אני לא אשכח את אותו יום לעולם,
לא אשכח את הצעקות,
הבכי והתקווה,
לא אשכח את דמותו הנעלמת,
שמבקשת סליחה,
את הדמעות, שירדו ,
ואת הפרידה העצובה,
אהבתי אותו, אהבתי כל כך
גם הוא אהב הוא נשבע,
לקחו לי אותו, לארץ אחרת הוא עזב
ימים שלמים של בכי עברנו יחד,
מבטים ותקוות,
שזה סתם עוד חלום בלאות,
אבל לא הנה הגיע היום, הכואב מכולם,
הא עמד מולי, שעיניו הבוהקות
מתמלאות בדמעות, וכך גם עיניי הכחולות,
ידי בתוך ידו ,
לאט לאט קירב אותה ושם על ליבו
"את מרגישה את זה?" שאל
היננתי לחיוב
"על תשכחי לעולם שליבי פועם רק בגללך,
אני אוהב אותך, אבל בלי ברירה היום אני הולך
ליבי תמיד יהיה קיים רק בשבילך" אמר בכל כך הרבה כאב,
ואני נותרתי המומה ממילים אלה,
לא עיקלתי שהוא הולך, עוזב..
" אני אוהבת אותך, אוהבת כל כך ,
לעולם לא אשכח אותך,
אני אחכה לך, וימשיך יום יום למענך,
תזכור שבלב שלי יש פינה ששמורה רק לך"
הדמעות התפרצו,
ושפתינו התאחדו..
התנשקנו כאילו אין מחר, לנשיקה היה טעם מלוח
היא הייתה מעורבבת עם כה הרבה דמעות ורגשות..
עייני נפקחו לאט לאט, וידינו נפרדו,
הוא הסתובב ובמט כואב המשיך בדרכו
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" צעקתי
הוא הסתובב, הביט בי וחייך
רץ אליי ואותי חיבק....
"לאן אתה חושב שאתה הולך" שמענו צעקות מאחורינו
"להגשים את החלום שלי, ולהישאר עם הנסיכה שלי" אמר לאביו בביטחון רב..
"החלום שלך זה ללמוד באוניברסטה בארה"ב"
"לא אבא זה החלום שלך אני נשאר כאן" הוא אמר..
ואז באותו רגע, ליבי פעם בחוזקה כה עצומה,
והדבקתי לו נשיקה,
בלי לחכות לתשובותו של אביו יצאנו מהשדי תעופה,
הוא לא לבד בארץ, אמא שלו פה,
לכן,
מהיום ועד סוףף ימינו נהיה יחד מאושרים
נעבור את כל המכשולים כמו גיבורים ,הכל שנהיה יחד,
אני והנסיך שלי לעולמי עולמים.....
סתם משהו שכתבתי אין לי מושג למה




