עומרי שלי, נסיך שלי.....
איני מסוגלת יותר, איני מסוגלת להביט בעינייך ולדעת שלעולם לא תהיה שלי,
איני מסוגלת להתמודד עם אהבה הענקית שבלבי,
אהבה שמסרבת לצאת, אהבה שמתעקשת, להישאר עמוק בלב,
אני כל כך אוהבת אותך, כל כך אוהבת, כמו שלא חשבתי שאפשר לאהוב!
רוצה להייאש, ולהעזר במעט הכח שנשאר כדי לשכוח, אבל עינייך, הן אלה,
שאומרות משהו אחר, הן אלה שאומרות לי לא לוותר,
אני מביטה בהן עמוק בתוכן, ואולי זה נשמע טיפשי, לא אמיתי, ולא הגיוני,
אבל אני פשוט מרגישה, שגם בליבך, יש איזשהו רגש, רגש שמסרב לצאת החוצה..
נכון, אולי אני מדמיינת,
אבל לא מסגולת להוציא מראשי את אותו יום שבפנים אמרתי לך שאני אוהבת,
לא מסוגלת לשכוח את הבעת פנייך,
את החיוך שלך, ובעיקר את השתיקה שלך,
הסתכלת עליי בלי לומר מילה, ברגע שבו כל כך הייתי זקוקה לזה שתדבר,
הייתי זקוקה לזה שתגיד לי בפנים שאתה לא אוהב,
אולי זה מה שמחזיק אותי עד היום, השתיקה שלך, המבט שלך,
שבעצם גורם לי להבין הכל,
אולי אני רק מדמיינת,
אבל אני כבר לא מסוגלת,
רוצה שתביט בעיניי ותגיד שאתה לא אוהב,
רק אז, אני יהיה מסוגלת להתמודד עם הכאב,
רק אז, אקום על הרגליים, ובכל כוחי העקור אותי מתוך ליבי,
ליבי שכל כך אוהב, כל כך סובל,
אומנם הוא קטן, אבל הוא מכיל בתוכו אהבה עצומה,
אהבה ששייכת רק לך,
אהבה שלך כל כך זקוקה,
אהבה שאותי כבר שברה,
אני כל כך רוצה להרגיש את מגע ידייך,
את שפתייך, להקשיב למילותייך, אשר התנגנו
כמו מוזיקה איטית לתוך אוזניי,
כל כך זקוקה לך אהובי, לחום גופך,
למבטך, לאהבתך,
לכל כולך!
אני זקוקה לך אהובי, פשוט רוצה אותך,
רוצה שתהיה שלי,
רוצה להרגיש את ידייך, סביב מותניי, רוצה שתנשק את שפתיי, את פניי,
רוצה לאהוב אותך מהלב,
רוצה שתואהב, ותסלק את הכאב,
אך לאט לאט כבר מתחלשת,
הדמעות הן לא מפסיקות לרדת,
הכאב כבר רגיל לשבת לצד האהבה בלב,
התקווה, משום מה נשארה עצומה,
אני רוצה לוותר,
אך לא מסוגלת..
עם רק היית יודע, איך אותך אני אוהבת,
כל היום עלייך אני חושבת,
בלילות חולמת,
האם זה באמת בלתי אפשרי?!
האא אהובי?!
האם התקווה מיותרת!?
אני מתחננת, תגיד לי בפנים שאתה לא אוהב
תסלק את כל החששות, השאלות, והתקוות המיותרות מהלב,
ותן לי את הכח לשכוח, ולהתמודד עם האמת,
האמת שכבר שנתיים אני יודעת, אך משהו עוצר בעדי
מלשכוח,
זה אתה רק אתה, עם אותם מבטים, ומילים, או שתיקות,
לא אני לא מאשימה אותך על תבין לא נכון,
פשוט תפסיק, תפסיק לעשות דברים שמבלבלים,
או שאולי בעצם אני לא רוצה שתפסיק?!
לא רוצה שאותם מבטים יפסקו, לא רוצה שאותם דיברורים לא יישובו,
ממש לא רוצה,
אבל זה משגע אותי, קשה לי, להביט בעינייך,
ולהיסחף לעולם אחר, עולם שבעצם לא שייך לי,
עולם שלא קיים, לפחות לא בשבילך,
אהבה קיימת רק מבחנתי
המבטים והמילים, השקט והתקווה, הם רק בשבילי,
אז למה?! למה?! יש בי עדיין את הספקקקקקקקק?! האאאאא!?!?!?!!?
למה הלב לא מוכן לוותתררר?!?!
אוייוששששששש
עומרי שלי, נסיך שלי.....
איני מסוגלת יותר, איני מסוגלת להביט בעינייך ולדעת שלעולם לא תהיה שלי,
איני מסוגלת להתמודד עם אהבה הענקית שבלבי,
אהבה שמסרבת לצאת, אהבה שמתעקשת, להישאר עמוק בלב,
אני כל כך אוהבת אותך, כל כך אוהבת, כמו שלא חשבתי שאפשר לאהוב!




