אוקיי עוד סיפור שכתבתי 😊
חיחי מקווה שתואהבו מחכה לתגובות מוואההההה
מתה עלייכםם!!
~פרק 1~
ולבסוף עיניי נכנעו לחולשה, ונעצמו, בין דמעה לדמעה, ובין מחשבה לתקווה..
הלילה היה קריר וסוער, הרוחות נשבו בחוץ, והגשם התחיל לטפטף,
אוקיי.. אז קוראים לי שני יש לי שיער חום בקבוקים ועיינים ירוקות בהירות..
יש לי חבר קוראים לו עומרי.(התיאור שלו בהמשך.)
וכמובן שאני מוקפת בחברים וחברות, אבל יש לי ידיד אחד הכי טוב ומיוחד קוראים לו דניאל
שיערו חום ותמיד מובלגן כזה, יש לו עיניים כחולות מדהימותתת וגוףף מטריףףף
עם לא היה לי חבר, סביר להניח שמיד הייתי מתאהבת בו..
"לא אל תשחק איתי בשום פנים ואופן זה לא בשבילי...." צילצל הפלא, והעיר אותי מהשינה
העמוקה שישנתי..
הסתכלתי בשעון והשעה הייתה 2 בלילה,
"הלוו"עניתי מובלהת
"שני?!" זה היה עומרי, חבר שלי שלפני 4 שעות בדיוק רבנו 😢
#עומרי: שיער בולנדיני, עיניים כחולות מדהימות וגוף משגע.. פשוט מ=ו=ש=ל=ם
"כה?, מה היה כ"כ חשוב שהתקשרת ב2 בלילה?" עניתי מעוצבנת
"נוו..נסיכה שלי, אני לא מצליח לישון, אני מצטערררר" אמר בבכיינות
"אבל, עומרי תקשיב זה לא יכול להימשך ככה, הקנאה הזאת מוגזמת"
"אבל........"
"זה לא לפלא ובטח לא נדבר על זה עכשיו, אז ביי" לא נתתי לו אפילו לסיים לדבר..
"אבל תביני אני חייב לדבר איתך, אני בא אלייך עכשיו בי"" אמר וניתק..
אוייש איזה עצבים, השעה 2 בלילה, וחבר שלי רוצה לבוא לנהל איתי שיחה,
זה מה שיהיה חסר לי, ואיך בדיוק אני יקום מחר לבצפרר?! אויי נוו באמתתת ..
ראאשי סירב להתנתק מהחשבות,
אהבתי, את עומרי כמו את חיי שלי, אבל על כל פיפס קטן הוא מקנא לי,
והכי כואב לי, שזה מוכיח שהוא לא סומך עליי, שהוא עוד לא ממש בטוח
שאני אוהבת אותו..
בין המחשבות שנדדו להן בראשי, שמעתי את עומרי שטיפס על החלון
כדי לא לההעיר את הורי..
פתחתי את דלת החלון של חדרי, והרוח הקרירה צימררה את גופי.
"תקשיבי" אמר כשהתיישב על המיטה
"כולי אוזן" אמרתי בצינויות
"אני אוהב אותך, כ"כ אוהב אותך, אני מצטער, מבטיח שאני ינסה לשלוט על זה" אמר לאחר כמה שניות
"טופפ" אמרתי בפשטות
"זהו?" שאל מופתע
"תראה אין לי מה להגיד לך, אניי לא מבקשת שתפסיק לגמרי לקנאות, כי גמני מקנאה לך,
אבל יש גבול, אתה עושה לי סרטים בבית, ולא עוזב אותי, זה משרה עליי תחושה
שאתה לא סומך עליי, שאתה לא סומך על האהבה שלי" שיחררתי הכל כל מה שכאב לי
"אני מפחד לאבד אותך"
"אבל אתה לא תאבד אותי, אתה צריך להבין שאני אוהבת אותך"
"אני יודע את זה, אבל אני פשוט מפחד"
"תראה, תבין ותפנים, שברגע שאני יפסיק לאהוב אותך אתה תדע מזה ראשון,
אין לך מה לחשוש, כ"כ, כי אני פשוט אוהבת אותך" אמרתי ונשקתי קלות לפיו
"אני מצטער"
"עבר" השבתי לו
"טופ אז עכשיו אני יילך" אמר לאחר כמה דקות של שתיקה..
"מה את נורמליי השעה 3 וחצי איך תלך?!"
"אבל......."
"אבל כלום תישאר לישון איתי... מחר נקום מוקדם ותלך הביתה"
"חיחי טופ חיי"
"בואא" אמרתי ופיניתי לו מקום לידי
וככה, שינינו נירדמנו זה בזרעות זה..
================================================
מישו נשק לי על שפתיי,
פתחתיי קלות את עייני ולצידי עמד עומרי
"איזה כיפפ לראות אותךך על הבוקר" אמרתי כשהתמתחתי
"מה שעה?!" הוספתי
"6 בבוקר, אני הולך הביתה, שאמא ואבא שלי לא התעוררו"
"טופפ חיימשלי, היום הולכים יחד הא?"!
"כן , תהיי מוכנה ב7 וארבעים"
"טוב,ביוששש אוהבתת אותך"
"גמני אותך" ונישק אותי, נשיקה כה סוחפת ומיוחדת..
הוא הלך, וטעם של עוד נשאר לי בפה,
ציחצחצתי שייניים, התלבשתי,
והשעה הייתה כבר רבע לשבע ירדתי לסלון
אמא כרגיל ישבה וקראה עיתון
ואבא אכל את ארוחתת הבוקקרר
"בוקקקקרר טופפפ" סיננתי לעברם
"מה את עושה ערה כ"כ מוקדם" שאלה אמא בחשדנות
"לא'דעת התעוררתי" שיקרתי מעט
"אמאאאאאאאאאא"
"למה את צועקת?" אמרה שהייתה לידי במטבח
"תכיני לי פנקייק, עומרי תכף בא"
"קחי את שלי, אני סיימתי" אמר מיד אבא
"תודה פפי" ונתתי לו נשיקה רטובה על הלחי
"אאאז, רגע השלמת את עומרי" אמא שאלה בדיוק שהתחלתי לאכול
"כההה אבל איך את יודעת שרבנו!?"
"אתמול הסתגרת בחדר בכית ולא אכלת, למה זה יכול להיות?! עם לא בגלל שרבתם" השיבה בקלות
"חעחע השלמנו.."
"אוקיי אני שמחה"
"ואני מאושרתתת"
"ששששש.. תנו לקרוא עיתוןןןן" צעק אבא שהיה כבר בסלון




