יושבת כאן מביטה על הכוכבים..
מסתכלת למעלה ולא מבינה את הרמזים..
למה השמש אליי מחייכת בימים..
למה בלילות הכוכבים נופלים..
יודעת שהכל זה בגלל אותה אהבה
הגורל כבר חרוט הגורל כבר נקבע
אבל עדיין איני יודעת מה מרגישה..
איני יודעת מה באמת אני רוצה
מפחדת לאהוב מפחדת שוב לסבול
רוצה שאהבה שתיהיה תיהיה מלאת אהבה
בלי פגיעות ובלי אכזבות..
אך מי כמוני עוד יודע שלכול קשר יש סוף
וכול סוף הוא לא הכי טוב...
בכול סוף אני נפגעת..בכול סוף יש חשק לבכות!
לפעמיים מתחרטת לפעמים לא באמת אוהבת..
אבל עדיין כואב ועדיין זה צובט
אני מפחדת מפחדת להתאהב..
מפחדת להיות כול כך מאושרת ואחר כך להתאכזב..
לפעמיים באמת חסר חבר חסר קצת חום חסר אהבה
אבל אולי עדיף להיות לבד? מאשר להיות ביחד ורק להפגע?
😢
תגובות.......




