[B][COLOR=blue]עוד יום עבר כמו בשאר ימי חיי...הלכתי לבית הספר-יום ראשון. "שבוע חדש" חשבתי
לעצמי 😊 בדיכאון ועייפות ביחד, סופרת את הימים והשעות עד יום שישי 🙄 -היום שבו אסע
לבני דודי שגרים בתל אביב ושלא ראיתי אותם מאז שהמשפחות שלנו התכסחו לפני שלוש שנים והשלימו
לפני שבועיים בערך... ולאט לאט בלי ששמתי לב התחילו לגלוש אל ראשי מחשבות וחששות שדי הטרידו
אותי... 😕 "איך הם נראים?.. ואם הם סתם סנובים?! ואם לא יהיה לי כייף?.. ו
ואם..!!!" "בוםםםם!!!..." מישהו נכנס בי. כבר התחלתי לראות את עצמי מבלה את יום שישי בבית עם גבס
ואז הרגשתי שהוא תפס אותי.. "את בסדר???" הוא שאל "אני? אמ... נראה לי.. לא שברתי כלום" אמרתי,
תוך כדי שאני בודקת שבאמת לא שברתי שום איבר, וכשהייתי בטוחה שהכל במקום הרמתי את ראשי וראיתי
את אבירן פרץץ.. סתם עוד חתיך הורס מהשיכבה....
יש לו שיער שחור חלק.. סיגנון פרוע כזה אתם יודעים.. שנראה "כאילו" ככה הוא קם בבוקר ובעצם הוא עמד
שעות על גבי שעות עם הוואקס והדאקס שלו מול המראה (ואני חייבת לציין שזה היה שווה את זה! 😊 ) יש
לו עיניים בצבע כחול כהה/אפרפר כזה... עיניים מ-ה-מ-מ-ו-ת! ויש בהן מין ניצוץ כזה
מיוחד..מסתורי..שובב..מושך.. מתגרה.. (טוב הבנתם חח) אבל הדבר הכי בולט אצלוו- החיוך הלבן שלו!
כמו בפרסומות של קולגייט טוטאל!גרררר...........
הייתי שקועה בלחשוב עד כמה השניניים שלו לבנות עד שהוא קרע אותי ממחשבותי, שוב...
"לירון...את בטוחה שאת בסדר? את נראת לי מעופפת לאללה" אמר אבירן והפעם הרים גבה, חחח בדרך
מאוד מאוד חמודהה ואז שמתי לב שיש לו בה עגיל " חחח כן כן יא חאמודדד! מה אתה דואג" אמרתי "לא
דואג, יאללה עוד חמש דקות צילצול אני עפתי, ביי בובה, נדבר!" וקרץ לי בשובבות, אחח אחח איזה פרצוף!!
להביא בו................. ביס!!! חחחחח
אחרי שהוא נעלם מהאופק ותכננתי לחזור למחשבותי.. הקודמות! שמעתי צעקה... "רגע" חשבתי
לעצמי, "אני מזהה את הקול הזה..." ולפני שהספקתי לצעוק בחזרהה....
חחח טוב.. התחלתי לכתוב סיפור.. מקווה שאהבתם ותאהבו ת'המשך...אני רוצה לנסות לשלב בו גם כמה קטעים מסרטים שנורא אהבת...
מחכה לתגובותתתת- מחכה מאוד... חחח
טלילה 😊




