•°•הדרך אל האושר•°•

זה בסדר=]..


אנחנו מבינים ומחכים=]..


שירגיש טובבבבבבב

תודה!!
מואהה! אוהבת המונים!!!

QUOTE (G-A-L @ 28/12/2005) זה בסדר=]..


אנחנו מבינים ומחכים=]..


שירגיש טובבבבבבב
^^^^^^^^

^^^^^^^^^^^^^^^^^
שירגיש טוב...

וווואייי... שירגיש טוב!!!

והסיפור זה לא הדבר שאת צריכה לדאוג לו עכשיו...

שירגיש טובב..
אנחנו נחכה.....=/

וואי מאמי החלמה מהירה שירגיש טוב הכי חשוב זה הבריאות!!!!
עד אז אנחנו מחכות
אוהבת המוןן טלוש

ווואייי מאכלת לו שירגיש טוב...
והסיםור יכול לחקות....
אוהבת ליטלוש...

שלוווווווווווווווווווווום! 😁
ניקולושששש! אמממ.. איך קרואים לדבר הזה שאת הולכת?! שכחתי..
טוב קיצר..
תחזרי מהר!
ותביא המשך!
לא סתם המשך!
המשך.

מחכיםםםםםםםםםםםםםם! 😊

מושלםם המשך דחוףףף

?

הכי חשוב שירגיש טוב.

ואח''כ מצפים להמשך.

איאייא מתוקה..
שיהיה בריא!!!!

ולא נרוא אנחנו נחכה עם הסיפור!!!
אל דאגה!... 😉

יד נוחתת לי על הכתף ומסובבת את הכיסא באגרסיביות.
עצמתי את עיניי, לא רציתי לראות את הבעות הפנים של אפחד...
"מה את עושה פה?!?!?!" שאל אותי הקול
"אנ...אנ..אני" התחלתי לגמגם כמו מטורפת
"אורלי...תכירי, זו הבת המדהימה שלי...הילדה הכי יפה והמדהימה על האדמה הזו" אמר אבא וחייך את החיוך איתו היה כובש את כל הנשים
"באמת ילדה יפה...אבל היא לא דומה לך..." אמרה אורלי
"כן, היא דומה לאישתי, ז"ל" הוא אמר בעיניים "עצובות".
"שלום חמודה..." היא חייכה
"הייי..." בקושי הצלחתי להוציא הגה
"מאיוש, בואי לפה מותק..." הוא היה כלכך רך, כלכך שחקן טוב
"מור, אני הולכת שניה לשבת עם אבא שלי..." לחשבתי לו
"חחח אבא שלך גם בא לפה? חח טוב מאמי" הוא אמר
לקחתי את עצמי וסובבתי את הכיסא לשול"אז מה מותק? מה מעשיך?" שמעתי את הקול שלו
"מממ מממ מממ..." לקחתי מפית והתחלתי לקרוע אותה
"מאי מה יש לך נו?!" מור אמר בקול רם, כמעט בצעקה
שמעתי שקט, הוא הפסיק לדבר, שקט, השקט שלפני הסערה, רק הלב שלי פעם בצורה מטורפת, הרגשתי חן של אבא. מתחת לשולחן הרגשתי מחיצת יד אכזרית וכואבת, מחיצה גברית בכל הכוח ביד הקטנטנה שלי....
"אייייי" לא התאפקתי
"מה קרה?" נבהלה אורלי
"אויי מצטער...דרכתי עליה בלי כוונה" הוא משך אותי אליו ונתן לי נשיקה בלחי, כל זה הגעיל אותי.
"כל אופן, היה נעים להכיר...." אמרה אורלי
"אנחנו נדבר בבית חמודה..." אבא חייך אלי חיוך מזוייף שרק אני יכולתי להבין את פרושו
"אפשר לחזור לחברים שלי?" שאלתי
"כן..." הוא אמר

"זה אבא שלך?" שאל דולב
"כן..." עניתי
"את לא דומה לו בכלל..." הוא אמר
"אני דומה לאמא שלי..." אמרתי
"וואלה, בהזדמנות הייתי רוצה להכיר את האישה היפה הזו..." אמר מור וחייך
"היא נהרגה לפני הרבה שנים בתאונת דרכים..." אמרתי וחייכתי חיוך מבין
"אוי, אני ממש מצטער..." הוא הרגיש לא נוח עם עצמו
"חחח זה בסדר...אין לך מה להרגיש לא טוב, לא ידעת, לא קרה כלום..." שמתי את ידי על כפתו
"הוא נראה נחמד..." אמרה הודיה
"מי?" שאלתי
"אבא שלך..." היא אמרה
רציתי להתחיל להיקרע לה בפרצוף, אבל לא היה לי נעים, אז ישבתי והתאפקתי וכל מה שהוצאתי מהפה היה:
"תודה...אני אמסור לו" עניתי
"מאיוש...אפשר אותך לשניה?" שמעתי את אבא לוחש לי לאוזן והרגשתי אותו עומד מעליי
"כן..." קמתי
הלכנו איתו לעבר המרפסת של הפאב והוא סגר אחריו את הדלת.
"אני לא אזרוק אותך מהמרפסת הזאת בתור תאונה, רק בגלל שהיית שחקנית טובה" הוא אמר את זה בחיוך וליטף לי את הראש כי אורלי הסתכלה עלינו.
שתקתי.
"עכשיו תקשיבי לי ילדה חוצפנית ופרוצה שכמוך!! לא אכפת לי איפה תשני, מיצידי ברחוב, אבל אני צריך את הבית לבד היום!! אחותך אצל חברה, אותך אני לא רוצה בבית..יש לי עניינים" הוא אמר
"אני לא אשן בבית..." עניתי לו
"יופי...ילדה טובה, ולגבי זה שאת פה, ככשאת קטינה בכלל, אנחנו נדבר בבית!! אין לי מושג איך נכנסת לפה, ואני גם לא רוצה לדבר באיזה דרכים..אבל את תקבלי על זה שאת פה" הוא אמר
"מזה, איזה דרכים, מה עשית ממני? זונה? נכנסתי כי כל מי שאני יושבת איתם בני 18, 19" אמרתי לו
"ממתי את מסתובבת עם בנים בגיל כזה?! כל מה שהם רוצים ממך זה לזיין אותך ואז לזרוק לכל הרוחות" הוא אמר
"אבא...דבר יפה...אם אתה לא מרגיש כמו אבא שלי, לפחות תתנהג בהתאם ואל תדבר מלוכלך...אתה אדם מבוגר אחרי הכל..." אני מתחילה להפתיע את עצמי כל יום מחדש
"לאחרונה התחלת לדבר יותר מידי..." הוא לקח אותי ביד באחיזה כלכך כואבת שבטח השאירה לי סימנים כחולים
"בואי אורלי...נלך...." הוא אמר
"רק הגענו..." היא אמרה
"יש לי תוכניות יותר טובות בשבילנו..." שמעתי אותו אומר והיא חייכה בתגובה

"איפה היית?" שאלה הודיה
"פה במרפסת...דיברתי עם אבא שלי..." חייכתי
"על?" שאל דולב
"דולב! מזה עניינך, חוצפן" אמרה הודיה
"חחחח שום דבר...הוא רק שאל מתי אני חוזרת..ואמרתי שאני ישנה אצל מעיין..." אמרתי
"אההה...האוכל שלך הגיע גם..." הוא אמר
"כן..שמתי לב..." אמרתי ולקחתי את המזלג
"הסלט ממש טוב..." אמרה הודיה
"עזבי סלט, טעמי תפסטה..." הוא אמר
"איזה...אני בדיאטה חלקית.." היא אמרה
"מהאת צריכה דיאטה?" שאל דולב עם פה מלא בפסטה
"אני שמנה..." היא אמרה
"נ-כ-ו-ן" אמרנו כולנו ביחד והתחלנו לצחוק
"אפשר לטעום תפסטה?" שאלתי מדולב
"ברור!!" הוא אמר
"את לא בדיאטה?" שאל מור
"חחחחח, מה היא צריכה?! סתכל עליה..." אמרה הודיה
"דיי...אני לא אנורקסית" אמרתי
"את לא..אבל יש לך גנים שלא משנה כמה תאכלי זה לא יזיק לך" אמרה הודיה
"מאיפה את יודעת?" שאלתי וטעמתי מהאוכל של דולב
"אני ישר רואה את זה..." היא אמרה
"חחחח טוב..." אמרתי ובלעתי
"נו איך?" שאל דולב
"להיטטטט" אמרתי
"אמרתי לכם!!" אמר דולב ודחף עוד פאסטה לפה
"רוצה לטעום סלט?" שאלה הודיה
"חח תודה...יש שם בצל, ויש לי דחייה לא אנושית לבצל..." אמרתי
"וואלה? למה?" היא שאלה
"לודעת..." אמרתי וישר נזכרתי בעונשים של אבא כשהייתי קטנה והוא עוד לא הרשה לעצמו להכות אותי. הוא היה לוקח בצל ודוחף לי אותו על הקליפה לתוך הפה.
"קחי טוסט..." אמרה מור
"חחח טוב, מה יהיה? יש לי משלי גם..." התחלתי לצחוק
"אנחנו טועמים כולם משל כולם" אמר מור ולקח חתיכת משולש מהטוסט שלי
"תהיה בריא.." אמרתי ולקחתי משלו
"לומדת מהר..." הוא אמר ודחף לפה עם חיוך


"חשבון בקשה..." קרא דולב
"רק שניה" אמר המלצר החמוד
"עד שהם יביאו....בואנה אני מלאאא" אמר מור מליטף לעצמו תבטן
"גם אני...." עשיתי כמוהו
"חחח מעתיקית..." הוא אמר
"הינה החשבון" המלצר בא ולא מתן לי להגיב
"אני פותחת!!" אמרתי
"יאאלה..." הם נתנו לי
"ואווו...מזה מספר הטלפון הזה?!" שאלתי
"כמה?!" כולם שאלו
"חחח סתם סתם...360 ₪" שמתי את החשבונית על השולחן
"תביא שניה..." אמר מור והסתכל בחשבונית
"עלייך ועלי יוצא ביחד 137" הוא אמר
"שים 150...ואני אשים עוד 250" אמר דולב
"למה כלכך יקר?" שאלתי
"כי אנחנו הזמנו גם קינוחים ושתייה חמה...אתם סתם לא יודעים לאכול..." הוא אמר
"חחחח..." צחקתי, תאכלס לא הייתי מתנגדת לקינוח, אבל לא היה לי נעים על מור, אחרי הכל הוא משלם.
"היינו פה?" שאלה הודיה
"יאאלה..." לקחתי את עצמנו והתחלנו לצאת


"יאאלה לי ממש כיף..." אמרתי כשהתיישבנו באוטו
"אני שמח שנהנית..." אמר מור
"גם אנחנו..." הוסיף דולב
"דולב, אל תשכח, אל מעיין..." אמרתי
"אני זוכר..." הוא אמר
"תגיד, אתה פסדר?" שאלה הודיה לפתע
"מה ז"א?" הוא לא הבין
"שכחתי שאתה נוהג...ושתית" היא אמרה
"שתיתי כולה סוואר, אכלתי ושתיתי קפה אחרי, אני שפוי לגמריי..." הוא אמר
"בכל זאת...אפילו זה...אלכוהול יש אלכוהול...זו פעם אחרונה שאתה שותה כשאתה נוהג, אחרת אני אלך ברגל..." היא אמרה
"טוב הודיה, תרגיעי...הוא אמר שהוא פסדר...לא צריך להתנפל עליו..." התערב מור
"מור, שתוק ואל תתערב" אמרה הודיה
"ואיי תראו..." הצבעתי על לימוזינה שעברה על פנינו והודיה שקעה בה. ראיתי את דולב מסתכל עלי דרך המראה ומחייך לאות תודה, חייכתי אליו חזרה ועקבתי אחרי הלימו.
"בטח חתונה.." אמר מור
"כן..." אמרתי
"כשאני אתחתן, אני אזמין לימוזינה לבנה כזו...ואני אקשט אותה בפרחים...כדי שתיהיי הכלה הכי יפה..." הוא דיבר אלי
"אהה...אני ואתה נתחתן?" שאלתי
"ברור כאילו!?" הוא חייך
"חחח טוב לדעת...אני שמחה שאתה משתף אותי בתוכניות שלך לעתיד..." אמרתי וצחקתי
"את עוד תראי!! אני מבטיח!!" הוא אמר וחזר להסתכל בחלון

"מה הגענו?" שאלתי אחרי שדולב עצר את האוטו
"כן.." הוא הסתובב אלי
"בואי אני אלווה אותך לדלת..." אמר מור
"אוקיי..." הוא יצא ונתן לי יד כדי לעזור לי לצאת, איזה ג'נטלמן (חלום, איפה יש בנים כאלה?!)
אחרי שיצאתי הוא לא עזב את היד שלי, הוא פשוט הצמיד אותה אליו והלכנו ככה לדלת, יד ביד.
"הגענו..." הוא אמר והסתכל עלי
"כן..." השפלתי את מבטי
"אני אראה אותך שוב?" הוא שאל והרים עם היד את סנטרי
"כמובן..." חייכתי
"אפשר לנשק אותך?" הוא שאל
"בלחי..." עניתי
הוא רק חייך ולא התחכם. הרכין את הראש לו והדביק לי נשיקה ארוכה וחמימה בלחי, נשיקה שגרמה לי להרבה פרפרים, הרבה מערבולות וצמרמורות.
"לילה טוב ילדה מדהימה שכמוך..." הוא לחש לי, נתן לי נשיקה בכף היד והלך
אל תשאלו אותי איך לא נפלתי מהרגליים באותה שניה, כי הם רעדו לי בצורה מטורפת.
אחרי שהם נסעו לקחתי את הפאלפון וחייגתי להעיר את מעיין:
"הלו?" היא ענתה ערנית
"את לא ישנה?" שאלתי
"איזה...אני בבית חולים, סבא שלי קיבל התקף לב..." היא אמרה
"דיי!" אמרתי
"כן...סרטים, אני פה כבר שעתיים" היא ענתה
"וואי..אני מקווה שירגיש טוב" אמרתי
"למה מה קרה?" היא שאלה
"אני ליד הדלת שלך. חשבתי את בבית. איבדתי את המפתח ואין לי אפחד בבית..." שיקרתי
"דייי...תקשרי לאלון...לכי אליו" היא אמרה
"הוא הלך הביתה?" שאלתי
"כן..מסכן, כל שישי נהרס לו...קודם את, אחר כך זה.." היא אמרה
"טוב אני אתקשר אליו עכשיו...ודברי איתי בבקשה בבוקר טוב?" ביקשתי
"טוב...אבל לפני זה...איך היה?" היא שאלה
"היה ממש כיף...שתיתי לראשונה אלכוהול" אמרתי
"דייי!! את?!" היא שאלה
"כן...מור שיכנע אותי.." היא אמרה
"אני חייבת לראות תמור הזה.." היא אמרה
"בהזדמנות מבטיחה להכיר בינכם..." אמרתי
"נו? הייתה נשיקה?" היא שאלה
"הוא שאל אם אפשר לנשק אותי כבר ליד הדלת שלך..אז אמרתי לו שכן, בלחי" סיפרתי
"בואנה...את סתומה!" היא אמרה
"אני לא סתומה...אני כולה מרגישה שזה לא הזמן..זה מוקדם לי...אולי עוד יציאה שנתיים" אמרתי
"את מיושנת.." היא אמרה
"ככה אני...ואם הוא באמת רוצה אותי משהו...שילמד לקבל את זה" אמרתי
"את כאילו עושה לו מבחן עד כמה את חשובה לו? יעני שראות מה יהיה אחרי שלא הסכמת להתנשק?" היא שאלה
"יאפ..." אמרתי
"וואלה לא חשבתי על זה...חכם" היא אמרה
"אוו אוו..מה קרה? קיבלת חום? תבקשי בבית חולים כדור...הסכמת איתי" אמרתי
"חחח, קורה...טוב יאאלה אני חייבת לנתק..האחיות עושות לי פרצופים...תקשרי לאלון, טוב?" היא שאלה
"טוב...בסיידר גמור..." אמרתי
"ביוש..." היא ענתה
" ביי ביי" ניתקתי ומייד חייגתי לאלון
"הלוו.." הוא ענה ישנון
"לוני..." אמרתי
"מאי?" הוא לא הבין
"כן.." אמרתי
"קרה משהו?" הוא נשמע הרבה יותר ערני
"כן.." עניתי
"מה?!" הוא כאילו קפץ מהמיטה
"אין לי איפה לישון.."אמרתי
"מה ז"א?" הוא לא הבין
"איבדתי מפתח מהבית, מעיין בבית חולים" עניתי
"נו אז בואי לפה כאילו...המיטה שלי גדולה..." הוא אמר
"כן...ויש גם חדר אורחים" אמרתי
"חחחח...יאאלה בואי" הוא צחק
"ביוש..." ניתקתי
הגעתי אליו הביתה, שהיה במרחק של חמש דקות הליכה ודפקתי בשקט בדלת..
אחרי כמה שניות אלון בפתח לי את הדלת, עם שיער מובולגן ובוקסר...
מה שהיה בלילה..זה כבר לפרק הבא!


תהנו!! ותודה על הסבלנות!

מ-מו-מוש-מושלםםםם כרגילללל
וואי איזה חמודד מורר
אמאאא מזה העונש עם הבצלל??????

תמשיכיייייי