•°•הדרך אל האושר•°•

נוו מה קורה?????
נטשת אותנו..?? =\

סורי!!! לא הייתי על המחשב אתמול מהבית....

אני אחזור מהביצפר היום ואני אכתוב המשך...
מצטערת, אמרתי שתתעזרו בסבלנות.
יש לי תקופה ממש לא קלה עכשיו ואני משתדלת..

ורותם...אני יודעת הכל 😊

^

חח..=]..

מחכככה מאמיייייי

אחרי שהיא סיימה היא הסתכלה עלי מוזר...ממש מוזר.
"מה יש לך?" שאלתי
"אלון...בוא לפה!!" היא צעקה
"מה יש?" הוא שאל
"סתכל..." הוא סיבבה את הכיסא אליו שיראה את פניי
"מאי?!" הוא שאל ועיניו נפערו!
"אלון מה יש לך?" שאלתי בחשש
"את....את...." הוא לא הצליח להגיד את זה
"יפה?" הסמקתי
"כן...." הוא היה מהופנט
"טוב, מספיק להסתכל עלי כמו בן..." אמרתי
"סליחה, אז מה אני?" הוא שאל ושילב ידיו
"אתה זה אלון...." חייכתי
"נכון מאוד...ואני בן!!" הוא צחק
"טוב דיי, אתה יודע למה אני מתכוונת..." אמרתי
"עדיף לכי סתכלי על עצמך במראה...את נראית כמו בחורה" הוא אמר
"סליחה, ומה אני?!" חיקיתי אותו וקמתי לעבר המראה
"אמאלההההה....איזה עיניים שחורות" אמרתי
"המקסרה היא זו שמדגישה את העיניים בזכות הריסים. הסומק גם מדגיש את עצמות הלחיים היפות שלך..." הוא עמדה מאחורי והסבירה לי את כל נתוני האיפור
"איך ההרגשה?" שאל אלון
"מה ז"א?" לא הבנתי
"כאילו איך ההרגשה להיות אחרת..." הוא הסביר
"אהה...חחח...אממ...מוזרה" אמרתי
"את תתרגלי לזה..." אמרה מעיין
"זה רק בשביל העבודה..." אמרתי
"למה לא לביצפר?" היא הופתעה
"כייי..לודעת, לא נעים לי כזה..." אמרתי
"לא נעים לך ממה?! סוף סוף להיות יפה?" היא שאלה
"כי אני יודעת, שיתחילו ללכת ריכולים כל מיני...ולא בא לי על זה..." אמרתי
"אם אנשים מרכלים, פרושו שהם מקנאים, וקחי את זה כמחמאה..." היא חייכה
"חחחח טוב...שכנעת אותי" אמרתי והסתכלתי בצורה חשודה על הגבות שלי
"מה יש?" שאלה מעיין
"יש פה קוצים..." אמרתי
"תביאי...אני אסדר את זה..." היא הושיבה אותי על הספה וישר החלה בעבודה
"טוב, לדעתי אני אלך הביתה..." אלון קם מהמיטה
"וזה למה?" הזזתי שניה את מעיין מעלי
"כי אני מרגיש כמו איזה הומו, לשבת פה עם בנות ולשמוע על סודות היופי, וליפגלוסים למינהם..." הוא עשה תנועות של הומו
"חחחח...אידיוט!!" צחקנו
"ביייי..." הוא הלך לעבר היציאה ונעלם
"איך הולך עם החבר הזה שלך?" שאלתי את מעיין שחזרה לגבות שלי
"אההה...לודעת" היא לא נשמעה כזו נלהבת
"מה קרה?" התעניינתי
"סתם...הוא בהמה כזה..." היא אמרה
"למה? מה הוא כבר עשה?" שאלתי
"חש תעצמו יותר מידי..." היא אמרה
"למה?" שאלתי שוב
"כי אני מרגישה שהוא יוצא איתי רק בגלל החיצוניות ולא יותר מזה..." היא אמרה
"אני לא אתפלא אם זה נכון...." הייתי כנה
"למה?" היא עצרה שניה והסתכלה עלי בחשד
"כי מעיין...תראי איך הוא התנהג לחברה הכי טובה שלך. אם זה מה שאני בשבילך..." צזרתי שניה
"ברור שאת חברה הכי טובה שלי!!" היא אמרה את זה בתקיפות
"אל תתקפי אותי...פשוט תני לי להגיד לך מה שאני חושבת..." התיישבתי נוח
"נו?" היא התיישבה מולי בחוסר סבלנות לשמוע את מה שיש לי להגיד לה
"במקום להכיר את החברה הכי טובה שלך, ללחוץ לה יד, להיות נחמד, הוא אמר שאני מפריעה לו בגלל איך שאני נראית ולא בכבוד שלו להיות בקרבתי.
אבל את, במקום לתת לו סטירה על זה ביקשת ממני ללכת. מי עושה ככה מעיין?
עצם זה שהוא ביקש ממך להעיף אותי בגלל החיצוניות שלי הייה צריך להדליק לך נורה אדומה בראש ולהראות איזה סוג בנאדם הוא. אבל את בחרת להתעלם מזה וביקשת ממני ללכת.
אני לא אגיד לך שלא נפגעתי, נפגעתי ועוד איך, וזה כאב יותר מכל המכות שאני מקבלת בחוג, יותר מכולן ביחד. כי זה בא מפה...מבפנים (שמתי ידי על הלב), מהחברה הכי טובה שלי, זו שאמורה להיות לצידי כשרע לי, זו שאמורה להגן עלי כשמעליבים אותי מאחורי הגב, את מה שאת לא עשית.." סיימתי
"אני מצטערת...." היא השפילה את ראשה. ידעתי שאין לה מה להגיד כי היא יודעת שאני צודקת. מעיין היא מסוג אנשים שתמיד ינסו להוכיח שהם צודקים, גם כשהם לא, אבל פה ראיתי שמחצתי אותה, ועם חוסר הבטחון העצמי שלי, לא יודעת מהיכן היה לי את האומץ לעמוד מולה לראשונה.

הגיע יום חמישי. יום שלישי לא עבדתי משום שהעובדת של יום שני לקחה לי את היום על זה שלקחתי את שלה.
עמדתי בבוקר מול המראה ועשיתי את מה שמעיין הסבירה לי לפני יומיים.
תוך כדי הטיפוח נזכרתי שמחר יום שישי ואבא צריך לחזור. לא רציתי לחזור למציאות, היה לי טוב בלעדיו, הפצעים החלו להעלם כבר וידעתי שמחר הם יחזרו שוב.
הצלחנו לשרוד עם רותם במשך שבוע על 100 ש"ח, והייתי גאה בעצמי שהיא לא הייתה רעבה.
הארוחות אומנם היו קטנות, אבל בהחלט הספיקו לנו כדי לא להרגיש יותר מידי רעבים.
רציתי לקבל כבר את השכורת ולקחת את הקטנטונת למקדונלדס כמו שהבטחתי.
בנוסף לכך, פחדתי שאבא שלי יקח לי את המשכורת להנאותיו הפרטיים ולכן החלטתי מחר לדבר איתו בנוגע לעניין, גם אם זה יעלה לי במכות.

"שלום לך ילדה יפה!!" אמר אלון כשפתחתי לו תדלת
"דיי..." הסמקתי
"מישהי מסמיקה...." הוא צחק עלי
"דיי נו!!!" נעלתי את הדלת
"יפה לך ככה..." אמרה רותם
"תודה מאמי..." הבאתי לה נשיקה והיא הלכה לכיוון השני לעבר בית הספר שלה
התקדמנו לעבר בית הספר, וככל שהתקדמנו, ככה גבר קצב פעימות הלב שלי.
"סיססססססססססס" שמעתי את מעיין צועקת כשנכנסנו לשער בית הספר
"מה קורה?" שאלתי
"יפיופה..." היא הסתכלה ונראה היה כי גאה בעצמה
"תודה..." חייכתי והתחלנו ללכת לעבר הבניין
למזלי לא הרגשתי מבטים מוזרים ננעצים בי, וזה הקל עלי, אולי כי הביצפר היה עדיין ריק והיה צריך לחכות להפסקה כדי להרגיש זאת.
נכנסתי לכיתה ושם כבר קיבלתי תגובות:
"מאי?..." שאל אורי
"בוקר טוב אורי..." עניתי לו והתיישבתי השולחן שלי
"אחי, מה עבר עליה?" שאל את אלון
"מה עבר עליה? זו אותה מאי..." אלון הגן עלי
"מה? הפסקת ללכת מכות?" שאל אורי
"לא..." אמרתי ביובש והוצאתי ספרים
"כל אופן, יפה לך ככה..." הוא החמיא
"תודה" אמרתי ואלון חייך
במהלך השיעור קיבלתי פתקים מבנות בכיתה שכדאי לי תמיד ללכת ככה וזה חממיא לפנים שלי ובלה בלה בלה.
כפי שאמרתי לפני כן, בהפסקה באמת הרגשתי מבטים ננעצים בי, אנשים שהכירו אותי וראו את השינוי שחל במראה החיצוני שלי.
יום הלימודים סוף סוף נגמר ויכולתי סוף סוף להשתחרר קצת. אהבתי ללכת לעבודה, אהבתי לעבוד עם אנשים, למרות שיצא לי רק פעמיים.
לקחתי אוטובוס לעבר הגלידריה ותוך 5 דקות הייתי במקום.
נכנסתי והתקרבתי לעבר המקררים של הגלידה והקופה. עמד שם בחור עם הגב אלי והיה עסוק במשהו.
"הייי?" שאלתי
"כן..." הוא הסתובב וגיליתי שזה דולב
"אהה...אתה..." אמרתי והורדתי מעצמי תתיק
"איך אפשר לעזור?" הוא שאל
"מה אתה מסתלבט?" נחמק לי החיוך מהפנים
"אה!!" עיניו נפערו
"מה אה?" הוא הרגיז אותי
"מאי...חחחחחח..." הוא צחק
"מה מצחיק?!" שאלתי
"אני מצטער...חחחח. ראיתי אותך כולה פעם אחת וכבר שכחתי איך את נראית. והאיפור בלבל אותי עוד יותר, כנסי..." הוא אמר
"פסדר, בקטנה..." זה עדיין עצבן אותי
"את כועסת או משהו?" הוא שאל
"חשבתי אתה מסתלבט...אז זה עצבן אותי. אני כולה צריכה להתקרר קצת..." אמרתי
"חחח...אני יכול להוציא את כל הגלידות אם את רוצה...." הוא הצביע לעבר המקרר והצליח להצחיק אותי
"חחחחחח...מה אתה בכלל עושה פה?!? אתה לא אמור להיות בצבא?" שאלתי
"חמשוש, דארלינג, חמשוש..." הוא אמר וחייך
"אהההה..." אמרתי ולבשתי על עצמי את הסינר של המקום
"שמעי, אני יודע שאני לא אמור להגיד לך את זה, את יודעת, עובדת מנהל, אבל..." הוא אמר להגיד וסיים
"אבל מה?" נבהלתי
"אני אגיד בכל זאת..." הוא ניגב את ידיו מהגלידה בסינר שלו
"תגיד..." סידרתי את גביעי הגלידה ונעמדתי אליו עם הגב
"שאת אחת היפות שראיתי...וזה בא לך בטבעי...." הוא נעמד מצידי
"מה?" שאלתי והסתכלתי עליו מופתעת
"למה את כזו מופתעת?" עכשיו היה תורו להיות מופתע
"כי..." לא רציתי להמשיך את המשפט
"כי מה?" הוא שאל
"כי...אתה הראשון שאומר לי את זה..." הסתכלתי עליו והרגשתי שהוא שוקע בתוך העיניים שלי, זו הייתה הרגשה מוזרה.
"תמיד יש פעם ראשונה..." הוא הגיב לגמריי שונה ממה שציפיתי וחייך את החיוך שלו.
"דולב..." ראתי לו אחרי שהוא הלך לצד השני של המקום
"אה?" הוא הסתובב אלי
"תודה..." חייכתי
"אין על מה ילדונת..." הוא צחק ובדיוק באו אנשים, לעבודה!!! 😊

"ואייי...סגרנו מאוחר היום..." הסתכלתי על השעון שהראה 10 וחצי בערב
"כן...היה פול עבודה היום.." הוא אמר
"אני מקווה אחותי בסדר..." אמרתי
"למה שלא תהיה?" הוא הוריד את הסורגים על הדלת
"כי היא לבד...והיא קטנה..." אמרתי
"עד כמה קטנה? ולמה לבד?" התחלנו ללכת
"כיתה ג', והיא לבד כי אבא שלי חוץ לעיר..." עניתי לו
"הבנתי אותך, איך את חוזרת הביתה?" הוא שאל
"אוטובוס..." אמרתי
"השעה 10 וחצי, אין אוטובוסים" הוא נעצר מולי
"אז ברגל..." עניתי
"ברגל?! את נורמלית? בחורה, לבד, בשעות כאלה?" הוא שאל
"אוי נו...לא כזה ביג דיל..." צחקתי
"מה לא ביג דיל? את רוצה שאיזה שיכור יאנוס אותך בדרך? השכונות פה באזור לא להיט" הוא אמר
"מי כבר ירצה לאנוס אותי..עשה טובה" לא האמרתי שאמרתי את זה על עצמי
מרוב שלא היה לו מה להגיד בעניין הוא התחיל ללכת ממני ואני המשכתי לעמוד.
"בואי אני אקפיץ אותך הביתה..." הוא אמר בלי להסתובב לעברי
"עזוב, אני לא רוצה להעיק, אני כבר אגיע, את תדאג..." אמרתי
"בואי!!!!!!!!!!!!!" הפעם הוא הסתובב ונראה כמתפוצץ מכעס, אז פשוט עשיתי כדבריו
נכנסנו לאוטו והתלנו לנסוע, אחרי שתי דקות הוא שבר את השתיקה:
"מאי, את באמת צריכה לעבוד על עניין ההערכה העצמית שלך...למה היא בקאנטים אצלך" הוא אמר
"חחח אני יודעת, תודה" צחקקתי
"לא...אל תצחקי!! אני רציני לגמריי! את לא מבינה שאיך שאת מציבה את עצמך בחברה ככה אנשים גם רואים אותך!?" הוא שאל
"לא אכפת לי איך אנשים רואים אותי..." הגנתי על עצמי
"אני לא מאמין. לכל אחד אכפת,אין בנאדם שלא מעליב אותו שחושבים אותו ללוזר" הוא אמר
"פסדר...אכפת, אבל מה אתה רוצה שאני אעשה עם זה?!" הסתובבתי עליו
"תתחילי להעריך את עצמך קצת יותר?" הוא הסתכל עלי במבט של 'כאילו דההה????'
"איך עושים את זה?" שמתי את ידי עם הלכי ונשענתי על החלון
"בדרך כלל ההורים הם אלה שמגבשים את זה לילדים שלהם..." הוא אמר
"אם היו לי כאלה אולי זה היה אחרת..." לא האמנתי שאני משתפת אותו בזה
"מה ז"א?" הוא שאל
"אמא שלי נפטרה ואבא שלי חיי בשביל עצמו, אז מי כבר יכול לעזור לי בזה?" צחקקתי צחוק עצבני כזה
"אני מצטער..לא ידעתי" הוא אמר
"פסדר...אני כבר רגילה לזה, התגברתי..." אמרתי
"מה עם חברים?" הוא שאל
"עזוב אותך חברים. בעולם הזה אין חברים...." אמרתי
"מי אמר לך את זה?" הוא שאל
"החיים לימדו אותי את זה..." עניתי לו
"את מפתיעה אותי.." הוא נשמע מוזר
"למה?" שאלתי
"את מדברת בוגר לגילך..." הוא אמר
"גדלתי לבד, ואני מגדלת את אחותי, אין לי זמן וראש לילדותיות..." עניתי לו
"אין שום דבר רע בלהיות טיפה ילדותי..." הוא אמר
"אני יודעת. והלוואי לי להיות ליום אחד ילדותית. להרגיש מזה ילדות, אבל אין לי את זה, ובזה אני לא יכולה לעשות כלום..." אמרתי לו והתקרבתי לשכונה שלי
"פה שמאלה.." אמרתי
"הייתי רוצה לשבת לדבר איתך טיפה..ככה מעבר לעבודה" הוא אמר אחרי שהגענו
"למה?" שאלתי
"הראש שלך מעניין אותי..." הוא אמר
"לקחת את זה כמחמאה?" שאלה
"כמובן..." הוא חייך
"טוב, אז שיהיה לילה טוב..." אמרתי
"את הביתה?" הוא שאל
"כן...ואתה?" שאלתי
"לחברה שלי....לילה טוב" הוא אמר לי דרך החלון ונסע


מקווה שנהניתם!!!
לוב יו אול!
תגיבוווו

ואו איזה פרקקקקקקקקקקקק מ=ד=ה=י=ם!!


המשךך :]

נ.ב: חח מצטערת מאמי שלא חיכיתי בסבלנות..=\

מהמםםםםםםם ~!@~!~!!
וואיא יזה כישרוןן ~!@~!@~!
מואאאאההההההההההה

מהמםםםםם
תמשיכייי דחוףףףףף

ע=נ=ק! 😎

את כותבת יפה =]

המשךך מהרר!! וארוך כמו זהה!

😊

דרך אגב..

בת כמה את? 😁

פרק ממש יפהההההההההההההההה
המשךךךךך

חחח אהבתי!!!!!
ואיזה מניאק הוא!!! חחח טוב שלא אחרי כל מה שהוא אמר: לחברה שלי..
שבר לה את כל הביטחון העצמי שעזר לה לבנות!!!
ולדעתי חוסר ביטחון עצמי זה לא הכי נורא.. אבל ברמה שלה זה ממש נורא!! מי יכיד על עצמו שאף אחד לא ירצה לאנוס אותו כמו איך שהיא אמרה? במקומו גם לי לא היה מה להגיד.. ואני בנאדם שתמיד תמיד יש לו מה להגיד
קיצר נסטיוש פרק מהמםםם ותאמיני לי שהיה כייף לחכות... ואני יודעת שירצו להרוג אותי אבל משם מה כל הזמן שחיכינו רק הוסיף לי לכייף שבלקרוא את הפרק
חחח מוזר אבל נכון
בקיצור מחכה להמשךך ואוהבת המוןן טלוש

ניקייייייייייייי
איזה פרקקקקקקקקק מעעעעעעעלףףףףףףף
אמאאאאאאא דייייייייייייייי אני גם רוצהההההה לכתובבבבב כמוווווך
את כותבת בצורה =נדירההההה=

המששששששששששששששששך=]
ולמה יש לו חברה?!:O

לא נוראאאא=]
הואא ייפרד ממנהה בשביללה=]]]]

המששששך
בתאלושששששש

MiShEluSh=> חחחח לא נורא בובה, העיקר שבסוף אהבת.

מיכלוש_השווה => תודה רבה מתוקה

שלך_תמיד => תנקס בובה

benshi=> תודה רבה ילדון. ואני בת 17 וחצי (קצת יותר), ואתה?
אגב...בלי צורה מכוונת שמתי לב היום שיש דמות עם השם שלך בסיפור, נייסי... 😊

אאייטטשש => מארסי בוקו סניוריטה... 😊

JustTalush=> חחחח אין! איך אני אוהבת לקרוא את התגובות הפילוסופיות שלך!!!
תודה רבה בובה, ואני שמחה שלחכות עושה לך את זה...חחחח
תודה גם על הסבלנות. אוהבת!

=בתאלוש=> שתקי טיפשה!!! את כותבת סוף הדרך גם בלעדיי!!! שאני לא ארביץ לך, שומעת?!
חחח...סתם סתם.
כל אופן, תדה רבה (במבטא רוסי כבד...כן כן, גם אני רוסיה, גאה...חחחח..אבל במטא רוסי כבד אין לי...קיצר, אני סתם מדברת שטויות!!).
אהה...ובקשר לדולב...נחייה ונראה!! אני עדיין לא יודעת מה יהיה איתו!
אני לא יודעת מה איתכם...אבל בא לי על זוהר!! חחחח


אההה...ומישו יכול להסביר לי איך עושים הרבה "צטטים" ולא רק על כל אחד באופן יחיד? זה משגע אותי לעשות העתק והדבק על הכינויים!!

מדהייים המשךךךך

איזה חמוד דולב... אבל יש לו חברה =/...

וואי לא חשבתי שאת רוסיהה!!

תמשיכיי ותנסי לא לייבש!!

יאאאאאאאא..
איזה סיפורר משגע..

חחחח.. יש לו חברה.. אה.. לא נורא..


נייקקק.. אני מתה עליך.. בבקשה פרסמי המשך במהירות!!