התחלתי לרוץ ולחפש רחוב או משהו מוכר..הייתי כל כך ניסערת.."אחחחחחח" צעקתי פתאום, מישהו תפס בידדדדדי בחוזקה שהרגשתי את ציפורניו חודרות לעורי.
הרמתי את ראשי והדבר הראשון שהצלחתי לראות זה את עיניו שבחושך ניראו אדומות..
הוא סיבב אותי ותפס את שתי ידיי חזק והוריד את ראשי כלפי מטה כך שלא אוכל לראות את פניו,
"תעעעעעעזוב אותי", צעקתי.
הוא לא ענה..חשבתי שזה אחד הידידים שעובדים עליי,
"נו דיייי חלאס אין לי מצב רוח לבדיחות ,תשחרר".
הוא עדיין לא ענה..יכולתי רק לשמוע את הרעש של הגשם ואת נשימותיו..
"דיייייייי " פרצתי בבכי כשהבנתי שזה לא אחד מידידיי.
הוא עדיין לא הוציא מילה מפיו,פתאום הוא שיחרר את ידיי מעט, ואחז בהן יותר בעדינות..
"אני לא יכוללללל" צעעעעעעק
הוא דחף אותי לכבישש חוזקה התחיל לרוווווץ,
למזלי לא הייתה אף מכונית בכביש..הייתי בתוך שלולית בוץ ענקיית,
הבגדים שלי התלכלכו, הרמתי את המכנס וגיליתי פצע ענקי על ברכיי..
לא כאב לי בכלל, היה לי כאב אחר, כאב שונה,
כ=א=ב ב=ל=ב.
לא היתאמצתי אפילו לקום,
נישארתי בתוך השלולית ובכיתי,
רציתי רק למות..פשוט למות.
החיים שלי לא ניראו לי באותה השניה שווים משהו בלי לינור,
ושוב התמונה של שניהם עוברת בראשי..
המון מחשבות רצו במוחי..
האיש הזה.."לא יכול" מה הוא לא יכול..
זה היה היום הכי מסריח בחיים שלי..
רציתי לטבוע בתוך השלולית..אם רק הייתי יכולה.
הרגשתי כל כך לבד..
ומה שווה לחיות מבלי לדעת למה..רציתי שיופיע אייזה מלאך משמיים
ויחזיר את הכל ליום לפני..רק יום אחד אחורה..
יום שהייתי הבנאדם הכי מאושר בעולם..אבל
אין באמת מלאכים בשמיים החיים הם גיהנום שנותן לך לחלום:\[/B]
לפתע ראיתי מכונית מתקרבת....
באתי לקום לרוץ אךךךך לא יכולתי..הרגל שלי הייתה פצועה..
הקור שהקפיא את גופי הקשה עליי יותר..
לא זה לא קורה ליי..לא בבקשה אלוהההההההההים...תעזור לייייי..
תעשה משהו..מילמלתי לעצממי בלחץ,
המשאית מתקרבת..ו..חורקת לפתעעעע
הנהג בלם את המשאית מהר..
ראיתי שהוא משחרר את החגורה כדי לרדת..
ציפיתי שהוא ירד ויצעק עליי..כמו ישראלי
"מה את עושה שםם? מה את משוגעת יכולתי לדרוס אותך כוווווסראבק"
לא רצית לשמוע את זה:\
אז באיטיות התחלתי לזחול..
התיישבתי על קצה המדרכה החזתי באוטו ולאט לאט התחלתי ללכת..
לפתע שמעתי צעקה "ילדהההההההה"
היסתובבתי..
"חכי רגע..הוא רץ לעברי..מדלג בין השלוליות..
"מה עשית שם ..את יודעת שיכולתי.."
קטעתי אותו.."כן אני יודעת שיכולתי למות..גם ככה לא אכפת לי..
וממ נפלתי בטעות..ולא הצלחתי לקום..מצטערת.."
"את בססדר?" שאל
"כן כן" התחלתי ללכת ..צולעת מעט..
"את בקושי יכולה ללכת..למה הסתובבת בשעה כזאת לבד ברחוב?"
"לא יודעת"ענייתי..
"טוב בואי אני יקח אותך הביתה..איך מגיעים מפה לבית שלך"?
"לא יודעת..אמ אני חושבת שהלכתי לאיבוד"
נזכרתיייי שלפני שכל זה קרה..בכלל לא ידעתי איפה אני
נימצאת!
הוא צחק.."ואי תעלי.." אמר
לא ידעתי אם לעלות או לא..אבל הוא ניראה לי בחור טוב..
וגם ככה כאבה לי הרגל..ולבד לא הייתי מגיעה הביתה..החלטתי לעלות..
ניכנסתי למכונית..
מה שקרה אחרי זה..בבפרק הבא!~#
תגיבוו..שבת שללללללללום[=




