מריחים את הסוף המר..

בחיים שלי לא חשבתי שאני ארשום כאן אבל בגלל המצב שאליו הגעתי הרגשתי כאילו אין דרך אחרת.. אז ככה-
אני וחבר שלי בסוף החודש נחגוג שנתיים (אם זה יקרה בכלל) ואנחנו בצבא ממש בהתחלה.
חברי מהיום הראשון בצבא רק חיפש את הגימלים ואת הסיבה לצאת משם(גם הסיבה לגימלים הייתה העקמת שקצת החריפה לו בזמן שהוא נמצא בצבא) אבל הוא כל הזמן רק התלונן והתלונן וחיפש לצאת. אני התחלתי את הצבא לפני כחודשיים וכל פעם שהייתי מגיעה הביתה הוא היה מבואס מהצבא ומוציא את זה עלי למרות שהוא פירגן לי די הרבה אבל זה נורא הרס אותי ואת החופשה שלי.
צריך וחייב גם לציין שאני חיה עם אבא שכל החיים שלו הוא חי ונשם צבא(היה סגן אלוף במילואים-רק לצורך הדוגמא) וכך גם ילדיו ומשפחתו והוא ממש לא מחבב את האנשים שבורחים מהצבא שלא לצורך.
ופה בעצם מתחיל הסיפור שלי-הסוף שבוע האחרון אחרי שסגרתי שבועיים והגעתי הביתה ישר רצתי אל חברי. אחרי 5 דקות ביחד הוא מתחיל לפרוץ בבכי מר למשך רבע שעה. לא הבנתי מה קרה וגם שנורא הייתי המומה כי במשך השנתיים שאני מכירה אותו הוא בחיים לא בכה ועוד מולי. אז לקח כמה זמן עד שניסתי להוציא את זה ממנו ולבסוף הוא אמר לי שהוא חושב על להתאבד. כמובן שאני לא צריכה להגיד לכם מה הרגשתי אבל באמת ניסיתי להבין אם יש עוד סיבה מלבד הצבא והוא אמר שלא. סוף שבוע רגוע-לא היה,היה ניסיון להרגיע את חברי וכמובן השפיע על החופשה שלי. היום אחרי שהוא הגיע לצבא (אתמול היה לו גימל) הוא מצלצל אלי ואומר לי שהוא מחר נפגש עם פסיכאטרית והוא יוצא מהצבא ואני שוב לא צריכה להגיד לכם מה אבא שלי חושב על זה ולא רק על זה אלא גם שכל יום שחברי לוקח גימל אבא שלי יושב לי על הראש וטוחן את המוח בדברים כמו- "אז רועי(חבר שלי) הולך להעביר את השירות שלו על גימלים" "אני חושב שזה ממש מוגזם" וכן הלאה..
בכל מקרה אני ממש ממש לא יודעת מה לעשות כי מצד אחד אני רוצה שהוא יצא כבר מהמשבר שהוא תקוע עליו כבר 4 חודשים ומצב שני איך אני יביא אותו הביתה בידיעה שאבא שלי יתחיל לעשות פרצופים.

מצטערת על כל המגילה אבל אני חייבת עזרה דחוף! וצריך לציין שאני צריכה תגובות רלוונטיות ולא שטותיות כי זה מצב נורא רגיש לכל הסובבים. תודה רבה!!