כתבתי מכתב.. לילד אחד.. שאהבתי.. אהבתי פעם אחת.. וזה הוא.. כאלו היו עוד בנם שרציתי.. אבל אותו אהבתי באמת...אז הינה המכתחב תביאו לי עצות להישתפר לפעם הבאה-->
אני לא יודעת מה זה..
אבל יש לך משו.. יש בך משו.. שיגרום לי תמיד לסלוח לך.. כאילו כלום לא קרה..
יש בך משו שגם אם כעסתי עליך כמו שלא כעסתי על אף אחד בחיים.. אתה רק תזרוק מילה ואני אסלח..
כל מילה שלך נכנסת לי עמוק לנשמה.. נכנסת כאילו אף פעם לא יצאה..
כל האהבה שאתה מקרין אלי.. זה כאילו אני אוהבת אותך כבר כל החיים וכל השלוש שנים האלה.. אף פעם לא שכחתי..
אם אני מקבלת הודעה אחת קטנה ממך אני נהיית מאושרת..
זה פשוט משו בך.. אני לא יודעת מה..
למרות שלפעמים אני מרגשה שכל הקשר שהיה לנו היה מבוסס רק על ריבים שקרים ותחכים..
כל האהבה שהייתה לי אליך.. שאמרת שהייתה לך אלי.. זה היה כאילו זה הדבר היחיד שמחזיק אותנו ביחד כל השלוש שנים האלה..
אבל במשך השלוש שנים האלה הבנו לפעמים שהאהבה לא תמיד מנצחת..
כי עובדה שאנחנו שוב כל אחד בנפרד.. שוב כל אחד בדרך שלו.. בשביל שלו..
שוב בגלל ריב אחד ניתקת את הקשר כאילו כל האהבה שאמרת שהייתה לך נעלמה בשנייה.. כאילו כל הזיכרונות נמחקו כאילו לא באמת התאספו להם לאט לאט
כמו שיש בך את הכוח לעשות אותי מאושרת בשניה יש לך גם את הכוח לאכזב אותי באותו הזמן..
משו בך כל כך מחליש אותי... כאילו כל הכוח שצברתי כל הזמן שלא דיברנו נעלם כאילו לא היה..
כאילו כל הזמנים שהצלחתי לשמוח גם כשאתה שם .. וכשאני לא יודעת מה איתך ואיפה אתה לא יודעת מה עובר לך עכשיו בראש.. ובכלל שאני לא חושבת על זה..
כאילו כל זה לא היה נעלם.. נעלם בשניה.
ומעניין אותי לדעת.. איפה כל ההבטחות שלך.. "תסמכי עלי.. הפעם זה שונה! אני לא יודע אך להוכיח לך שאני באמת אוהב אותך.. כמו שלא אהבתי בחיים!" אותם המילים שלא הפסקת להגיד.. כמו נאום.. תקלט שחוזר על עצמו..
שוב הבנתי.. שזה סתם מילים. וזה לא שונה משום פעם אחרת שהאמנתי לך.. שהתאהבתי בך.. כל פעם מחדש.
ולמרות שהפעם כמעט והאמנתי.. אתה שברת אותי לרסיסים.. למרות שידעתי למרות שפחדתי.. שהכנתי את עצמ שזה מה שיקרה.. כי זה אתה.. ואתה בחים לא תשתנה.
אבל זה כאב.. למרות הכל.. אבל הפעם.. כמעט ולא בכיתי.. והפעם עצרו לי ת'דמעות שממשיכות וזולגות..
כאב לי..אני לא אשקר לעצמי.. אבל למה.. אני לא יודעת.. כאב לי כמו בפעם הראשונה..
וירדה אותה דמעה כמו בפעם שעברה.. והלב שלי שוב נישבר כמו תמיד.. כמו שרק אתה יודע לשבור.. כי תמיד יהיה לי את אותו הרגש.. הרגש שיש לי רק אליך.. הרגש.. האהבה הזאת.. התחושה הזאת.. שלא הרגשתי לאף אחד אחר..
כולם חושבים שזה סתם.. לא מבינים כמה גדולה הייתה האהבה שלי אליך..
וגם כשהרגש נעלם.. הזכרונות ישארו.. ההבטחות רצות לי כל הזמן הזמן בראש.. וזה כאילו בלעדייך לא יכולה להמשיך לחיות..
ועכשיו החיוך הוא חיוך מאולץ..והצחוק הוא צחוק מזויף.. אבל הדמעה שירדה לי כשאף אחד לא ראה.. הדמעה.... האכזבה.. היא רק בגללך
כי יש בך משו.. שאני לא מבינה
-------------------------->
תגובותתת




