ילדה שלי...
היום, פעם ראשונה מזה 15 שנה, שאני מנסה ליצור עמך קשר,
היום, הוא תאריך כל כך מושלם, התאריך שבאת לעולם, תאריך מדהים, אך מצד שני כל כך עצוב, את אותו יום איני אשכח לעולם…. את בת 15 כבר לא ילדה,
למרות שנשבעתי שלעולם לא תדעי את סיפורי, למרות שנשבעתי שאיני ייצור איתך קשר,
איני מסוגלת, אני חייבת, לספר לך, ולקוות שתביני,
9 חודשיים סחבתי אותך בבטני, 9 חודשיים נפלאים, היית, ועודך הדבר הכי חשוב לי בחיים...
כן, הדבר שהכי חשוב לי בחיים, למרות שאת לא איתי, אבל תביני אותי ילדתי שנכנסתי להריון הייתי עוד ילדה, בגילך, אבא שלך, לא רצה להכיר בך , הוריי תמכו בי, אבל לא הסכימו בשום אופן שתשאירי אצלי, לא הייתה לי ברירה, עם לא הייתי מוסרת אותך לאימוץ, אבא היה מעיף אותי מהבית.. ואז ילדתי, גורלך היה מר, ולא לא הייתי מוכנה שיהיה חסר לך משהו , והאפשרות היחידה שהייתה היא למסור אותך עם כל הכאב שבזה..
9 חודשיים של יסוריים, ניסיתי לא להיקשר אלייך יותר מידי, ניסיתי, אבל לא הצלחתי,
כל פעם שהיית זזה הייתי קופצת מרוב שמחה, רציתי שתגדלי לצידי, אבל מה כבר יכולתי להציע לך?! הרי הייתי עוד ילדה בעצמי..
שהצירים הגיעו, כאבי הנפשי היה גדול יותר מכאבי הפיזי,
ידעתי שזהו שאחרי שאת יוצאת לאוויר העולם, לא הראה אותך עוד, כל כך פחדתי,
פחדתי מהאפשרות שלא אכיר אותך לעולם, את אותה ילדה שסחבתי 9 חודשיים בבטני, את אותה ילדה שבעצם שינתה את עולמי,
אך כבר חתמתי על מסמכים, ולא יכולתי להתחרט...
יצאת, ובמקום דמעות של אושר הוצאתי דמעות של כאב, ידעתי שטעתי..
אפילו לראות אותך לא נתנו לי, ישר לקחו אותך מתוך יידיי אל הורייך החדשים,
ואני?! אני מאז לא חזרתי לעצמי, כל כך רציתי לשמוע אותך אומרת אמא,
כל כך רציתי לגדל אותך, להיות לצידך.....
החודשים שעברו עליי אחרי זה היו קשים,
העברתי אותם בחדרי בבכי ודיכאון, ובעיקר בהרבה חרטה,
על זה שמסרתי אותך נסיכתי,
עם היית יודעת כמה אני מצטערת,
היום אני כבר בת 20 ויום, יום שעבר בחיי, זה היה עם מחשבות עלייך,
חרטות ודיכאונות..
אני יודעת שאת נמצאת בבית חם, שבו אוהבים אותך, ומגדלים אותך בצורה מושלמת,
אני יודעת שאותה אשה שאותה את מחשיבה לאימך זאת לא אני, אלא היא..
אבל כל כך רוצה לשמוע אותך אומרת אמא,
כל כך רוצה לנשק ולחבק אותך ,
ילדה שלי אני כל כך מצטערת..
מקווה שביום מן הימים תסלחי לי,
מקווה שאי פעם תביני אותי,
אני אוהבת אותך, ונשבעת לך שאני מרגישה חסרת אונים,
משהו חסר לי בשביל להיות מאושרת, וזאת את חיימשלי
אין יום שאיני חושבת עלייך, אין יום שאיני מתחרטת, אני יודעת כבר מאוחר מידי,
אני לא מבקשת שתסלחי,
אבל תנסי לעמיד את עצמך במקומי,
אז בתקופה שלי, לא היה מי שיסביר לי איך להיזהר, להיכנס להריון בגיל כזה זאת בושה למשפחה, כן גם היום זאת בושה, אבל היום יש מי שיסביר, איך להימנע, אז לא יכולתי לדבר על כך עם הוריי, ילד שלי אני יודעת ששום דבר בעולם לא ישנה את המצב, אני יודעת שטעיתי, אבל אני מתחרטת, כל כך מתחרטת, עם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור, הכל היה שונה, אבל איני יכולה,
נשבעת שאני כל כך רוצה..
הדמעות שהזלתי עלייך, עד היום נמשכות, החיפושים אחרייך נמשכו במשך שנים,
תמיד האשמתי את הוריי כי הם הרי אלה ששיכנעו אותי,
אבל היום, אני מבינה שאני האשמה היחידה,
חיי אינם אותם חיים בלעדייך, אושרי לעולם לא יהיה מושלם..
כאבי יהיה לנצח בתוך לבי,
הייתי רוצה להיות איתך ביום הזה, ביום שבו את חוגגת את יום הולדת 15 שלך,
כל כך גדלת, בטח הפכת לנערה יפת תואר..
תדעי ותזכרי שאני אוהבת אותך,
אוהבת לנצח, אני כל כך מצטערת
ומקווה שביום מן הימים תסלחי לי
או לפחות תביני אותי…
אמא.




