זה לא שיר,וגם לא סיפור - לב שבור זה דבר שלא נשכח במהירות,
כואב לי.
לכן כתבתי את זה..
~~~~
אני עדיין תוהה למה סלחתי,
עדיין תוהה איך יכלתי להאמין,
לא מתחרטת על כך.
אך לפעמים..הלב כואב,הלב נזכר,
הלב רוצה עוד..
הלב יודע שהוא לא יכול לקבל..
הוא נשבר שוב ושוב,בקצב מתגבר,
הדמעות זולגות,הן לא נפסקות..
הלב רוצה עוד...
~~~~
הוא לא התגייס,הוא חלה בסכרת שבוע לפניי הגיוס,באתי לבקר אותו..אני זוכרת..אני זוכרת שבסוף,על המרפסת בבית שלו..כשנפרדנו,לפתע הרגשתי את שפתיו נוגעות בשלי.
אני לא ממש יודעת איך,אני תוהה אם זה בכלל היה אמיתי..אחרי הכל,נער בן 18,נערה בת 15,זה לא יכול להיות..או שכן..במקרה הזה,זה לא.
אני זוכרת שכשבוע אחרי תחילת הלימודים,הניק שלו במסנג'ר התהדר במשפט חשוד.."רותם,אני אוהב אותך שתיים!" צחקתי,משום מה היה לי ברור שהוא לא מתכוון לזה..
אבל טעיתי.כרגיל..אני תמיד טועה כשזה מגיע לענייני אהבה. למה אני?!
התקשרתי לענבר,סתם כדי לדבר איתה..ואז הגענו אליו..
"אני מתגעגעת אליו.." אמרתי,
"אני לא חושבת שיש טעם לכך.." היא ענתה,
הייתי מבולבלת
"הוא לא סיפר לך?" היא שאלה,
"הוא לא סיפר לי מה?"
"שיש לו.."
"חברה..הרותם הזאת?"
"כ..כן..אני מצטערת שלא סיפרתי~הבטחתי לו!!!"
"לא..זה בסדר..ידעתי שזה יקרה"
ואכן כך,ידעתי שזה יקרה..היה לי ברור,כ"כ ברור! נער בן 18 ונערה בת 15..זה לא יכול להיות!!!! בשום מצב!!!
אינני יכולה לקרוא לכך בגידה,אחרי הכל..מעולם לא היינו ביחד.
נכון שהתנשקנו כמה פעמים,
נכון שהיו רגעים שחשבתי שכן..
אך לא.
מזמן,מזמן הוא הפך לבנאדם שהכי סמכתי עליו,וגם עכשיו..גם אחרי שזה קרה..
"למה לא סיפרת לי?" שאלתי
"לא רציתי לאבד אותך.." הוא אמר,
"אתה מעדיף לשקר לי?"
אינני זוכרת בדיוק הוא אמר..אבל אני זוכרת שהתחלתי לבכות.
ואיפה אנחנו היום..אהכן
לפני שבוע הם חגגו חודשיים..
לא ממש ידעתי על זה,אבל הסתכלתי על התאריכים,הרי הם חגגו חודש בראש השנה,ואז..שבוע אחרי,בסוכות..בקרנבל אייקון,פגשתי אותו שוב - בפעם הראשונה מאז שזה קרה; והפעם,הוא לא היה לבד..
היא הייתה איתו.
מיהרתי להחזיר לו את מה ששיך לו ונעלמתי לשאר היום,אם פגשתי בו..הייתי אדישה לכך,ניסיתי להתרחק ממנו..
ואז..בעודי מחפשת אחר חברתי,נתקלתי בהם שוב.
"אני מחפשת את ענבר"
"גם אנחנו"
כשהלכנו לאשכול הפייס,הם התעלמו ממני לחלוטין..לקחתי את רגליי,ולפני שהתחלתי לבכות עקפתי אותם בריצה ונכנסתי לאשכול..מחפשת אחר ענבר.
הטלפון צלצל,"אני בשירותים" היא ענתה,הרגשתי הקלה..סופסוף היא ענתה..סופסוף מישהו לדבר איתו.
אבל הגורל התאכזר אליי,ושוב פגשתי בו
"אני לא עצבנית על אף אחד" עניתי בלי להביט בו,ופניתי לעבר השירותים..לא ידעתי שהוא עוקב אחריי,אבל שמעתי אותו צועק אחריי לחזור..התעלמתי. לארוצה..לארוצה.
ענבר התעכבה הרבה זמן בשירותים,יצאתי החוצה ונתקלתי בו שוב. די כבר! למה אני חייבת להיתקל בו כל הזמן?! חשבתי.
"את מתעלמת ממני כל היום" הוא אמר,כמעט בבכי,לא ידעתי מה להגיד..הרכנתי את ראשי.
"זה בגללה,נכון? אני..אני כזה אידיוט! אסור היה לי להביא אותה..ידעתי..ידעתי שזהמה שיקרה" אגרופו נחת על הקיר,והוא נשען עליו עם ראש מורכן,הייתי בטוחה לרגע שהוא בכה.
"לא התכוונתי.." פלטתי לפתע,"אחרי מה שקרה..זאת הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים,אני מפחדת..אתה הרי מכיר את ההתנהגות שלי. אני עלולה בטעות לזנק עליך ולחבק אותך בהתלהבות יתר בלי שום סיבה,ואתה והיא עלולים להבין את זה לא נכון. ואז..אני אאבד את החבר הכי טוב שלי לנצח.."
"זה לא יקרה" הוא אמר,דמעות כבר זלגו מעייניו..ולפתע,ידיו לפתו אותי והצמידו אותי לחזהו,דמעותיו הקרות זלגו על לחיי,ובכיתי גם אני,"את לא תעשי לי דבר כזה..את לא כמוני"
בכינו,שנינו בכינו.חיבקתי אותו בחזרה,ועשיתי דבר שלא האמנתי שאעשה..נשקתי על לחיו קלות ולחשתי,"לא עשית לי כלום,אף פעם לא תעשה"
כאשר נפרדנו,הוא הביט בי לרגע.."גרמתי לך לבכות? אני..מצטער! Don't be sad"
"אני לא SAD" עניתי בחיוך,
"אם לא היית SAD לא היית בוכה,אני..לא רוצה שהחברה הכיטובה שלי תהיה עצובה"
לא האמנתי למשמע אוזניי,
הוא,הנער האדיש ביותר שהכרתי,
הציני ביותר,אך הרגיש והטוב,
אמר לי שאני החברה הכי טובה שלו? ממתי הוא רגשן כזה?
כמה דקות אחר כך שמעתי בלי כוונה שיחה שלו ושל ענבר..
"הילדה הזאת מיוחדת" הוא אמר,"היא סלחה לי למרות ששברתי את ליבה."
ענבר צחקה,כ"כ צחקה..לא הבנתי מדוע,"היא אוהבת אותך,אתה הבנאדם שהיא הכי מעריצה בעולם" היא אמרה,לעזאזל..רציתי להגיד לו את זה בעצמי. נו טוב..העיקר שהוא יודע.
אני זוכרת שאחר כך הוא והחברה שלו ליוו אותי לרכבת.
"מצטערת על היום" אמרתי,והוא חייך וחיבק אותי שוב. "לא התכוונת."
העברתי במהירות את הכרטיס והתרחקתי באיטיות ממנו ומחברתו,שעמדו מאחורי השער של הכרטיסים,מחובקים..
הסתובבתי,וראיתי אותם מתנשקים.
לא בכיתי..ההפך,חייכתי חיוך רחב,ודמעות זלגו מעייניי..לא דמעות של עצב,דמעות של שמחה..על כך שאחי הגדול מצא את אהבת חייו,ולמרות זאת..אנחנו עדיין החברים הכי טובים (: שומדבר לא יפריד בינינו,שומדבר!
~~~~
והיום? היום אנחנו סתם מטרידים אחד את השני טלפונית כל יום [:
ואני עדיין מעריצה אותו.
ואוהבת אותו יותר מכל דבר אחר..הוא כמו האח הגדול שתמיד רציתי,
הוא ציני כ"כ,וכ"כ אדיש..אבל כ"כ חמוד כשהוא רוצה.
הוא תמיד ייתן מילה טובה,
תמיד יחבק כשצריך,
ותמיד יהיה שם.
~~~~
תודה אם מישהו קרא את זה עד הסוף..
למרות שאני בטוחה שלא..
פשוט לא מצאתי מקום מתאים לפרסם את זה.
מצטערת שבזבזתי לכם זמן ^^;
את זמני לפחות לא בזבזת,
יש לך כתיבה מדהימה ומרתקת,
אהבתי מאודדד!!
חח באמת?!
וואי תודה בובה [:
אהבתי את איך שכתבת...
וחבל שזה נגמר ככה =\
ואו..זה ממש ממש יפההההההה!
ואיייי ממש ממש אהבתי מאמי!!:]
את כותבת מדהים
תודה רבה לכולם [:
ודארק אנג'ל יקירה,לסיפור יש סוף טוב..באמת טוב (:
אהבתי רצח את מה שכתבת.. לא יכולתי להפסיחק לקרוא.. ממש מרתק ומרגש..
רק חבל שזה לא נגמר כשאתם ביחד..
את עדיין אוהבת אותו?
מזכיר לי את ידידדד שליי 😊..
את כותבתת ממש יפהה..
העיקר בסוף הכל היסתדרר 😉)
וואי מאמי זה פשוט מהמםםם
את כותבת מדהיםם
ולא יכלתי להפסיק לקרוא את הדבר המעלף הזהה
מקווה שאת בסדר עכשיו
בהצלחהה
אורינ'וש😊
תודה רבה רבה רבה (:
Sugar-flower - אני לא יודעת..זאת הבעיה. לפעמים אני חושבת לעצמי.."אני כזאת טיפשה..למה סלחתי לו בכלל?!הוא זבל!" ומצד שני אני סוגדת לעצמי כל יום על כך,כי מצד שני אני לא מתחרטת על זה..(:
אבל לפעמים אני נזכרת בזה ופשוט מזילה דמעה..יכולהיות שאני עדיין אוהבת אותו..אבל אני מכחישה,או לפחות מנסה..
ותודה [:
