תמיד אמרו לי שצריך לדעת לוותר
כי אחרת הכל נהיה קשה יותר
וכך עשיתי.. הקשבתי.. הפנמתי
וויתרתי.. ויתרתי על הדבר הכי גדול שיש
כי פחדתי.. פחדתי שהכל ישתבש
אני סתם פחדנית כן פשוט פחדנית
וגם אולי קצת ביישנית.
אבל רק בגללם.. בזכותכם.. באשמתכם.. ויתרתי
ויתרתי על הדבר שהיה הכי חשוב לי בעולם..
היה.. אבל אולי תמיד ישאר בי חלק קטן..
הרמתי ידיים.. התיאשתי.. כאבתי...
ואני לא רוצה לכאוב יותר.. מגיע לי קצת אושר לא?
אבל איך שכחתי.. ויתרתי.. ויתרתי על הדבר הכי טוב
ויתרתי על הרגש שניקרא לאהוב..
אז איך אהיה מאושרת? הא?! תענו לי כולם
הרי בגללכם בעצם ויתרתי על כל העולם
אני שונאת את עצמי על זה שויתרתי
ואני שונאת אותכם.. כי בגללכם לא נלחמתי
זהו.. אני יודעת שפספסתי את הרכבת וכבר מאוחר
ובליבי חור גדול ניפער...
אהבתי והפסקתי לאהוב.. או שכך נתתם לי לחשוב
אהבתיייי.. אז למה לא נתתם לי להמשיך לאהוב?!
אני סתם סתומה.. וקלת דעת..
והינה מבין ידיי אהבתי על ידכם נלקחת..
אז למה בעצם ההווה מתערבב עם העבר?
הרי הכל כבר ניגמר...
זה באמת נגמר או כך אני בעצם חושבת?
יש מצב שאני עדיין בתוכי מאוהבת...
סתם יצא לי משהו נחמד...
אשמח אם תגיבו..=]
אוהבתתתתת
לילושש...




