בנות- הגיע הזמן להתחיל!

די לביישנות!

בנות - בשביל מה דור שלם של פמיניסטיות עלה וטרח לפנות את הדרך לנשים לשוויון הזדמנויות וזכויות? למה הדור שלנו מקבל את כל הסטיגמות החברתיות סתם ככה? למה לא למחות? למה לא ללכת פעם אחת כנגד הנורמה, לעשות את מה שהלב אומר לך?

כל כך הרבה פעמים אני שומעת, אפילו מעצמי, משפטים כמו "אין לי סיכוי אצלו", "הוא לא רואה אותי ממטר", "הוא יחשוב שאני נואשת", "בטח יש לו מישהי אחרת", "בטח הוא גם לא ירצה אותי, כמו כל האחרים" וכו'. סליחה... אתן חושבות שאתן המצאתן את המשפטים הללו? דורות שלמים של גברים מסננים את המנטרות האלה מידי יום ביומו כשהם חושבים על בחירת ליבם שגורמת להם לאבד את ההיגיון הבריא ולדבוק בפיק ברכיים כל פעם שהנ"ל עוברת ברדיוס של 100 מטר מהם. מה ההבדל, בעצם, בין בחור שרוצה להתחיל עם בחורה לבין בחורה שמתה להדליק ניצוץ בליבו של בחיר ליבה? שניהם רוצים מישהו ושניהם פוחדים לגשת. וכל השאר - לא משנה.

"בנות לא מתחילות עם בנים" - מי קבע? מי אמר את השטות הנואשת הזו? בחורה חזקה יודעת שאין לה מה להתבייש, בחורה בוגרת יודעת שאין כל בושה בלרצות גבר, כפי שאין בושה בכך שגבר רוצה אישה. אישה יכולה להתחיל עם גבר ועוד איך. להיפך, לבחורה יש יתרון ענק על פני הגבר בכל מה שקשור להתחלות: אישה בדרך כלל תדע לזהות שפת גוף, להבין מה עומד מאחורי הדברים שהגבר שמולה אומר, איך היא יכולה לנהל את הרגשות שלו ולהוביל את השיחה למקום הרצוי לה - כשרק גברים מעטים ניחנים בתכונה זו מלידה, ורק מעטים אחרים מנסים לפתח אותה. החושים של האישה, בעיקר אלו המדברים אל הרגשות, מפותחים יותר, מפני שבבגרותה היא צריכה ללמוד לזהות את צרכיה של ילדיה מבלי שיאמרו לה למה הם זקוקים. גברים בדרך כלל אטומים לרמזים, מכוונים ובלתי מכוונים, ואילו נשים רבות עשויות לקלוט אותם ביתר קלות ולהשתמש בהם לטובתם.

בנות, כמה פעמים בחור ניגש אליכן והציע לכן לצאת מבלי לגמגם, לפלוט איזו מילה שלא במקום, או עם המבט תקוע ברצפה? אפילו אם העמידה שלו הייתה הכי יציבה שאפשר, אפילו אם הוא אמר את המילים הנכונות ואפילו אם הוא חייך את החיוך הכי כובש, אני בטוחה שיכלתן לראות צל של ספק על פניו. אין אדם שלא פוחד מדחייה, נשים כגברים וגברים כנשים. אף אחד לא רוצה לשמוע "לא". במיוחד לא מאדם שאנחנו בטוחים שהוא ממש מתאים בשבילנו ומה שאנחנו מחפשים. כך שתשכחונה, חברותיי, את כל סיפורי הגבורה שסיפרו לכן - כל בחור שמתחיל איתכן מפחד להדחות, אפילו אם הוא לא מראה את זה ואפילו אם הוא לא יודה על כך בפני חברו הטוב ביותר, עמוק בפנים - הוא פוחד.

ובנות, זו לא בושה לפחד. מצד שני, זו טיפשות לתת לפחד לעצור אתכן. איך תוכלו לדעת אם לא פיספסתן את הבחור הנכון בשבילכן? איך תוכלו לדעת אם הוא באמת שם עליכן עין או שזה היה הדמיון שפעל שעות נוספות? אתן לא תוכלו לדעת אם לא תנסו לעשות איזשהו צעד, כלשהו. אני לא אומרת שאתן צריכות לבוא ולומר לבחור "אני אוהבת אותך!" עם זר פרחים ובונבונירה ביד. יש דברים שבכל זאת צריך להשאיר לגברים, אבל! לנסות לרמוז, לפלרטט או לנסות ליצור איזשהי קרבה בינכן לבין הבחור המבוקש - רצוי ביותר. ואף יותר מרצוי - מחוייב! בשבילכן, בשביל שתדעו שניסיתן ולא חיכיתן רגל על רגל בבית לנסיך על הסוס הלבן, לדעת שעשיתן את חלקכן וכעת אתן יכולות להמשיך הלאה, במידה והבחור לא הראה התעניינות, לנסיך התורן הבא מבלי לחשוב "מה היה קורה אם..."

לסיכום, להתחיל עם בחור זו ממש לא בושה. להיפך, יש מקרים בהם הבחורים היו מעדיפים שאתן תתחילו איתם, לפחות את הצעד הראשון המתבקש - חיוך, מבט, שיחת חולין - משהו קטן שמראה על התעניינות, על כך שאת רואה אותו, יודעת שהוא שם ואולי אפילו רוצה אותו קרוב יותר. לכן יש יתרון אדיר על הבנים - יש לכן את האפשרות לזהות שפת גוף, הבעות פנים, מחשבות ורגשות לפני שהם יספיקו לומר "רובינזון קרוזו!". השתמשו בכלים שניחתן בהם, באינטואיציה, האינטיליגנציה והיופי שלכן בשביל לכבוש את בחיר ליבכן. ותזכרו, יותר מהכל - אם לא ננסה להתגבר על הפחד, איך נדע כיצד זה לחיות בלעדיו?

נלקח מתפוז