אז..מה זאת אהבה ?

אז מהי אהבה?

התחושה היסודית של משיכה קשורה בנגזרת של נוראפינפרין (בי־פנילאתילאמין נוראפינפרין, בפ''נ), המפעילה מנגנונים ביוכימיים סטנדרטיים. לא ברור מהם החלבונים שעוברים עירור בתום המסלול. ליתיום למשל מעכב את בפ''נ, ואכן חולים שנוטלים ליתיום מדווחים על משיכה נמוכה יותר.

מרכיב אחד של אהבה שמוסבר היום כמעט במלואו הוא כאב הלב הכרוך בסיום מערכת יחסים רומנטית, שמזכיר מאוד כאבי גמילה. אפשר להשוות את הכאב הזה לגמילה מקוקאין. נוירוטרנסמיטורים מעבירים את אותות העצבים בין עצב אחד למשנהו, באזורי החיבור (הסינפסות). קוקאין מונע את סילוקם של הנוירוטרנסמיטורים מן הסינפסה, ובכך הוא גורם לעוררות ממושכת של העצב. כדי לפצות על הגירוי הממושך, יפחיתו העצבים שמקבלים את הגירוי את כמות הרצפטורים. כאשר פוסקת אספקת הקוקאין, יחסרו עדיין לתאים רצפטורים ולכן לא יוכלו לקבל סיגנלים בגירוי רגיל. הגוף יזעק לעוד קוקאין כדי לחוש את הגירוי שהוא רגיל לו. התגובות של זוגות אוהבים הנפרדים בשדה תעופה מזכירות תגובות של חיות מעבדה לאחר תקופה של מניעת החומר הממכר.

אהבה היא סוג של התמכרות לבפ''נ. התגובות לפגישה המחודשת שנצפות בשדה תעופה הן ניסיון לספק את ההתמכרות הנוירולוגית לחומר. אנשים אחדים נוטים להתחיל מערכות יחסים זו אחר זו. אפשר לומר שהם עושים זאת כדי לשמור על אספקה גבוהה מספיק של בפ''נ. התאהבות רגישה יותר לשינויים בבפ''נ מאשר מצבים יציבים של ריכוזים גבוהים או נמוכים. המכורים ינסו להשיג עוד ועוד פגישות רומנטיות כדי לספק את הצורך בחומר. ליתיום יעיל בשבירה של המעגלים הללו וגמילה מההתמכרות.

מחקרים על מונוגמיה בקרב יונקים התמקדו באנדורפינים וזופרסין ואוקסיטוצין. אנדורפינים הם נוירומודולטורים שמשפיעים על מידת הפעילות (קצב הירייה) של העצבים. לאוקסיטוצין תפקידים שונים בגוף ביניהם שליטה על התכווצות הרחם, הרפיית צוואר הרחם וזקפת הגבר. לאוקסיטוצין יש גם תפקיד במסלולים של כאב. וזופרסין ידוע כמשפיע על הזיכרון. את המחקר עשו על שני מינים קרובים מאוד של עכברים - סוג אחד מונוגמי לחלוטין, עד כדי שמירה על נאמנות גם אחרי מות בן הזוג. הסוג השני אינו מונוגמי כלל. אצל הנקבות מן הזן הנאמן נצפתה עליה ניכרת ב- mRNA של אוקסיטוצין לאחר ההזדווגות הראשונה, עלייה שמשמעותה ייצור יתר של החומר בתאיהן (mRNA מוביל את הוראת הייצור מגרעין התא אל תוך התא עצמו). בזן הבלתי נאמן לא נרשמה עליה כזו. כאשר הזריקו לנקבות נוגדנים לאוקסיטוצין לפני ההזדווגות, הן לא פיתחו שום מחויבות או קשר, וכאשר הזריקו להן אוקסיטוצין הן פיתחו קשר גם כאשר לא הייתה כל הזדווגות. ניסויים דומים נערכו על העכברים הזכרים תוך שימוש בוזופרסין והנוגדנים שלו, והתקבלו אותן תוצאות. אבל, כאשר נערכו אותם ניסויים בעכברים מן הזן הלא נאמן, לא חל שום שינוי בנאמנות תחת הזרקות. נראה ש''אהבה'' אצל יונקים מונוגאמיים בהרבה מבני אדם, מושפעת משחרור של חלבון יחיד.

בניתוח גנטי נמצא שלשני סוגי העכברים יש רצפטורים זהים לאוקסיטוצין ולוזופרסין, מה שהוביל את החוקרים להשערה שההבדלים בין הזנים נובע ממיקומם של הרצפטורים. ואכן נמצא הבדל במיקום במוח של הרצפטורים לאוקסיטוצין בין שני זני העכברים.

ממצאים אלה (ואחרים) אינם מתחשבים במורכבותה של הנפש האנושית. הבנה ביוכימית של תהליך האהבה היא אולי יתרון רפואי בטיפול באספקטים השליליים של האהבה, כמו אובססיה, גמילה ודיכאון. עדיין, אנשים רבים חשים שמדובר ב''משחק באש'', ושהגילויים הביוכימיים שוללים מהאהבה את קסמה התמים.

אם נחזור לסיפורו של קארבר, מל, אחד היושבים סביב השולחן, מנסה להציג את המורכבות הזו של האהבה:
''נדמה לי שאנחנו רק מתחילים באהבה. אנחנו אומרים שאנחנו אוהבים אחד את השני וזה נכון, אין לי ספק בכך. אני אוהב את טרי וטרי אוהבת אותי, וגם אתם שניכם אוהבים זה את זה. אתם יודעים על איזו אהבה אני מדבר עכשיו. אהבה גופנית, הדחף הזה שדוחף אותך לעבר מישהו מסוים, וגם אהבה לישות של האדם השני, המהות שלו או שלה, כביכול. אהבת בשרים, וגם טוב, נקרא לזה אהבה של רגש, הדאגה היומיומית לשלומו של האדם השני. אבל לפעמים קשה לי להסביר את העובדה שבוודאי אהבתי גם את אשתי הראשונה. אבל אהבתי אותה, אני יודע שכן. ... היה זמן שחשבתי שאני אוהב את אשתי הראשונה יותר מאשר את החיים עצמם. אבל עכשיו אני מתעב אותה. ממש כך. איך אתם מסבירים את זה? מה קרה לאהבה ההיא?'' '

גם הספר ''אהבה עיקשת'' בוחן את גבולות האהבה. במונולוגים מרתקים מנסה המספר, ג'ו, להבין מה הופך את האהבה של ג'ד לפתולוגית מול אהבתו שלו לקלריסה, מול אהבתה של קלריסה אליו, מול מערכות יחסים אחרות שנגלות בספר. אז על מה באמת אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה?

מקור : http://www.haayal.co.il/story_1601