השפה אולי טיפ טיפה קשה אבל תנסו בכל זאת להבין זה לא עד כדי כך מסובך.
מקווה שתאהבו.
היו פעם שני אחים,שאביהם,במותו,הוריש להם חווה,אותה הם עבדו ביחד במשך שנים.
בבוא העת מצא לו אחד מהם אישה,נישא לה והקים את ביתם מעבר לגבעה,בקצה החווה,אותה חילקו שני האחים בינהם.
האח שלא נישא נשאר לגור במבנה הישן בקמה האחר של החווה,והשניים המשיכו לטפח את חוותם
במהלך השנים שחלפו הקים האח הנשוי משפחה והוליד עשרה ילדים,בעוד אחיו נשאר לחיות בגפו.
ערב אחד ישב לו האח הנשוי במרפסת וחשב לעצמו-"אחי המסכם בטח עצוב לו לבד,בלי משפחה שתשמח את ליבו,מה אוכל לעשות למענו? אוכל לפחות להעביר לו קצת מהחיטה שלי". וכך באמצע הלילה הוא לקח עמו מריצה מלאה ערימות חיטה טיפס על הגבעה שהפרידה בין שני הבתים והכניס את החיטה לאסם התבואה של אחיו.
באותו ערב עלתה מחשבה בראשו של האח הבודד,"לאחי ולי אותו גודל של שדה אבל לו יש הרבה פיות להאכיל בטח קשה לו מאוד, איך אוכל לעזור לו? אני יודע מה אעשה,אטפס על הגבעה ובחשאי אשים מחיטתי באסמו."
וכך,באמצע הלילה הוא לקח עמו מריצה מלאה ערימות חיטה,טיפס על הגבעה שהפרידה בין שני הבתים,והכניס את החיטה לאסם התבואה של אחיו.
וכך המשיכו השניים להעביר איש לאחיו ערימות של חיטה במשך לילות רבים. מדי בוקר הופתע כל אחד מהם לראות שמות החיטה באסמו לא פחתה אבל הם המשיכו בשלהם.
עד ש...לילה אחד נפגשו השניים עם מריצותיהם על פסגת הגבעה.
ושראו זה את זה הבינו מיד את שקרה,ונפלו בהתרגשות ובתודה זה על צווארו של זה.
מסופר שבמקום נפגשו השניים,נבנה בית המקדש,מפני שכאשר שוררת אהבה בין שני אנשים,אלוקים תמיד מצטרף לחגיגה.
לקוח מספר "דבר אליי יפה" של יחזקאל מדנס




