עם המחשבות שמענו קולות של כל מיני אנשים.
"מי עוד בא לחוף נטוש?" שאל אלון
"לא יודעת...אנחנו לא היחידים העולם" אמרתי לו
"חברהה יש פה מישהווו" שמעתי מישהו אומר
"מי זה?" שמעתי קול מוכר
"מי זה??..." לחשתי לעצמי
"אוו אוו אווו...תראו תראו מי פההה" הקול המוכר צץ, וראיתי.....
את הודיה עומדת מעלינו וחייכת.
"אהלן..." חייכתי
"היי" היא חייכה אלי והסתכלה בצורה מהירה אבל מוזרה לעבר אלון
"מה את עושה כאן?" שאלתי
"סתם...מטיילת עם חברים, ואת?" היא שאלה ושוב הסתכלה עליו
"באתי לשבת קצת עם ידיד שלי..." אמרתי
"נעים מאוד הודיה" היא אמרה
"אלון..." הוא הסתובב והסתכל על הים
"דיברת עם מור לאחרונה?" היא שאלה
"כן.." אמרתי
"מה איתו?" היא שאלה
"הכל טוב איתו...בצבא" אמרתי
"כן...גם דולב" היא עיקמה את הפנים
"איך הוא?" שאלתי
"מה לא דיברתם?" היא שאלה
"דיברנו...אבל אני בטוחה שאת יותר עדכנית למה שקורה איתו" אמרתי
"ממ הוא בסדר, חוזר הביתה מחר" היא אמרה
"וואלה...אז אני אראה אותו מחר בעבודה" אמרתי
"סביר להניח..." היא אמרה
"יש חדש?" התעניינתי
"ממש לא, אבל אני חייבת לטוס כי חברים שלי קוראים לי..." היא חייכה חיוך מתנצל
"לא נורא...נדבר כבר בהזדמנות" אמרתי לה
"כן....רק מאי..." היא התחילה להגיד
"כן?" שאלתי
"בבקשה אל תפגעי במור" היא אמרה ואלון הסתובב בתוקפנות לעברה והסתכל עליה מוזר
"אהה...אני...אני לא..." דיי נתקעתי
"להתראות אלון..."אמרה הודיה
"ביי..." הוא ענה לה בלי להסתובב אליה
"יכולת להיות גם יותר נחמד אליה..." נזפתי בו
"מצטער..." הוא אמר
"נו מה עכשיו?" שאלתי
"שומדבר...סתם...כל העניין הזה עם מור מעיק עלי טיפה" הוא אמר
"אלון אני מצטערת, אבל תתאזר בסבלנות, אני לא רוצה לנהל איתו שיחות בטלפון בנושאים כאלה..." אמרתי
"אני יודע...." הוא אמר במלמול
"שקט פה..." החלפתי נושא
"זו הסיבה שבאתי לפה, חשבתי לא יהיה פה אפחד" הוא אמר
"עכשיו אנחנו לבד..." אמרתי
"נו ואיך ננצל את זה?" הוא חייך אלי בחיוך שובבי והבנתי מכך שהכל בסדר
"חחחחחח..." אני חושבת שהסמקתי
"בואי לפה..." הוא הסתכל עלי
"לאן לפה?" שאלתי
"קרוב יותר אלי..." הוא חייך
עשיתי כדברו והתקרבתי אליו.
"את יודעת מה הכי מטורף?" הוא שאל אותי
"מה?" הרגשתי אותו קרוב אלי
"שאם היו שואלים אותי לפני איזה חודשיים אם אני מדמיין את עצמי איתך בסיטואציה הזו, בחיים לא הייתי חושב על זה...." הוא אמר
"למה?" זה העליב אותי והתרחקתי
"לאא...לא הבנת אותי נכון..." הוא אמר
"אז מה נכון?" שאלתי
"ז"א, כאילו אני ואת, אנחנו אחים כזה. תמיד היינו מספרים הכל אחד לשני. אני חושב שאם הייתי רואה אותך חצי ערוצה לפני כמה חודשים זה לא היה מזיז לי כי ראיתי בך אחות...אני לא יודע מה קרה לי פתאום, מה גרם לשינוי הזה. אולי כל הענין הזה שפתאום יש בחורים סביבך. ונהיית נשית ויפה כזו. שלא תביני אותי שוב לא נכון. אני לא יורד עלייך שמקודם היית מכוערת או משו. פשוט נהיית מטופחת כזו מחינה חיצונית וזה מושך. וגם כל המורים והדולבים האלה. מטריפה אותי ההרגשה שאת תיהיי עם מישהו שהוא לא אני" הוא סיים לדבר
"נתת לי נאום שלם..." אמרתי
"זה כל מה שיש לך להגיד?" עכשיו הוא נשמע פגוע
"מה אתה רוצה שאני אגיד לך? אני בדיוק כמוך, חשבתי שהאחרון שאני אהיה איתו בסיטואציות כאלה זה אתה. ובחיים לא חלמתי שהנשיקה הראשונה שלי תהיה איתך..." אמרתי
"את מצטערת עליה?" הוא שאל
"נראה לך שאם הייתי מצטערת הייתי איתך פה עכשיו?" שאלתי והסתכלתי עליו
"לא..." הוא אמר
"אז למה אתה שואל את זה?" שאלתי וסובבתי את הראש חזרה לאופק
"לודע...לרגע חשתי חוסר ביטחון כזה לגבי כל זה.." הוא אמר
"חוסר ביטחון זה האויב הכי גדול שלך, ומשהו שבמרחק שנות אור ממך" אמרתי
"כשאוהבים אפילו הביטחון העצמי נעלם..." הוא אמר
"מה אתה רוצה להגיד בזה?" הסתובבתי אליו
"שאני חושב שאני מתחיל להתאהב בך..." אמר אלון
"אלון...אל תיסחף. כל העניין הזה בינינו ממש טרי. אי אפשר להתאהב תוך כמה ימים..." אמרתי
"זה כי בחיים שלך לא אהבת..את לא יודעת..." הוא אמר
"נו אז מה? גם אתה לא אהבת..." אמרתי לו
"נכון...אבל אני מרגיש שזה זה איתך..." הוא ענה
"לדעתי אנחנו צריכים לעצור את השיחה הזו עכשיו לפני שנגיע למקומות ששנינו לא רוצים להגיע אליהם" אמרתי
"אל מתכחשת למשהו שאת יודעת שהוא נכון..." הוא אמר
"אני רק יודעת שאי אפשר להתאהב תוך כמה ימים. זה דבר שלוקח הרבה יותר זמן" אמרתי
"תלוי אצל מי...." הוא אמר
"מה ז"א?" לא הבנתי
"ז"א שאצל אנשים שלא מכירים אחד את השני זה לוקח יותר זמן. אני מכיר בך הכל, אני מכיר מעט כל הרגל שלך...זה לא אמור לקחת הרבה זמן כדי להרגיש את מה שאני מרגיש..." הוא אמר
"זה לא מצדיק את זה. אהבה לא באה בין יום ולילה, לוקח זה, אני לא חושבת שמה שאתה מרגיש כלפי עכשיו זה אהבה. זו אולי הידלקות...אבל לא אהבה זה בטוח" אמרתי
"את מזלזלת במה שאני מרגיש כלפייך..." הוא נעלב
אני לא מזלזלת במה שאתה מרגיש, חלילה וחס, אני פשוט לא חושבת שזה הגיוני מה שאתה אומר" אמרתי
"את עוד תראי שאני צודק..." הוא אמר
"סבבה..." אמרתי והמשכנו לשבת ולהסתכל על הים, כל אחד במחשבותיו.
"אני לא יודעת מה נפל עליו פתאום" אמרתי לדולב
"מה נפל עליו?" הוא שאל
"הוא התחיל להגיד לי שהוא מתאהב בי..על מה הוא מדבר?!" סידרתי את הגלידה לפי טעמים
"למה את חושבת שזה לא נכון?" שאל דולב
"כי אני לא מאמינה שאפשר להתאהב תוך כמה ימים...זה דבר שלוקח זמן.." אמרתי
"זה תלוי..." אמר דולב
"תלוי במה?" שאלתי
"בהרבה דברים..." הוא ענה
"כמו מה למשל?" התורממתי מהמקררים והסתכלתי עליו
"כמה זמן אתם מכירים, במשיכה שלכם אחד כלפי השני, איך אתם מסתדרים..." הוא אמר
לא אמרתי לו כלום אלא שוב חזרתי למקררים והמשכתי לסדר את הגלידה.
"למה את שותקת?" הוא שאל
"אתה נשמע בדיוק כמוהו עכשיו..." אמרתי
"אם שניים אומרים את אותו הדבר, חשבת על זה שזה נכון אולי?" הוא שאל אותי
"דולב דיי..." אמרתי
"מה יש?" הוא שאל
"כי זה לא הגיוני! זה מופרך!!" אמרתי
"ממה את מפחדת?" הוא שאל
"לא מפחדת מכלום..." אמרתי לו
"לי את יכולה לא לשקר..." הוא אמר
"אני לא משקרת!!!" התרגזתי טיפה
"זה שאת מתרגזת מוכיח את זה שאת כן..." הוא אמר
"טוב, דולב אתה מעצבן אותי" אמרתי לו
"כי אני יודעת שאני צודק..." הוא חייך לעצמו
"מה שתגיד..." אמרתי
"תגידי...למה את מפחדת שיאהבו אותך?" הוא שאל
"למה נראה לך שאני מפחדת שיאהבו אותי?!" שאלתי אותו
"כי ככה...אני רואה את זה. על אלון, על מור...." הוא אמר
"שטויות..." עניתי לו.
מה הייתי צריכה להגיד לו? שהבנאדם שהכי אהבתי בעולם נטש אותי?? לא פה איתי יותר?? שהחיים שלי הרוסים?? שיש לי פחד כללי מגברים בגלל אבא שלי?
מה הייתי צריכה לענות לו על זה? באמת פחדתי להיות נאהבת, והסיבה לכך אולי כי פחדתי להיפגע?
"ספרת?" דולב שאל אותי
"כן..." אמרתי
"המצב טוב?" הוא שאל
"המצב מעולה..." אמרתי
"אחלה..." הוא ענה
"סוף שבוע אני מקבלת משכורת?" שאלתי
"אהא..." הוא חייך
"אל תשאל להוריד בקשר לביג טוק..." אמרתי
"חחחח אוקיי..." הוא אמר וצחק
"אני צריכה להחזיר כלכך הרבה חובות..." מלמלתי ונעלתי את הגלידרייה
"למי?" הוא שאל
"מעיין ואלון..." עניתי
"למה לקחת מהם?" הוא שאל
"כי הייתי צריכה..." אמרתי
"מה עם אבא שלך?" הוא שאל
"עזוב אותו. כבר דיברנו על העניין הזה." אמרתי
"עזבתי..." הוא אמר ונכנסו לאוטו
"לילה טוב" אמרתי
"לילה טוב" הוא אמר ונסע
"היי מותק, למה את לא ישנה?" שאלתי את רותם
"סתם..." היא אמרה
"יאאלה לכי למיטה. מחר בבוקר בית ספר..." נתתי לה נשיקה והיא הלכה לחדר בלי ויכוחים.
"היי..." אמרתי לאבא שלי שישב במטבח
"היי..." הוא ענה
"איך עבר היום?" שאלתי
"למה את מתעניינת פתאום?" הוא שאל
"סתם...אסור?" שאלתי
"מותר...היום עבר בסדר, איך אצלך?" הוא שאל והופתעתי שהוא מתעניין
"בסדר...עבדתי כמו חמור, ואני עייפה..." עניתי
"אז לכי לישון..." הוא אמר
"עכשיו אני אלך...אני צמאה..." עניתי
"תכיני לעצמך קפה או שוקו..." הוא אמר והכוס שהייתה לי ביד כמעט נפלה
"מה?" הסתכלתי עליו
"לילה טוב..." הוא קם ונכנס לחדר שלו
הוצאתי את השוקו השוויצרי שהביאה לו מחול אחת החברות שלו והכנתי לעצמי שוקו.
'מה עובר עליו?' חשבתי לעצמי
מזה הנחמדות הזו, ולמה? הוא בחיים שלו לא היה נחמד אליי כלכך ובחיים לא נתן לי לגעת בשוקו שלו, ובכל מה שקשור בחברות שלו. הנחמדות הזו הפחידה אותי יותר מאשר הוא היה חוזר עצבני.
זה הזכיר אלי את המשפט, "השקט שלפני הסערה".
סיימתי לשתות את השוקו ונכנסתי לחדר.
להפתעתי הרבה גיליתי ארבע הודעות חדשות...
האחת הייתה ממור:
"שלום ילדה יפה. רציתי לדבר איתך היום, אבל טחנו אותנו בצבא. אז שיהיה לך לילה טוב ואני מת לראות אותך בסוף השבוע".
והשאר מאלון, בנאום אחד ארוך שהתפרס על שלוש הודעות:
"היי. אני מתגעגע. אני יודע שאולי הלחצתי אותך אתמול עם השיחה. לא התכוונתי שזה יצא ככה. אני מצטער. פשוט זה נפלט לי כל העניין הזה. חשבתי על זה ואולי את צודקת, אולי באמת מיהרתי.
רק אל תתחילי להתעלם ממני עכשיו. הרגשתי שהיית קרירה בביצפר, זה גורם לי להרגיש רע. אל תיהיי ילדה קטנה. אם משהו מפריע לך דברי איתי חופשי.
בכל אופן. רציתי לאחל לך לילה טוב. ושאני אבוא מחר כרגיל, אולי יותר מוקדם, כדי להעיר אותך. נראה מתי אני אצליח להתעורר. מואהה!!"
הסתכלתי על שתי ההודעות,שני בחורים מקסימים, כל אחד בשלו, ועלתה לי דילמה בראש, למי לענות קודם???
היייי יוווו!!!!!!!!!!!!!!!
מה שלומכם!??!!??!
התגעגעתם אלי?!?!
יו אני כזאת מייבשתתת..חחחח סורי!!!
אני חיה מבגרות לבגרות, ממבחן למבחן.
בנוסף לזה שיש לי גם מיונים לצבא באמצע, נסיעות לתל אביב, וחברות שמגרדות אותי מהבית ומהספרים לבלות קצת.
אז הינה ההמשך. מקווה שתאהבו!!
ניק 😊




