היא,
חזרה עכשיו לביתה,
סוף סוף נמצאת לבדה,
יום עמוס עבר עלייה,
כמו תמיד ראשה, היה עמוס בשאלות,
נשכבה על מיטתה,
וחשבה עליו,
על האחד שהיא אוהבת,
עוצמת את עינייה ויחד אותם מדימיינת
חיוך עולה על פנייה,
אבל אז, נזכרת באמת הכואבת
הוא לא אוהב
ועכשיו ליבה התמים
הפך לכואב...
הוא,
חזר לביתו, אחרי יום מעייף,
נשכב במיטתו,
וכמו תמיד, ראשו נדד למקום אחר,
חשב על האחת שהוא אוהב,
שלמענה ליבו פועם,
נזכר שיחד לעולם הם לעולם לא יהו
יודע שאותו היא אוהבת,
אך אינו מסוגל, להתמודד עם אותה אהבה,
עצם את עיניו ונזכר בחיוכה,
אינו יודע שמתחת לאותו חיוך,
שוכן לו הכאב,
ליבו, אותה כל כך רוצה,
אך הוא מפחד..
היא,
כבר לא מסוגלת,
הכאב גדול, ולאט לאט היא נשברת,
נזכרת במבטו,
בעיניו הכחולות, שאותה כל כך מטריפות,
עיניו שעלייה מביטות, וגורמות לשאלות כה רבות,
היא כל כך אוהבת,
אך כבר מתחלשת,
נשברת,
ליבה התמים כבר הפסיק להאמין,
עכשיו היא כבר מוותרת,
לא נלחמת יותר באמת הכואבת,
עינייה נעצמות,
ודמעותייה ירודות,
זאת הפעם האחרונה שהיא בוכה על אותה אהבה
כך היא נשבעה...
הוא,
מתעורר מעוד חלום,
מדמיין אותה מולו, מאושר ומאוהב,
אבל אז נזכר שהיא לא באמת לצידוו,
נשבר לו, לשקר, לעצמו
ולשקר לה,
נזכר במבטה העצוב,
ודמעה לחה זולגת על פניו,
הוא נשבע,
שבקרוב היא תדע,
אך אינו יודע, שהיא,
כבר לאט לאט נשברת,
הוא לא יודע, ששתיקתו אותה שוברת,
היא,
אינה מחכה יותר למילותיו
אינה מדמיינת את שפתיו על שלה,
אינה מסוגלת לשתוק,
היא עם הכאב תתמודד,
ותגיד לו שוב שהיא אוהבת,
עם, הוא שוב רק יחייך,
היא נשבעה שהיא לא תוותר,
אך עם הוא יגיד לה שהוא לא אוהב
היא תמשיך בכל כוחה,
אך בלעדיו
בלי אהוב ליבה..
הוא,
מולה התמודד, אמר לה שהוא אוהב
היא לא האמינה,
הייתה כל כך מאושרת,
סוף סוף הרגישה את ידיו
סביב מותניה,
סוף סוף הרגישה את שפתיו על שלה,
עכשיו,
דמעות יורדות, מעינהם,
אך הפעם דמעות של אושר,
המוחקות את הכאב מהלב,
היא לחש לתוך אוזנייה שהוא אוהב,
היא נשבעה,
שלעולם לא תגרום לא לכאב,
אמרה לו שהיא אוהבת,
ועכשיו היא מחייכת,
היא מאושרת,
גם
הוא מחייך,
כי הוא יודע שלא יהיה יותר כאב
והעכשיו הוא נמצא
עם האשה שהוא הכי אוהב...
חחחחחחחחח אני יבין עם לא תגיבו
לא אמיתי
בואו נגידדדדדדד דמיוניייייייייי!!




