התבגרתי, גדלתי, בין רגע השתנתי,
לא, אני לא אותה ילדה שהייתי, התמימות נעלמה מליבי
האהבה חדר לגופי
ואולי היא בעצם זאת שביגרה את כל כולי,
היא, או ההתנהגות שלך, ושל רבים כמוך, הפוזה, החיוך המזוויף, והשטויות
כן רק עכשיו הבנתי,
עד כמה אתה זה לא אתה, רק עכשיו שכבר מאוחר מידי, שאני אוהבת אותך יותר מחיי
אני יודעת בתוכי שאתה שונה.. הכל אתה עושה בשביל פוזה, וזה כל כך מתסכל
אני רוצה שתבין, שפוזה היא לא הכל בחיים, פעמים רבות הבטתי עלייך מהצד,
החיוך היה על פנייך, והנה עוד איזה מעשה שיוכיח שאתה גבר עומד לפנייך,
שאלתי את עצמי ועדיין שואלת, האם באמת אתה מאושר?!
אני לא מסוגלת להבין, איך אפשר לחיות מכ"כ הרבה פוזה, לקום כל בוקר,
ולשחק במן משחק, להיות מישו אחר, גבר לעניין, ומה שבעצם אתה עושה,
רק מוכיח שאתה עוד ילד, כמו כולם, לא מיוחד ולא שונה, פשוט ילד
מבין כל הילדים מהעולם...
תעצור שנייה, תביט סביבך, תבין שלהיות ילד זה דבר נפלא
על תתבגר טרם זמנך, שיגיע הזמן תרגיש את זה בליבך,
שיגיע הזמן לא תצטרך להוכיח זאת לחברייך
תאמין לי שיראו בך.
יש בך כל כך הרבה דברים נפלאים לתת, תן להם לצאת על תפחד..
אני לא אשקר הרבה פעמים עולה בי החשש שאתה באמת כזה,
שלעולם לא תשנה, אבל הדברים הקטנים מוכחים לי אחרת,
אתה רק צריך מישי שתוביל אותך אל הדרך האחרת..
ואולי אותה מישהי שתעשה אותה מאושרת!
אתה יודע?! אני חושבת שרוב הדמעות שהזלתי עלייך,
לא היו בגלל אי אהבתך, אלא בגללך,
השטויות שאתה עושה מכאיבים לי בלב, כואב לי לראות איך את עצמך אתה הורס,
כואב לי כ"כ אני אפילו לא יכולה לתאר..
אבל מה אתה תבין?! אתה הרי לוקח הכל כמשחק ילדים
אתה עוד תתבגר, תבין, ותשתנה..
לבנתיים אני מקווה בכל ליבי שזה יקרה מהר..!
ועכשיו כל מה שנותר לי להגיד
זה שאני אוהבת אותך, ומאמינה בך!




