עומרי, אהוב לבי
אני רוצה להגיד לך כל כך הרבה דברים,
דברים, שאולי בשביליך יהיו מוזרים אבל מבחנתי
הם נורא חשובים..
מאיפה אני יתחיל?! הרי זה מסובך, לא מובן,
איך אפשר לתאר רגשות במילים?! זה בלתי אפשרי,
איך אתאר את הפרפרים שבבטני כאשר אתה אומר את שמי?!
פשוט אומר שכאשר אני רואה אותך, אני רוצה ללטף את פנייך, להרגיש את מגע ידיך
ללטף את שפתייך, לנשק, לחבק, להגיד שוב ושוב שאני אוהבת,
להרגיש את נשימותייך, ולשמוע את ליבך שפועם בחוזקה,
רק עצם המחשבה, גורמת לצמרמורת לעבור בגופי,
רק מעצם המחשבה ידיי רועדות,
כן, זאת בסך הכל מחשבה, או אולי בעצם תקווה?!
לפעמים, אני כל כך רוצה להוציא אותך מלבי, לצרוח לצעוק,
לשחרר את הדבר הזה שיושב בתוך הלב, יושב שם עמוק ונראה כאילו אינו מתכוון לצאת,
משהו כמו איזה אבן, שמצאה לה מקום להיות בו, אותה אבן, ששמה כאב, היא התיישבה
לי בדיוק בלב,
אולי אתה לא בדיוק מבין, ולא בדיוק מרגיש,
ואולי אפילו לא מבחין, אבל אתה עושה דברים שפשוט אותי משגעים
הם כל כך מבלבלים,
אותם מבטים כל כך מושלמים, אותם המילים שלא מובנות , אותם הדברים המוזרים,
שאולי בשבילך הם לא חשובים, אבל בשבילי הם נורא משמעותיים,
מבלבלים, משגעים,
שעיניי נפגשות עם עינייך אני מרגישה מן דקירה שכזאת בלב,
הלב פועם בחוזקה עצומה, הפרפרים מתעופפים להם בבטני, כאילו הם מאיימים לפרוץהחוצה,
שאתה אומר את שמי, ידיי רועדות , והאשליות גם הן לא מאחרות,
איני יודעת מה לחשוב, מצד אחד, אתה אומר שאתה לא אוהב,
אבל מצד שני, הלב מתעקש,
ואתה?! אתה לא מפסיק לבלבל,
לא, אתה לא אשם יפה שלי, ממש לא,
זאת אני, שסתם חושבת על דברים לא הגיוניים
איך אני יכולה לחשוב שאתה אוהב! הרי אמרת לי שאתה לא אוהב,
לעולם לא אשכח את אותו הרגע שנשבר לי הלב,
עם ככה, אז למה?! למה אותה תחושה מוזרה אינה עוזבת את לבי!!?
למה לפעמים יש לי הרגשה שעוד תהיה שלי?!?!
למה שעינייך מביטות בעיניי אני מרגישה שזה אמיתי?!!?
הכל אשליותתתתתת?!
אחחח.. אני אוהבת אותך, כל כך אוהבת אותך,
ורוצה שתהיה הכי מאושר שבעולם, ועם לבך לא שייך לי,
מאחלת לך את כל האושר שבעולם, למרות שזה כואב לי..
אבל, עם התחושות נכונות, ועם המבטים הם אמיתיים,
אתה רק גורם לי לכאב, אז בבקשה תתרחק! על תמשיך לבלבל!
לבי כבר מתייאשת מכאב,
הוא קטן, אבל מכיל בתוכו אהבה עצומה,
אהבה שרק לך מחכה,
אני לא ימשיך לאהוב לעולמי עולמים, ולא אחכה
למשהו בלתי אפשרי,
כשהלב יחליט להיתייאש, אני לא יוכל לעצור את הכאב,
אבל , אז שהוא התייאש, אני יידע שזה הרגע שלי להישבר, לוותר,
האם מתישהו אני יגשים את אותה אהבה עצומה?!
אותה אהבה,
שאותי שברה, הרי
כבר בכיתי
כבר נשברתי
וכבר התייאשתי,
אבל אז, שוב קמתי,
עם אותה תקווה בלב, שלא רוצה להעלם,
אותה תקווה גדולה, שמתעקשת להישאר
אני אוהבת! פשוט אוהבת!
האם לבך שייך לאחרת?!
כי עם כן, זה הזמן שלי לפרוש, לעזוב,
ולתת לך להיות מאושר,
לדעת שטוב לך, ולנסות להתקדם הלאה, ללא אהבתך,
ואפילו ללא חיבתך,
ה' האם התקוה שהוא אוהב מיותרת?!
האם התחושה הזה שיש לי בלב אינה אמיתית?!
נסיך שלי, אתה יודע?!
שאני רואה אותך מחייך אני פשוט מאושרת
תחייך תמיד,
אני מאחלת לך את כל האושר שבעולם
והלוואי שתבוא האחת שתעשה אותך מאושר,
כמו שאני רציתי לעשות,
שתעניק לך את כל אהבתה ללא תנאים, כמו שאני קיוויתי להעניק לך,
שתגרום לך לחייך, ולהוריד דמעות אבל של אושר, לא של כאב,
לא אותם דמעות שאני בוכה עכשיו,
לא אותם דמעות שלא מפסיקות
ורק מאיימות לצאת שוב ושוב!
שתגרום לך להרגיש נסיך,
כי אתה יודע?! שאני מביטה בך,
ויש בי הרגשה שאולי יש בך אהבה
אז אני מרגישה כמו נסיכה,
אבל בעצם, אני לא נסיכה,
לא באגדה הזאת,
באגדה הזאת אני סתם ילדה שכל כך אוהבת
כל כך רוצה להיות מאושרת
האם התקווה באמת מיותרת?!!?
עם כן, אני מאחלת לך שהנסיכה שלך תגיע בקרוב!
אז כל מה שנותר לי להגיד לך, זה שאני אוהבת אותך,
כל כך אוהבת אותך!
שלך בהמון אהבה
שני




