•°•הדרך אל האושר•°•

המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך.......

😢

תגובה ח.מ.י.ש.י.ת שליייייי..אני כבר שוכחת על מה היה הסיפור..ושמתי לב שאת שכחת לכתוב המשך!..אז שמישו יזכיר לה 😊 .......אני צהה המשךךךךךך 😢 ...

אוהבתת..

חחחחחח חמודות וחמודים שלי!!! גם אני התגעגעתי!!!
סוריי...חזרתי רק בשש מהביצפר וישר הלכתי לחברה לעשות עבודה!
תבינו...אני נכנסת לתקופת בגרויות...תנסו להעזר בסבלנות..
וגם אם אני אומרת ש"אני אשים מחר" ואני לא שמה...זה לא כי אני לא רוצה..אני פשוט מאוד לא מספיקה!!
מקווה שהבנתם אותי..
אוהבת!

נווווווווווווווווווווווווו..מביניםם מבינים..אבלל עכשיו את פהה.. 😠 שימי ה.מ.ש.ך!... 😢 נווו אני אני אני אני אני אני פוקשת עליייך...המשךך!!... 😊 נוווווווו............................................ 😯 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😠


אוהבבבת אותך ומחכהה להמשךךךךךךך!... 😯

שיר 😁

מבינים אותך מאמי..
אבל מתגעגעים לסיפור המושלם שלךךךךךךך
טוב נקווה שיהיה המשך בקרוב...

עמדתי חמש דקות ולא היו לקוחות. התחיל להיות לי משעמם אז לקחתי תשבצים והתחלתי לפתור.
"סליחה?" לפתע שמעתי קול של בחורה
"כן?" הרמתי את ראשי וראיתי בחורה מדהימה לפניי. היה לה יופי תימני מדהים. תלתלים מסודרים להפליא ואת החיוך היה לבן שראיתי בחיים שלי.
"דולב נמצא?" היא שאלה וישר הבנתי במי מדובר, גאד, היא מדהימה.
"אהההה....כן, דקה" גמגמתי והתחלתי ללכת לכיוון המחסנים
"סליחה?" היא עצרה אותי
"כן?" חזרתי
"את מאי במקרה?" היא שאלה בפנים מהססות
"כן..." אמרתי מבולבלת טיפה
"אהה...נעים מאוד, הודיה" היא הושיטה את ידה אלי
"נעים מאוד...החברה המפורסמת של דולב?" חייכתי אליה והושטתי את ידי
"חחחח...אם אפשר לקרוא לזה ככה..." היא צחקה
"אפשר...תאמיני לי..." אמרתי ודולב בדיוק נכנסתי
"שלוםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם" הוא צעק
"היי יווו...." היא חייכתי
"איזו הפתעה נעימה..." הוא התקרב אליה והדביק לה נשיקה ארוכה ורטובה על השפתיים
"החלטתי לקפוץ לביקור קטן...לעשות לך מיני הפתעונת..." היא צחקקה
"אני תמיד שמח להפתעות, בעיקר אם זה ממך..." הוא חייך והושיט לה כפית עם גלידה
"ממממ...טעים" היא אמרה אמרה שהכניסה לפה
"אההה...אגב, זו מאי..." הוא נזכר שאני שם
"אני יודעת...הכרנו כבר" היא חייכה וסימנה לו עם היד לתת לה עוד גלידה
"טעים לך הא?" הוא הביא לה
"תענוג...." היא אמרה
"אז מתי הכרתן?" שאל דולב
"עכשיו...." עניתי
"אההה...יפה לכן בנות...." הוא הסתכל על חברה שלו מהופנט
"יש סיבה מיוחדת להפתעה..." אמרה הודיה
"וואלה?" הוא לא הבין
"התקבלתי לעתידים" היא אמרה והתחילה לקפץ קפיצוץ קטנות משמחה
"לא נכון!!!" הוא אמר
"כן נכון!!"
"לא!!!" הוא שוב אמר
"כן!!!" היא אמרה מאושרת
"מאמיייי....מזל טוב" הוא יצא אליה וחיבק אותה חיבוק ענקי ענקי, בתוספת לליקוק ענקי.
"מזל טוב..." מלמלתי
"תודה..." היא אמרה
"דולי, תגיד, הכרת את מאי למור?" שאלה הודיה לפתע בלי קשר
"כן למה?" הוא לא הבין
"חחחחח..." היא צחקה
"מה??? ספרי ספרי..." חיוך התפרס על פניו
"שמעתי יש לכם דייט..." אמרה הודיה
"חחח...לודעת אם אפשר לקרוא לזה ככה..." הסמקתי
"אהההה!!! ואת לא סיפרת לי?!?!" הוא צעק עלי
"סורי...לא מצאתי זמן...." אמרתי
"כן, כן..." הוא אמר בציניות, אבל לא עצבנית או נעלבת
"נו...." אמרתי
"שתקי כבר וספרי מה הוא אמר!!!" אמר דולב
"סתם התקשר והזמין אותי לצאת...מה הוא כבר יכול להגיד?!" שאלתי
"חחחח...מור יודע להגיד הרבה דברים..." אמרה הודיה
"מה ז"א"?" זה לא נשמע טוב
"חחחח...לא במובן הזה...פשוט הוא תמיד יודע מה להגיד בזמן הנכון...יעני הוא יודע לדבר עם בחורות ולהחמיא..." אמרה הודיה
"וזה נובע מכמות הבנות שהייתה לו?" שאלתי
"היו לו הרבה בנות...כמו לכולנו לפני שמצאנו את האחת..." דולב הסתכל על הודיה והיא הסמיקה
"הוא יודע לפנק בנות..." אמרה הודיה
"חחחח, זה נכון..." הסכים דולב
"אהה..הוא גם אמר שאתה גבר שהוא מת עלייך..." אמרה הודיה
"רגע, הוא השכיר את מאי בשם?" נזכר לשאול
"לא...הוא אמר שהוא יוצא לדייט עם מישהי מדהימה שהכרת לה ושהוא מת עלייך ואתה גבר" היא הסבירה וחזרה על מילותיה
"למה חשבת שזו אני?" שאלתי
"עשיתי 1+1, מישהי שדולב הכיר, ומדהימה..." היא חייכה
"חחחח "מדהימה", תודה, אבל בואי לא נגזים..." אמרתי
"כן...יש לה בעיות הערכה עצמית" אמר דולב אחרי שהודיה תקעה מבט מוזר ולא מבין
"אין לך ממה להפחית מערכך...נראה לי לראשונה תקפה אותי מעט קנאה כשנכנסתי לפה וראיתי אותך" הופתעתי מזה שהיא כלכך גלויה
"יאאא....קנאת??" שאל דולב באושר
"נו ו?...מה אתה מאושר קופיף שכמוך?" היא צחקה איתו
"כי זה כיף..ומחמיא שאת מקנאה..." הוא אמר
"גם לי מותר מידי פעם...." היא צחקה שוב
"בכיף..." אמר דולב
"אז רגע, מה עוד הוא אמר עלי?" שאלתי
"אווווווווווווווווווווווווווווווווו" שניהם אמרו
"דייי..." הסמקתי
"את רוצה אותו?" שאל דולב
"דולב, אתה לא יודע לדבר עם בנות...." אמרה הודיה
"מה אמרתי?" הוא שאל מופתע
"נכון דולב...." הסכמתי עם חברה שלו
"קיצר...." הוא עשה פרצוף מצחיק
"מה?" שאלתי
"אני הולך מפה, למחסנים, להביא גלידת שוקולוד, אולי היא מעריכה אותי קצת יותר מכן....שלום ולא להתראות" הוא הלך בדרמטיות
"ליצן..." מלמלה הודיה
"חחח כן..." אמרתי
"אז הוא מצא חן בעינייך?" שאלה הודיה
"קצת...הוא חתיך, וגם נשמע חמוד..." הסמקתי
"חחח כן..הוא מאמי" היא אמרה
"אבל אל תגידי לו..." אמרתי לה
"אל תדאגי..." היא אמרה ודולב בדיוק חזר
"מאח, אכפת לך להישאר לבד היום עד הערב? אני אבוא רק לנעול..." הוא אמר והסתכל לעבר הודיה, להראות תסיבה לבעיה
"אתה סומך עלי?" הופתעתי
"כן..." הוא חייך
"אין בעיה..." שמחתי
"טוב אז תסדרי תגלידה..." הוא הוריד מעצמו תסינר
"היה נחמד להכיר..." אמרה הודיה
"גם לי..." אמרה
"בייי..." שניהם אמרו
"בייי" אמרתי
אז הינה, נשארתי לראשונה לבדי בעבודה, רכשתי את אמונתו של בעל הבית, לפחות דבר אחד טוב אלוהים שלח לי, מנהל עבודה!
בדיוק ב-10 דולב התייצב בגלידריה.
"סגרת קופה?" הוא שאל
"כן..." עניתי
"יצא טוב?" הוא שאל
"אפילו מעולה..." עניתי
"טוב מאוד...בואי ננעל ואני אקפיץ אותך לבית..." הוא אמר
"אתה בטוח שזה בסדר שאתה כל הזמן מסיע אותי?" שאלתי
"מאי....אל תעצבני אותי..." הוא הוריד את הסורגים
"לא מנסה לעצבן אותך...פשוט אני לא רוצה להיות עלוקה" שמתי אזעקה
"תפסיקי לדבר שטויות..." הוא אמר והלכנו לעבר האוטו

"תודה..." אמרתי אחרי שהגענו
"אין על מה...הודיה בקשה להזכיר על היציאה ברביעייה" הוא אמר
"אני זוכרת..." חייכתי
"תגידי...מה עם הגב שלך? הוא בסדר?" הוא שאל
"בגלל הנפילה?" שאלתי
"כן..." הוא ענה
"אה...כואב קצת, אבל פחות ממה שהיה..." אמרתי
"את לא רוצה ללכת לרופא?" הוא שאל
"לא...למה, אני מסתדרת..." ידעתי שאם אני אלך הרופא ישר יעלה על זה שזו לא נפילה וישלח לי עובדים סוציאליים הביתה, וזה הדבר האחרון שרציתי עכשיו, בדיוק שדברים מסויימים התחילו להסתדר טיפה.
"אוקייי....בסדר" הוא וויתר
"לילה טוב..." אמרתי
"לילה טוב..." הוא אמר ונסע אחרי שיצאתי מהאוטו

שוב נכנסתי בשקט בשקט הביתה, ולהפתעתי אבא היה ער.
"היית בעבודה?" הוא שאל בחדות
"כן..." אמרתי
"המורה שלך התקשרה..." הוא אמר
"איזו מורה?" שאלתי לא מבינה
"ללשון..." הוא אמר
"למה?" שאלתי
"כי לא עשית טוב את המבחן לפני כמה ימים..." הוא אמר
"נו...גם לי מותר מידי פעם לחטוא..." אמרתי לו
"מאי, תזהרי ממני, אני לא אסבול נכשלים, את שומעת?" הוא שאל בצורה מאיימת
"אני מצטערת..." עניתי
"למה נכשלת?" הוא שאל
"כי כאב לי הגב ולא יכולתי להתרכז...." עניתי
"למה כאב לך?" הוא שאל
"כי דפקתי אותו בגללך בדלת..." אמרתי
"הייתי צריך לדפוק לך גם תראש, אולי אז הוא היה עובד קצת, והיה נשפך ממנו קצת שכל, אבל אופס, על איזה שכל אנחנו מדברים? הוא ריק כמו הארנק שלי, בגללך ובגלל אחותך...." הוא אמר והבנתי שהוא במצב רוח לריב, מישהו עיצבן אותו בעבודה והוא בא להוציא את העצבים עלי.
"אני עובדת...אתה לא תצטרך יותר לבזבז את הכסף שלך עלינו..." ניסיתי להישאר מאופקת ורגועה
"מתי היום הזה יגיע?" הוא מלמל לעצמו ושמעתי
"עוד שבועיים..." אמרתי ונכנסתי לחדר
הרגשתי שהשבוע חייב להיגמר במכות...ידעתי שהן בטח יגיעו יום שישי, אחרי שאני אצא עם מור.
לא היה עובר שבוע בלי שהוא היה מכה אותי, זה היה כמו סם אצלו, שאם הוא לא יעשה את זה, הוא לא יתפקד נורמאלי.
לכל בנאדם בימינו יש התמכרות למשהו: סמים, אלכוהול, הימורים, ספורט, קניות, אוכל...
ויש אנשים שההתמכרות שלהם היא במכות, הם לא יכולים לעבור שבוע בלי שהכו מישהו...
לפעמים אני חושבת לעצמי? מי בוחר למי אנו ניוולד? האם זה אלוהים? או אולי זה מלאך חסר ניסיון שלא בקיע בתחום?
ואם אלוהים, מדוע מעמיד אותנו, את בני האדם מגיל צעיר כלכך במבחן חיים קשה כלכך?
הרי אני ילדיו, כולנו, מדוע עושה זאת למה? איזה לקח הוא רוצה ללמדנו?
והאם הלקח הזה שווה את כל מה שאני צריכה לעבור בפרק חיים קצר כלכך?
מנסיון חיים התחלתי להבין משהו, בעצם התחלתי להבין המון המון דברים, אבל הדבר העיקרי שהבנתי אבל עדיין לא הצלחתי להפנים הוא:

שאם נדע לחיות מגובה עיניים ולא מעל או מתחת לאנשים – אנו לא ניתן לאף אחד להכות אותנו לעולם.


זה הכל להיום...מקווה שנהניתם!!!
תגיבו...

המשפט בסוף ממש חזק ונכון.

המשך =]

יוואאוווו זה מהמהםםםםםם

זה הכול ? 😢 ??

פשוטטט מווווווווושלםםםם..

בואנה שמעי את כותבת מדהים!!
את מפתיעה אותי כל פעם מחדש... =))

אהבתי ת'משפט בסוף.. כ"כ נכון :]


מחכה להמשך הבא

ואיייי חזק..

המשךך!!

ווואי זה מדהים
תממשיכי דחופפ!

מהמם!!

והמשפט שבסוףף-עם מסר חשובב

אהבתי מאודד!!

המשך!
אוהבת,
לינורצ'וווווווווו:]]

וואייייי מהמםםםםם 😢
תמישיכייי