד שוב על הרגליים, שנתיים זה נראה לי מספיק ודי..
אני לא אשקר, ולא אגיד שכבר שכחתי, לא אומר גם שאף פעם לא ממש הרגשתי,
אני אוהבת אותך, אהבה עצומה, והיא לא ירדה בין יום, אולי זה רק עוד מן שיגעון,
אבל נכון להיום זה נראה לי הכי נכון, רק עכשיו, אחרי שנתיים, הבנתי את המשמעות
של הכאב, רק עכשיו באמת התחלתי להיתייאש, אתה ואני זה משהו שלעולם לא יהיה,
האם הכל באמת היה שווה?! האם השנתיים האלה היו שוות?! כל הדמעות, כל התקוות,
כל החלמות והאשליות, ובעיקר כל אותה אהבה, שגרמה לתחושת כאב איומה,
הרי בסופו של דבר, זה ייגמר, אני לא לנצח אמשיך לאהוב,
ועכשיו אחרי שראיתי שאפשר גם להתאהב באחרים, שאתה לא היחיד בבנים,
עכשיו ששמתי לב, שסוף סוף הבנתי, אני מוכנה להמשיך, אני מוכנה להשאיר
את התקופה הזאת מאחוריי, מן שביל ארוך, שהלכתי לכל אורך אורכו
עד שהתבגרתי, עד שהכאב ביגר אותי, אני כבר לא אותה ילדה תמימה,
ובטח ובטח שאיני מאמינה באגדות, יודעת ששום דבר לא מושלם, ואולי אני פשוט מפחדת להודות..
אתה לא יחיד, ובטח שלא מושלם, אתה פשוט ילד כמו כולם,
הילד שהלב שלי כ"כ רוצה, הילד שבשבילו את העולם אני מוכנה לתת,
אך מצד שני, אתה לא שווה את כל זה, אתה לא שווה דבר,
הלב שלי כבר ממזמן נשבר, איני יודעת למה תמיד אני בסוף עוצרת,
איני יודעת למה לשכוח איני מסוגלת,
אני נעזרת בעבר, במבטים, הם אלה שבעצם לא עוזבים,
אני נאחזת בכל אותם דברים, כ"כ רציתי שנהיה מאושרים,
אבל זה נגמר, איני רוצה יותר דבר,
תצא לי מהלב, רק תפסיק לגרום לכ"כ הרבה כאב,
אויי אני כ"כ שונאת שזה קורה, ההרגשה הזאת שלא עוזבת,
הולכת וחוזרת, אני מרגישה צורך לשכוח,
אבל אף פעם לא באמת מצליחה, ואולי זה גורם לי לברוח..
אני אשכח!? הפעם זה רציני!? או ששוב פעם זה רק שיגעון זמני?
אני באמת לא יודעת מה יהיה מחר, לא יודעת מה יהיה ששוב אפגוש את מבטך,
רק יודעת שהיום, כ"כ רציתי להגיד אהבתי ונגמר!!!!




