לקוחח חלק מהחיים שלי ושל חברים שלי אבלל בכללי לא כ"כ..חח...
כאילו זה מספר על מישו ספציפיפי שזה במקרה אני אבלל... לא כ"כ אני.... שכלללתי ת'סיפור שלי עם כל מ'שעברר גם על חברים שלי וידידותת שלי והנה התוצאהה.. חחח..
מקווה שתאהבו ת'המשךך כי לא ייצא לי כ"כ מוצלח... מחרר אני אשים אותו..=]]
חח.. קשה קשהה אבל מביניםם..;]
לאא מצליח להגיע לסוףף מותחח..חח..
ניעזר בתמר..;]
QUOTE (oshri_Ok @ 05/11/2005) חח eliya_s קרעעתת אותייי...=]]
חמודהה!
😛
אגב... קוראים לי אליה 😁
סבבה אליהה.. עכשיו רק בגלל שאת כ"כ חמודהה הפרק מוקדש לךך..
😉
פשוט הבנתי "כנראה לא ייצא בייננו מ'שו.. למה להתאכזב?"
(אבל מה שלא ידעתי אז שאני התאכזב ועוד איךך) עבר יוםם ובא הרופא... אמא הייתה איתי ואמרה "הכלל בסדר? אפשר ללכת?"
הרופא-"כן,אבל ליאור.." "כן?"עניתי- "תשתדל לא להתרגש שוב או שניפגש שוב... לא כדאי לךך... סיוט שכמותי!!" חחח... צחקנו ואמא אמרה לרופא"תודה דוק' זנגלביץ'... אפשר כבר ללכת לקבלה ולחתום על האישור יציאה?" "כן" אמר הרופא...
אמא והרופא יצאו מהחדר... אני מהרר יצאתי מהפיג'מה המגעילהה של הבית חולים ולבשתי שוב ת'חולצה ות'ג'ינס של פוקס והתקדמתי לכיוון הקבלה.... --- "תפנו מקוםם.. נפגעי תאונתתת דרכיםם.. זוזו!!!.." נכנסו האחיותת עם העגלה של המטופלל וצו מהרר לכיוןן חדר מיון . במערכת קריזה השמיעו :"דוק' זנגלביץ' דוק' זנגלביץ' לחדר מיון" הסתכלתי על אמא והיו לה דמעות בעיניים.. אני אז בדיעבד לא שמתי לב מי היה על האלונקה אבל אמא שמה לבב.. רצתי אליה.. חיבקתי אותה חיבוק חםם ושאלתי אותה "מי זה היהה? למה את בוכה??" היא אמרה לי שזה דוד חיים אחיה... ניסיתי לעצור את הדמעות אבל הן זלגו להן... לא רצו להפסיק... ואני ואמא מחובקים ובוכים...
כשנרגענו טיפה ראינו את האחות שהובילה את דוד חיים לחדר מיון ושאלנו אותה אם הוא בסדר מה קרה וזה.. היא הרגיעהה אותנו.. וחיכינו בחדר ההמתנה עד שיסתיים הניתוח שדוד חיים היה צריך לעבור... "כנראה הוא נפגע בברך והיה צריך לשים פלטינות או משהו שכזה "אמרה אמא.. אמא התקשרה לסבתא ולשאר הדודים וסיפרה להם... כולם אחרי שעה וחצי כבר היו בבית חולים.. התחבקנו ובכינו כולם ביחד ואז אנחנו רואים את דוד חייםם עם קביים וגבס מתקרב לעברינו.. "הדאגתת אותנוו חייםם" אמרה סבתא... "אני בסדרר... רק שבר.. חשבו שזה משהו יותר גרוע ובסוף הבינו שזה רק שבר" אמר דוד חיים .. אני ואמא נפרדנו מכולםם והלכנו הביתה..
התעוררתי.. קמתי התלבשתי צחצחתי שיניים בדקתי בפל' וראיתי הודעה :" אתה בא היום לבי"ס?" זה היה ממאור (החבר הכי טוב שלי)
עניתי לו "כן.. נתראהה כבר בכיתה .."
הגעתי לבי"ס.. כולם חיכו לי בשער עם בלונים וחיוכיםם שמחים ושאלו אם אני בסדר וזה.. אמרתי "כן" והיה צלצול .. נכנסו לכיתה והמורה חדווה אמרה : ליאור.. איך אתה מרגיש? הדאגת את כולנו!!! בבקשה עכשיו משכשאתה בריא תשלים חומר מאחד החברים כי בקרוב יש מבחן והפסדת חומר..." אמרתי לה טוב וביקשתי ממאור את המחברת.. הוא כתב לי שמה מהר.. "מישהו רוצה לפגוש אותך באמפי בהפסקה הגדולה ... =]]" הגיעה ההפסקה וראיתי את...
תודההה
משתדלל ;]
חח... =]]
יאא.. אושריי.. איזה מאמי אתהה!!
תודה רבה!! =]]
ופרק יפה.. אני אוהבת את הכתיבה שלך..
בכלל אני אוהבת צורת כתיבה כזאת. .חח..
המשךך דחווף!!
חח.... מסמיקק... דיי!!!! תמשיכיי!!! ;]
חחח...
תודהה תודהה..=]] שמחח שאהבת.. אה ו.. אין בעד מהה--בשבילךך הכלל!
טוב.... כל האנשים שקראו\קוראים ועוד יקראו את הסיפורר שלי---
אני מצטער אבל בגללל שנמאס לי להיות באתר של אהבה כשאני רק נפגע מאהבה אזז..
אני נפרד ממכם בטוב ולא ברע,נפרד ממכם ולא ממשיך את הסיפור!
אם הייתם יודעים את המשך הסיפור שלי (הסיפור למעללה הוא עלי..) אז הייתם מבינים למה כ"כ נמאס לי מאהבה...
אני מצטער אם השארתי אותכם במתח אבל לפחות אני עושה את זה עכשיו ולא בשלבים יותר מתתקדמים של הסיפור... אני פשוט כ"כ נמאסס לי מכל החרטה הזו שקוראים לה "אהבה" ונמאסס לי כל היום לעסוק ולהיות באתר אהבה אזז...
אני נפרד ממכם!
מקווה שאהבתם את הסיפור שלי ומצטער שאאני לא ממשיך..
אושרי! 😕
😮 יאא למהההה?
אתה כותב כולכך יפהה
יאאא..איזה מבאססס אתה=[..
אופייייייי..😢
סיפור כל-כך יפה
אוף אושרי..
למה?
מה אכפת לך להישאר באתר?
לא אכפת ליי להישארר באמתת אבלל נמאסס לי האמתי להיות כל הזמןן על האתרר.. צריכים גם חיים חוץ מ'זהה..
אני אוליי אמשיך ת'סיפור כשאני ארצהה..
מצטער אם אכזבתי אותך אליה אבלל... נמאסו עלי החיים האלו!
