אתה יודע, היום כשהסתכלתי בעיניים שלך, אני נזכרתי איך הסתכלתי באותם עיניים לפני שנתיים ואמרתי תודה לאלוהים על זה שאתה קיים. ואתה יודע? זאת לא הייתה התודה הרגילה הזאת שאומרים ושוכחים ממנה ישר אחרי שאמרו אותה. זה היה אחד התודות האלה, שמשאירות לך סימן בלב לכל החיים.
אתה יודע, גם אחרי שנתיים אני עדיין מרגישה צביטה בלב כל פעם שאני רואה אותך. אבל אתה יודע? אני לא רוצה להחזיר הכול, אני מעדיפה שזה יישאר ככה, כזיכרון מתוק.
אתה יודע? אני עדיין זוכרת את אותם החיבוקים. אותם חיבוקים שהעבירו בי כל כך הרבה רגשות. ואתה יודע? הרגשות האלה יישארו לנצח בליבי.
אתה יודע? אני גם זוכרת את אותה המסיבה, אותם הריקודים שקירבו בינינו כל כך. ואתה יודע? אני עדיין אסירת תודה לאותו הלילה. אפילו שעבר כל כך הרבה זמן, אפילו שלא היה בינינו כלום. אבל אתה יודע? אני לא יכולה להגיד שלא היה בינינו כלום. כי אפילו עם לא היה בינינו כלום רשמי, עדיין, הרגשות שהיו אז זה לא כלום.
אתה יודע? היום כשחייכת אליי את אותו החיוך שחייכת לפני שנתיים, עברה בי בדיוק אותה הצמרמורת, והדמעות נעמדו בתור בדרך לצאת. אתה יודע? אין לי מושג למה הדמעות רצו כל כך לצאת ואתה יודע? אני גם לא רוצה לדעת.
אני זוכרת אז, כשנפגשנו בטעות ברחוב, ואז נפרדנו כל אחד לדרכו, אני הסתכלתי עלייך מתרחק, ופשוט לא יכולתי להבין איך לאנשים יכולה להיות התלבטות בקשר לאהבה. זה היה אז כל כך ברור. כמו שזה לא היה ולא יהיה יותר לעולם.
תודה. תודה לך על זה שכל פעם שאני נזכרת בך עוברת בי אותה הצמרמורת ומעלה חיוך על פניי שאומר לי שעדיין אני מסוגלת להרגיש.
ותודה לך על אותה התקופה שהייתה, ועל אותו החיבוק ועל אותו הריקוד והמבט בעיניים. ותודה על החיוך שחייכת אליי היום.
פשוט תודה.
על הכול.
😊




