אני לא יודעת אם הנושא הזה הכי מתאים לכאן ..
אבל במקרה הכי גרוע פשוט יעבירו לי אותו ...
בכל אופן רציתי לשתף אותכם בקטע שחיברתי פעם , ורציתי לשמוע מה דעתכם ..
אז .. הנה הוא ..
לא האמנתי שזה קרה..חשבתי שאולי חלמתי..
חיכיתי שמישהו יעיר אותי כבר מהסיוט הזה..
אבל לא..זה לא היה חלום..זה היה אמיתי..
באותו הרגע הבנתי כמה היא הייתה חשובה לי..ועכשיו היא כבר לא איתי..
ואין לי כבר צ'אנס להגיד לה את כל הדברים שכל הזמן שמרתי בבטן..
ועכשיו אני כל כך רוצה להוציא אותם! אבל כבר אי אפשר...כי היא איננה..ואני לבד..
אני לא יודעת איך אני יעביר את החיים שלי בלעדיה..היא הייתה החברה הכי טובה שלי..
העברנו ביחד 13 שנים מדהימות..של חברות יוצאת דופן..חברות שאני בחיים לא ישכח..
תמיד אמרו לי שפשוט נועדנו זו לזו..נשמות תאומות..
והנשמה שלי עזבה אותי..ומה אני שווה בלעדיה?..
למה אלוהים לקח אותה ממני..? הוא לא יכול היה לתת לה עוד טיפה זמן..?
להודיע לי לפני..כדי שאני יהיה מוכנה? ל
תת לי אפשרות להגיד לה את כל אותם הדברים שעשיתי עבורה..
ולהודות לה על כל אותם הדברים שהיא עשתה עבורי?..
איפה הוא האלוהים הזה..? ולמה הוא מביא רע לחיים..?
וגורם לי לבכות עכשיו..כמו שמעולם לא בכיתי..
היינו אמורות לטוס השבוע..לקליפורניה..
כל כך הרבה זמן תכננו את הטיול הזה..והתלהבנו שזה הולך ומתקרב..
וסוף סוף נגשים את חלומנו..
אבל היא כבר לא תזכה להגשים את אותו חלום
..ואני?..מה שווה לי להגשים אותו בלעדיה..?
אף אחד לא מבין אותי..לא מנסה להתקרב ולשאול אותי אם אני רוצה לדבר על מה שקרה..
כולם חושבים שאני כל כך חזקה..ומעדיפים להתרחק ממני..'היא תתגבר לבד' הם אומרים..
אבל לא יודעים כמה התמיכה שלהם בי יכולה לעזור לי..
נטע-לי..אם רק היית יודעת כמה אני מתגעגעת..
כמה אני לבד עכשיו..וכמה היית חשובה לי..
אבל עכשיו כל שנותר לי הוא להתבונן בתמונות..בפנייך היפות..
בחיוך המדהים שכולם רק אהבו..ולזכור את כל אותם הימים שבילינו יחד..
ואת כל אותן החוויות שהעברנו יחדיו..
אבל אני לא רוצה להישאר רק בעבר כל החיים..אני רוצה הווה ועתיד..איתך!
לא לבד..איתך!
אמרו לי שהנשמה שלך תהיה איתי בכל מקום..
ושאת שומרת עליי ומשגיחה עליי שלא יקרה לי דבר רע..
אז אם את כאן לידי..רק תדעי לך..שאני אוהבת אותך..ואני מצטערת שכעסתי עלייך..
ושרבנו כי ביקשתי ממך שלא תסעי איתם..כי הם נוהגים כמו משוגעים..
ושעוד עלולה להיות תאונה..אבל את רוצה שצדקתי?..
הייתה לי הרגשה רעה נטע-לי..הרגשתי שהולך לקרות משהו..
ועכשיו אני מרגישה רע..מרגישה שאיכשהו גם אני לקחתי חלק במותך..
שאולי אם הייתי מנסה לשכנע אותך יותר שלא תיסעי איתם..שתישארי איתי..
יכולתי למנוע את המוות שלך..ואת כל הכאב הזה..והחלל הריק שנוצר עקב מותך..
אבל בסוף את החלטת לנסוע..ואני?..
אני חיכיתי לטלפון ממך שתאמרי לי שהגעת ושהכל בסדר..
אבל הטלפון היחידי שקיבלתי היה מאמא שלך..שאמרה לי..
'דפנה היא כבר לא איתנו עוד..'
לא האמנתי שזה קרה..חשבתי שאולי חלמתי..
חיכיתי שמישהו יעיר אותי כבר מהסיוט הזה..
אבל לא..זה לא היה חלום..זה היה אמיתי..
באותו רגע הבנתי כמה היא הייתה חשובה לי..
ועכשיו היא כבר לא איתי..




