חח..וואאיאי.. כמה תגובותתת...=]]
עשיתם לי את מה שנשאר מהיום..חח..
טובב..הנה המשךך... תהנוו!!!
_________________________________________
נכנסנו לבית-הספר, ישבנו על הספסלים והיא
חיבקה אותי, היא בכתה, היא אמרה שהיא מצטערת,
אמרתי שזה בסדר, שאני מבין אותה ושתקנו.
היא המשיכה לבכות..
פשוט ישבנו,והיא בכתה,כאב לה!
מסכנה שלי, כ"כ כאב לי לראות
אותה ככה, זה היה רגע קשה.
היא נרגעה טיפה, ואמרה:" אני מצטערת, אני
כל כך אוהבת אותך! אני רוצה שנחזור... היה כ"כ
כיף איתך, זה היה כיף להתגעגע אלייך,
כמה שזה נשמע מוזר מצידי,אבל כן!נהנתי להתגעגע אלייך,
להשתוקק לראות אותך,לחשוב
עלייך כל דקה ושניהה.. (שתיקה...
דממה!) אני אוהבבתת אותך!",
אמרתי לה:"אני יודע,אני רואה שאת אוהבת אותי,
אבל אני לא יודע..הפרידה שהייתה ביננו
הראתה לי שאני כבר לא כ"כ אוהב אותך..
שלוש שנים אהבתי,ועד שהחלום שלי מתממש, אני כבר לא אוהב!
את יכולה לקרוא לי "מוזר", ולקרוא לי "דפוק"
וכאלה, אבל ככה אני מרגיש..." היא
התחילה לבכות (דיברתי יותר מידי תוקפני כזה? מה עשיתי?)
היא אמרה:"טוב" בכזה קול מדוכא והלכה משם..
ברחה! רציתי לרוץ אחריה,אבל לא רציתי!
התחבטתי ביני לבין עצמי והתחלתי
לרוץ לכיוונה.. היא נעלמה! לאןן אבלל??
וואי! מפגר שכמותי,סעמק! לא רציתי
לפגוע בה.. אבל אני באמת מרגיש שהתפספסנו...
אבל אני כבר לא אוהב אותה,אז למה?סתם לפגוע?אני בדברים
האלו הולך דוך! אין לי תקנות, אבל עדיף מאשר
לפגוע וסתם לתת לה לפתח ציפיות.. קשה לי ככה!
המשכתי לרוץ, לחפש אחרייה אבל היה צלצול..
כבר לא ידעתי מה לעשות...חזרתי לכיתה כי היה לי
שיעור עם המחנכת הפרחה הצפונבונית שלי,
ולא יכולתי לאחר כי בחודשיים האלו
שאנחנו לומדים איחרתי מלאא פעמים!
התקדמתי לכיוון הכיתה, כזה עם ראש מורכן
כלפיי מטה, הייתי עצוב, הלכתי לאט לאט
ואז המנהלת:"ליאור? קרה משהו?אתה לא נראה
טוב! רוצה אני אכין לך תה,שתירגע?"
-:"לא,זה בסדר! יש לי שיעור עם ליאת,אני חייב
לרוץ כדי לא לאחר..תודה בכל אופן.." התקדמתי לכיוון
הכיתה, ליאת כבר עמדה בשכבה וצעקה:"כולם לכיתות..להיכנס!
אני תוך שתי שניות לא רוצה לראות בשכבה אף אחד.."(כמו בכל תחילת שיעור).
עקפתי אותה בזריזות ונכנסתי לכיתה...
מאור:"אחי,מה קרה? נו,תספר!"
אני:"עזוב,אין לי מצב-רוח..אין לי כוח לספר,אני רוצה להקשיב.."
מאור:"אוףף.. נו עכשיו עשית אותי עוד יותר סקרן! לעזעזאל..
הוא בא להמשיך לדבר, אבל ליאת
קטעה אותו:"אתה רוצה לשתף אותנו בפניני החוכמה שאתה
אומר לאדון ליאור?" גררר...
אם היו נותנים לי באותו רגע הייתי רוצח אותה..
כל הכיתה צחקה, ומאור ענה בגמגום:" א.. אמממ.. ז..הה...
בסדר!" ליאת:"טוב,אני מזהירה אותך! לא לדבר
עוד פעם,אחרת תופיע לך בתעודה הערת פטפוט.."
מאור:"נו,בסדר...טוב.."
ככה אחרי שליאת ומאור רבו,המשיך השיעור,
זה היה שיעור ספרות...
פתאום שמענו את יללת האמבולנס,המחרידה,
אני מתאר לעצמי שכולם נזכרו בשומר..במה שקרה,
ואז שמענו את המנהלת במערכת הקריזה:" כל התלמידים
מתבקשים להישאר בכיתה עקב אירוע חמור,תודה!"...
לא ייחסתי לזה חשיבות,אבל כשקמתי לזרוק את החידודים
של העיפרון והצצתי מהחלון קלטתי את....
_________________________________--
וא וא..איזה מתחח!!! חוחוי....
נ.ב- הפרק מוקדשש עם אהבה מטורפת,בלתי מוגבלת לחןן!!! (מידן..)
כן חן,רק בשבילךך!!!! =]
לילה טוב לכולם.... אני לא פה מעכשיו..חעחע...
בסרטט!!! "השדים של אמילי רוגס" או איף שלא כותבים ת'שם משפוחהה שלהה!! חח...
שיהיה המשך יום מהנה! אוהב אותכםם! =]
אעעעעעע המשךךך לא אמרת לייייייי
האאאאאאאא 😮
תמשיךךךך !!!
ואחלה סרט (:
ראיתי אותו השבוע ! חיחי
ווא ווא בטוח שזאת מאיה...
מחכה להמשךךך
ואואוא...אושיי..אל תעשה לי את זה....תרשום מהר המשך....
ניראה לי גם שזאת מאיה..או..לא בעצם שזאת תיהיה הפרחה..חעחעחע...
אחלה פרק..תמשיךךךךך!!!!!!!!!
אוהבתותך מוצ'ו!!!!!!!!!!!!!!!
איזה מתחחחחחחח... נוווווו!! 😊
המשך מהררר!!
אחחח פשוט תענוג לקרוא כל פרק ופרקק!!
אתה כותב כזה מושלםםם!! אופהה למה זה נגמר?! רציתי לשבת פה ולא להפסיק לקרוא=[
אבל כנראה שזה בלתי אפשרי חיחי..כי יש לך חיים חוץ מפורום..[גמלי חיחי]
אני אוהפתותךךך חתיכי צ'לי חיחי תמשיךךךך דחווווופיי
וואוואייי איזה מתחחחחחחחח!!!
אני מתהההההה חיחי
טוףף אז יפה צ'לי שובב חח איי לאףףף יווווווווווווווווווו סווווווווו מאצצצצצצצצצ'!!!!!
אוייייייייייי מיייייייייי גאדדדדדדדדדדד!!!! מה קרההה.?? המכוניתת?!! סתם חלמת את זה??!!?
חחח תמשיךךךךךךךךךךךךך איזה מתחחחחחחחחחחח!! =]]
לאבב יוו מותקק שלייי
אחלהה פרקק 😉
אושרייי תמשיךךך כברררררררר !!!
חעחע... 😛
עדיין לא כתבתי המשך.. סורריי בננותת...=\\
התחלתי לעבוד על זה,אבל יש לי מלאא עבודות לעשות,אז כנראה רק היום מאוחר או מחר...
סוריי.. =\\
הלו הלו..
לא כולם פה בנותת!! 😊
אתר האהבה הישראלי