זה התחיל ביום בהיר השמש זרחה כרגיל על העולם וקרניה חדרו לתוך חלוני הישר לתוך פניי....
קמתי ממיטתי בתחושת פחד כאילו באותו יום משהוא עומד לקרות
מין תחושת בטן חזקה משהוא רע עומד לקרות
ישבתי וזיפזפתי בין הערוצים השונים לא התעמקתי בסרטים
הראש שלי היה מלא במחשבות
לקראת הצהרים התחושה שלי הלכה וגברה
עד שהטלפון צלצל עניתי בלי חשק
הלו?
מור?
כן זאת אני מי זה?
אני מתקשר מבית החולים..
חבר שלך נמצא במצב אנוש ואת המספר האחרון שהוא התקשר אליו הוא נמצא פה בחדר 222 בטיפול נמרץ בקומת הקרקע
טוב ביי אמרתי במהירות וניתקתי
אמר את זה ככה בלי חוסר רגישות התלבשתי מהר מה שידיי מצאו ועיניי ראו בראשונה
תפסתי את המונית הראשונה והאצתי את הנהג להגביר מהירות
תוך שניות היינו שם נתתי לו כמה שקלים ויצאתי יותר נכון רצתי לכיוון כניסתו של בית החולים
חיפשתי בעיניי שלט "טיפול נמרץ" ומיד רצתי לשם מתנשפת
כולי מפוחדת ניגשתי לחדר והסתכלתי על המיטה שעליה שוכב..
"לא עבדו עליי" מלמלתי התקדמתי לעברו קצת מהססת
נגעתי בידו החמה
והתחלתי לדבר אליו אולי הוא בכול זאת שומע
דניאל? דניאל שלי זאת אני מור ..
אני כאן אתך אני לא יזוז מפה אני מבטיחה עד שתפתח את העיניים אני ישמור עלייך אני פה..אני פה לחשתי שדמעות זעירות זולגות על לחיי
כעבור יומיים של לילות ללא שינה עיניים שהתבוננו רק בו שפתיים שדיברו רק אליו ידיים שנגעו רק בידיו
הוא פקח את עיניו מאט ודיבר קצת מגמגם אבל הצלחתי להבין אותו א..נ..י א..ו..ה..ב.. א..ו..ת..ך שלוש מילים שהדהדו בראשי
הפעם השלוש המילים האלו הייתה חשיבות רבה בשבילו
כנראה יהיה לו חשוב להגיד את דברו הוא חייך חיוך קטנטן ואני כמובן הזלתי כמה דמעות של אושר וחיבקתי אותו בעדינות
אך פתאום נשמע צפצוף מחריש אוזניים חשבתי שהשמיים נפלו רעידת אדמה סוף העולםםםם אבל לא זה היה דניאל הוא..הואא
כנראה לא החזיק מעמד והתעורר לשניות ספורות בשביל להגיד שלוש מילים שלוש מילים נצחיות שעדיין חרוטות בלבי
הייתי בשוק לא ידעתי איך להגיב חיבקתי אותו ודרשתי שיקום
"קום דניאל קום...אל תעבוד עליי אתה חייב לעזור כוחות בשביל שתינו לקום דניאל זה לא זמן למשחקים יפה שלי ...בבקשה!!"
נגעתי בידיו שאט אט התקררו אל תדאג דניאל אני ישמור עלייך אף אחד לא ייקח אותך מפה אף אחד צעקתי!!!
האחות נבהלה ונכנסה פתאום לחדר עם פרצוף עצוב וכבר ידעה
ידעה את אשר קרה
היא נגעה בכתפי "בואי ילדה בואי צריך לקחת אותו מפה
לאאאא אתם לא תיקחו אותו הגנתי עליו בידיי לא שלא תעזו!
פחדתי כל כך פתאום שני אנשים לבושים בחלוקים לבנים ועליהם הצטרפו עוד 2 בחורות לבושות חליפות
והתקרבו עברי כמו טרף של חיות רעות!
אבל אני לא ויתרתי החזרתי מלחמה...
אתם לא תיקחו אותו מכאן הבנתם הוא נשאר איתי ...הוא רוצה להישאר איתי ועם הוא ידע שעשיתם לי משהוא הוא יכעס מאוד
איימי ודיברתי בשטף
מור חמודה אחת מהבחורות התחילה לדבר איתי
את חייבת לתת לנו לקחת אותו הוא נפטר לא יהיה טוב עם נשאיר אותו פה צריך לשים אותו בקירור
השפלתי את מבטי בגלל שידעתי שהיא צודקת...
בסדר עניתי בכניעה אז לפחות תתנו לי להיפרד ממנו כמו שצריך.. כולם הסכימו ויצאו אחד אחד מהחדר..
דניאל שלי..
אני כל כך אוהבת אותך לא מצאת זמן טוב
ללכת ככה כל כך מהר מהעולם ..הוא עוד לא הספיק ליהנות ממך לחוש אותך אפילו להתחתן להביא ילדים לעולם
מה שאני יודעת שאני התגעגע אלייך מאוד..מאוד שזה אי אפשר לתאר במילים יפה שלי ילד טהור עם עיניים כחולות
מדהימותתת אני אוהבת אותך מלאך שלי אוהבת כמו שלא אהבתי בחיים !
לא הספקתי הרבה ליהנות ממך להרגיש אותך לחבק אותך אני כל כך מצטערת על זה ..על הכול עם פגעתי או הכאבתי רק דבר אחד.. אני יודעת שתהייה איתי תמיד תשמור עלי שלא ייפול
כמו שעשית שהיית עוד בחיים אין כבר דרך חזרה
נשקתי לו קלות על שפתיו וחיבקתי חזק מנסה להעביר לו את חום גופי שאולי יקרה נס ..אבל לשווא
סימנתי ל2 הרפאים בחלוקים הלבנים שאפשר לקחת אותו הם נכנסנו כיסו אותו בשמיכה לבנה עד מעל הראש הדמעות חנקו את גרוני ולקחו אותו משם נפרדתת ממנו בנשיקה באוויר עומדת ומחכה עד שהם נעלמו מעבר לדלתות הזזות בדרכם לחדר שקולו קור פחד וסבל ..חדר המתים שמשם כבר אין דרך חזרה!
תגיבו לי זה חשוב לייי
מור'צי 😕




