אוףףףףףףףףף
למה אני דווקא אני צריכה לאהוב ילד כמוהו?!
אני ילדה תלותית.. ילדה חלשה נפשית.. שברירית..בכייניתת.. וחמה! הוא ילד קר.. שחצן סנובב בדדניק כזה ומאוד עצמאי- לא צריך אף אחד..
אבל אני אהבתי אותו.. והוא?! אל תשאלו אותי כי אחרי כל מה שקרה זה תמיד ישאר כמשהו לא ידוע..
הסיפור שלי ארוך.. עצוב ושמח... אבל יותר מכל.. הסיפור שלי הוא מרגש..לפחות אותי זה מאוד ריגש.. לראות עד לאן האהבה יכולה להגיע..וכמה אפשר להשפיע על בן אדם..
אני אהבתי אותו נורא.. חודשים וחודשיםם.. המון זמן.. לאט לאט התקרבתי אליו ונהינו חברים יחסית טובים.. כי הוא ילד גם סגור.. אז לא כזה קל להתחבר עליו..הוא אפילו קרה לי "חברה טובה מאוד".. עד היום אני זוכרת את היום הזה.. וכמה שהתלהבתי..
אף פעם לא קרה כלום ביננו.. חוץ ממבטים לא מוגדרים.. מבטים שלדעתי אמרו הרבעה אך לא הובילו אותי לכלום.. ואני אהבתי אותו.. בלי תנאים.. בלי לקבל שום דבר בחזרה.. אהבתי אותו אהבה תמימה וטהורה..
הגעתי לגבול.. גבול בו כבר נמאס לי לאהוב אותו ולשתוק את זה.. כנירא ששיגעתי את החברים שלי קצת יותר מידי כי אחד מהם פשוט לקח את הרגליים שלו והלך אליו.. סיפר לו מה אני מרגישה. וניסה להוציא ממנו.. האם הוא מרגיש משהו..
כמובן ששום דבר לא יצא ממנו.. אך כאשר זה נודע לי.. לא ידעתי איך להסתכל עליו בכלל!
הוא מהכיתה שלי.. ומהחברה שאני מסתובבת איתה ביום יום..ואני ביישנית.. לא ידעתי איך להסתכל אל תוך עיניו המהפנטות.. אך זה קרה.. איזה יום שישי אחד שישבנו בבית שלו..
הוא: אפשר לקחת אותך שנייה לשיחה?
הלב שלי התחיל לפעום מהר.. הרגליים רעדו לי.. ידעתי מה הולך להיותת..
אני: מה..?
הוא:שמעי.. דיברתי עם רן..
אמאלהההההההההההה
קטע שכתבתי.. מה דעתכם?!
אתם רוצים המשך?! אם כן תגיבו ואני אשים!
~~אני~~
מהמםםם מאמי...
מחכה להמשך...
=-לולי הייתה פה-=
