מחר אנחנו שנה ביחד..
אויש אני כל כך אוהבת אותו..
מההתחלה ידענו שזה אמיתי מה שיש ביננו ושזו אהבה..
הוא האדם הראשון שאהבתי אותו באמת.. שהתאהבתי בו.. והוא אהב אותי גם..
אני לא אגיד שתמיד היה לנו טוב.. כי זה לא נכון.. היו המון בעיות אך הצלחנו להתגבר על כולם.. אחת אחת.. ניסו לסכסך ביננו, ואפילו ההורים בהתחלה התערבו והתנגדו.. אך כשהעולם ראה שהכול אמיתי.. הוא הפסיק להתנגד.. ה' היה איתנו.. יחד עם הגורל..
אך הייתה בעיה.. שהייתי הכי גאה שהתגברנו עליה.. בעית הסקס.. הוא גדול ממני בשנתיים.. והוא רצה את זה.. אבל אני לא הייתי מוכנה.. לא פיזית ולא רוחנית.. ידעתי שהוא יהיה הראשון שלי.. כי כך רציתי כי אהבתי אותו כל כך.. אבל לא הייתי מוכנה לזה.. בעיקר רוחנית.. עדיין הרגשתי כמו ילדה קטנה..
בהתחלה היו מריבות.. כל אחד ניסה להבין את השני.. הוא הבין שאני עדיין לא מוכנה ואני הבנתי כמה שהוא גבר.. והוא צריך את זה.. היו כמה פעמים שמרוב אהבה כמעט נסחפנו ליותר מנשיקות ונגיעות.. אך תמיד בסופו של הדבר לא הייתי יכולה להגיע עד הסוף איתו..
נותר רק להבין.. והאהבה שלנו עזרה לנו להתגבר על זה.. על הצורך המיני.. הוא הבטיח לי שהוא יחכה לי כמה זמן שיהיה דרוש.. כי הוא אוהב אותי המון..
היינו עושים הכול ביחד.. אם זה חגים, שיעורים או מה שיהיה.. היו לנו חברים משותפים, ואני הייתי בת משפחה אצלו בבית בדיוק כמו שהוא היה בן בית אצלי..
במילה אחת:אהבנו.. והיה מושלם.. כל כך מושלם
אז רציתי להפתיע אותו.. מחר היה אמור להיות לנו שנה ביחד..
רציתי לקנות לו משהו רציני, משהו שבחיים הוא לא ישכח..
החלטתי לתת לו במתנה את הדבר היקר לי: את הביתולין שלי..
הרגשתי שאי כבר מוכנה.. ששנה ביחד איתו הכינו אותי פיזית ורוחנית.. ושהאהבה שלי אליו מספיקה.. רציתי אותו כל כך שזה הטריף אותי.. אני כבר אפילו רציתי אותו מינית.. והייתי מוכנה.. ידעתי שהוא ישמח.. ולא רק בגלל שנעשה אהבה אלא גם בגלל שכאילו נעבור שלב, נעלה מדרגה במה שנקרא המערכת יחסים שלנו.. נהיה יותר קרובים האחד לשני.. נהיה יותר מאוחדים.. כי זה היה אמור לאחד אותנו.. פיזית ונפשית..
תיכננתי את זה זמן רב.. סיפרתי לאמא שלי.. והיא כל כך שמחה בשבילי.. שזה יהיה עם בן אדם שכל כך שוב לי.. היא לקחה אותי לגניקולוג.. שאני אהיה מוכנה לזה..הייתי בת 17 כבר.. וזה היה סביר לא?!
וכך זה היה.. ב- 11.55 בלילה הלכתי לבית שלו.. רציתי להגיע בדיוק בדקה הראשונה של השנה ביחד.. רציתי להתמסר עליו ברגעים הראשונים של זה..
אחותו פתחה לי את הדלת וחייכה עליי..
נכנסתי לבית ונכנסתי לחדר שלו.. וראיתי את הדבר הכי שלא ציפיתי לו..
ראיתי אותו עם אחרת.. במיטה שלו..
הייתי חלשה מידי אז ברחתי פשוט ברחתי.. ישר הלכתי הביתה.. ונזרקתי למיטה שלי לבכות..
החיים כל כך אירונים.. שדווקא ביום שרציתי להתמסר אליו.. הוא בגד בי.. או שזה היה כבר מלפני..
פתאום.. שמעתי רעש.. ונבהלתי..
הוא נכנס מהחלון.. ישר התחלתי לצעוק עליו ולהגיד לו שילך מהחדר שלי.. שהוא מלכלך את האווירהה.. ושאני שונאת אותו כל כך
ראיתי אותו בוכה.. ולא האמנתי לזה.. כי כבר שנים דמעות לא זלגו מעיניו.. הוא היה ילד קשוח.. אך הוא בכה מולי.. הוא חיבק אותי ובכה.. בכיתי איתו..
הוא אמר לי שמה שהיה לו איתה זה היה חסר משמעות.. רק סקס ורק פעם אחת.. שהוא כל כך הצטער..וכל כך לא התכוון..
לא משנה כמה רציתי אך לעולם לא הצלחתי לסלוח לו.. באותה לילה.. בילינו את השעות הראשונות של מה שהיה אמור להיות השנה הראשונה שלנו ביחד.. עם המון בכי..
הבנתי אותו.. הרי אנחנו חיות עם צרכים גם מינים שעושים דברים לפי דחפים..וזה מה שקרה לו.. אך כאב לי עמוק בנשמה..
נפרדנו.. ומאז הכול כל כך שונה.. הכול השתנה..
לעולם לא התאהבתי שוב.. ולעולם לא הצלחתי לסמוך על אף אחד שוב..
אותו יום.. היינו אמורים להיות שנה ביחד..
סיפור ראשון שלי בלי המשכים.. רציתי לדעת מה דעתכם..?!
תגיבוו ליי אם אתם רוציפ עוד כאלה.. ותתחשבו בעובדה שזה הסיפור הקצר הראשון שאני כותבת..
בכל זאת מקווה שתאהבו..
אוהבת המוניםם
ברן




