שלום לכולם.
חברה שלי הביאה כמה סיפורים קצרים במן ספרון כזה שחבר שלה נתן לה לחלק.
קראתי את הסיפור ההוא ואני חושבת, בעצם ב-ט-ו-ח-ה, שכולם צריכים ללמוד ממנו את הלקח.
אז שתהיה לכם קריאה נעימה.
מחיר של רגע.
בתי יקירתי,
ברגעים אלו שאני מפירה הבטחה גדולה. כשנולדת, לאחר שנים ארוכות של ציפיה, החלטתי שלעולם לא אספר לך את שעבר עליי עד שזכיתי בך.
"תינוקת שלי" - אמרתי לך אז, מתוך הדמעות, "את לא תעברי את הסבל שהיה מנת חלקי. אני אשמור עלייך ואגונן עלייך כמיטב יכולתי. איש לא יפגע בך כפי שפגעו בי".
בתום שבוע קודר וחסר מנוחה, הסכמת לשתף אותי במעיק עלייך. דיברת אליי וקולך רעד.
שתקת, בכית וסיפורך החל בדיוק כפי שהחל הסיפור שלי. לא יכולתי לענות לך מיד.
רק לאחר שבעות ארוכות של חוסר מנוחה, אני כותבת לך ומספרת לך על עברי.
מתוך רצון להגן עלייך, אני עומדת לחשוף אותו היום אינני שומרת את סודי מפנייך עוד. כולו, על כאבו, כיעורו ותוצאותיו המרות יפרש לפנייך במכתב זה.
מחובתי המוסרית לעשות זאת כדי שתלמדי מן החוויה הקשה שעברתי את התוצאות המרות של חוסר ידע וחוסר אחריות.
לכן יקירה,
ברגעים אלו אחשוף בפנייך את שהבטחתי כל השנים לנצור בליבי. אך לא עוד.
רפי ואני היינו צעירים בשנות העשרה וידידים טובים, וחשבנו שכל העולם לפנינו.
רפי היה בחור עדין וביישן ועלי אמרו שאני נערה עליזה ושובבה, כשהיינו בכיתה י"א נחשבנו לחברים.
יחד הלכנו לסרטים, בילינו בים וביחד היינו מתכוננים לבחינות. לאט לאט נקשרה נפשי בנפשו.
אהבתי אותו, אהבה תמימה של בת גיל ההתבגרות. גם רפי אהב אותי מאוד.
שנתיים היינו חברים עד שעמדתי לסיים את התיכון ותכננתי ללמוד, כעתודאית, באוניברסיטה בפקולטה למדעי הטבע.
במסיבת סוף השנה קרה הדבר.
רפי ואני התקרבנו מאוד זה לזו. היו דיבורים יפים, מילים מלטפות, נשיקה ועוד נשיקה, ופתאום הבנתי שרפי רוצה יותר.
הרגשתי בלבול וחוסר אונים. אני חיפשתי קשר רומנטי אך רפי כנראה, חיפש קשר גופני, שאליו לא הייתי מוכנה.
אבל באותו לילה סמכתי עליו. בטחתי בו. מה כבר יכול לקרות בפעם אחרת?
חשבתי ושמץ של סקרנות החל לחלחל בי ולהבקיע את חומת הסירוב שבניתי.
רפי אמר שהגיע הזמן לנסות את מה שלא העזנו לעשות עד עכשיו. האמת היא שגם חששתי לסרב.
פחדתי לאבד אותו, פחדתי שיתרגז, שיחשוב שאינני רוצה בהנאתו ורק טובתי עומדת לנגד עיני.
ופתאום זה קרה, חפוז וכואב. עוד לא התחיל וכבר הסתיים. כל כך מהר, ומתוך טעם מר מצאתי את עצמי במיטתי בוכה בכי תמרורים.
בכיתי ילדתי, ולא ידעתי עדיין על מה אני בוכה.
שבועות עברו והמחזור החודשים לא הופיע. לא התייחסתי לכך. חשבתי שזה בגלל לחץ הלימודים, או מהמבחנים.
אך, כשחלף הזמן הבנתי שמשהו השתבש.
בצעתי בסתר בדיקת הריון וכשהבדיקה הראתה תוצאה חיובית נחרדתי. מה אעשה? בכיתי חרישית, ולאחר שנרגעתי חשבתי, שאולי הבדיקה אינה מדויקת, שאולי נפלה טעות. לא ייתכן שממספר שניות נכנסתי להריון...
מתוך פחד לא סיפרתי לאימא וגם לא לחברות. מבלי להודיע לאיש, קבעתי תור לרופא ולאחר שבדקני, הודיע לי:
"את בהריון!".
עולי חרב עליי. הגרוע מכל קרה.
באותו ערב מר התקשרתי לרפי. בקשתי ממנו שניפגש בדחיפות. באתי אליו אומללה ובוכייה לקבל תמיכה.
סיפרתי לו בקול רועד וקטוע את אבחנתו של הרופא.
רפי החוויר ובלע את רוקו פעם, ועוד פעם, ואת התעשת בבת אחת ואמר בכעס שאני האשמה בכל. הייתי המומה שהאשים אותי. פרצתי בבכי.
דווקא עכשיו, כשאני צריכה אותו כל כך הוא מתנכר אליי.
נכון, גם הוא היה מבוהל, אבל הוא בחר להתמודד על הבהלה בדרך הכי קלה. הוא פשוט ברח מאחריות.
כן, עצות הוא ידע לתת לי, ובשפע:
"לכי מיד לעשות הפלה" – אמר לי בקול לחוץ – "ההורים שלך יכולים לממן זאת. כשתהיי מאחורי זה – תתקשרי"...
הבטתי ברפי בעיניים קרועות ודומעות. החבר הטוב ביותר שלי, שאהבתי כל כך ושגם הוא, כך חשבתי אהב אותי, לא היה מוכן אפילו ללוות אותי להפלה, לא היה מוכן לשלם עבודה, ואף לא היה מוכן להציע עידוד וחיזוק.
הדבק היחידי שהוא הואיל בטובו להציע לי כעזרה היה כתובתו ושמו של הרופא הידוע בתור מומחה להפלות.
"לכי אליו הר ותגמרי עם זה" – חזר ואמר.
למרות העלבון וההלם חשבתי שהפלה איננה פתרון כלל.
"אולי... אולי... כלומר... אולי נתחתן וזהו?" – הצעתי במבוכה ובעיניים מושפלות – "נכון, יש לך תוכניות, צבא ולימודים, וגם לי. אבל כך נוכל להציל את התינוק שלנו שנוצר מתוך אהבתנו. כך נוכל להתגבר על התסבוכת בדרך הטובה ביותר".
פניו של רפי התקשחו. עכשיו הוא צעק בקול רם כל כך שחששתי שהשכנים ישמעו אותנו.
"אל תציעי לי הצעות מטורפות שכאלו. תעשי הפלה. קודם את מסבכת את העניינים ואחר כך את באה ומתכננת תוכניות משונות".
לפתע הנמיך את קולו.
"או.קיי. תעשי הפלה, ואחרי זה נתחתן... מאוד לא מעשי להתחתן מתוך לחץ. כשתהיי אחרי הכל, ואז נשקול את הנישואים במצב של רגיעה"...
בימים הבאים רפי התנכר אליי לגמרי. כמו זרים עברו זה ליד זה. יותר מן האשמה שהטיח שבי כשאמר שאני היא זו שלא נזהרתי, נפגעתי מכך שדווקא בשעות הכי קשות, בזמן בו הייתי זקוקה לו כל כך, הוא לא עמד במבחן. לא רוצה להיות מעורב וליטול אחריות. בתחילה חשבתי שרק רפי מתנהג כך, אך במהלך השנים התברר לי שלגברים רבים זוהי דרך מקובלת ביותר לפתור בעיות מסוג זה.
היה לי רע כל כך שרציתי אפילו להתאבד. לא ידעתי מה לעשות ורק בכיתי ובכיתי. לבסוף סיפרתי לחברה. בסוד. לאמא לא סיפרתי, ועד היום אני מצטערת על כך.
מאוחר הבנתי שלו הייתי מספרת לה, עם כל ההלם והכאב שבדבר היא הייתה יכולה להדריך אותי בדרך הנכונה והטובה ביותר.
חברתי לעומתה, הייתה חסרת ניסיון כמוני ושכנעה אותי לגשת לרופא ולעשות הפלה.
ניגשתי לרופא ממוחה והוא הרגיע אותי ואמר: "זה שום דבר ילדה. טיפול פשוט ולא מסובך. בשלב זה העובר הוא כמעט ולא כלום, גוש רקמה לא משמעותי".
מאחר ורציתי לגמור את העניין מהר ככל האפשר, לא ביררתי את הנושא.
הרופא הזמין אותי לבית חולים פרטי, ולאחר שהוצאתי את כל חסכונותיי עבור ההפלה היקרה, מצאתי את עצמי לאחר הפלתו של עובר תמים וחץ מכל פשע.
כשהתעוררתי מן ההפלה הרגשתי תחושה נוראה. בחילה איומה, כאבי בטן עזים ותחושה נפשית קשה עד שכמעט התעלפתי.
לאחר שעות אחדות שבתי הביתה.
באותו יום איבדתי את שמחת חיי.
לא רציתי לאכול ולשתות, סירבתי לפגוש בחברי ובחברותי, רוב הזמן הסתגרתי בחדרי והרהרתי במה שהתחרש.
בימים חשבתי על רפי ולא יכולתי לסלוח, ובלילות רדף אותי מבטו של התינוק.
הייתי מתעוררת שטופת דמעות, אחוזת חרטה ותחושה חריפה של חוסר אונים.
חלפה לה שנה ארוכה וקשה. החזקתי בליבי את הסוד הנורא ולא שיתפתי בו איש. באותו זמן הוזמנתי לבית המילה של קרובת משפחה.
בראותי את התינוק הרגשתי שהקרקע נשמטת מתחת לרגלי. יבבה חנוקה עלתה בי ונחנקה בגרוני. גם אני, בדיוק עכשיו, הייתי יכולה לחבוק בזרועותיי תינוק רך...
חלפו שנים אחדות. כדרכן של נערות צעירות התגברתי לבסוף. לאחר כשנתיים חזרתי לעצמי. למדתי, ביליתי, ואולם השינוי שחל בי עדיין היה ניכר לעין. עליזותי המפורסמת נעלמה.
באותם ימים העדפתי להתרחק מידידי הרבים. על בנים לא הייתי מסוגלת אפילו להסתכל.
הורי המודאגים לקחו אותי לפסיכולוג. גם לו לא יכולתי לספר.
עוד מספר שנים עברו ובמהלכן נישאתי לאביך, בתי. זמן רק לא חשתי אליו כל קשר עמוק.
נישאתי לו כי רציתי לבדוק אם אוכל ללדת וגם מצאה חן בעיניי התנהגותו העדינה, ומידותיו הטובות שסייעו לי להתגבר על סלידתי מגברים.
הייתי מנוכרת אליו בהתחלה. דמותו הבוגדנית של רפי והעובר חסר הישע, לא הרפו ממני והפרידו ביני לבין בעלי היקר – אביך.
חשבתי ששילמתי די, ואולם התברר לי שתוצאות ההפלה טרם הסתיימו. נגזר עליי לחיות כעקרה במשל למעלה מתשע שנים...
כאשר סוף סוף סיפרתי את סודי לרופא, שמתי ממנו כי ישנו קשר ישיר בין ההפלה שעברתי לבין מצבי.
עדי יקירתי.
הרי את מכירה אותי יותר מכל אדם אחר, ויודעת עד כמה אוהבת אני בכל ליבי ילדים.
בוודאי שאלת את עצמך למה את ילדתי היחידה. הרי לך התשובה. החלטתי להיאבק ולא להיכנע לגורל.
עברתי סידרת בדיקות ארוכות ומתישות וטיפולים רפואיים יקרים ומכאיבים. רופאי הבהירו לי שיתכן שלא אזכה לילד משלי. עתה הבנתי שאין זה סופו של הסיפור המר.
הבנתי שבכך שלא עמדתי על שלי ולא הייתי חזקה מספיק, סיכנתי את עתידי כאם לצמיתות!
ובינתיים, רפי התחתן. נולדו לו שלושה ילדים, וכשראיתי את רפי מטייל עם ילדיו רציתי לצעוק עליו שהוא האשם במצבי הנורא.
במהלך הטיפולים הקשים הכרתי נשים כמוני שהשתוקקו בכל ליבן לילד. אחדות מהן סיפרו לי את סיפורן האישי, והוא דמה כשתי טיפות מים לסיפור שלי.
גם הן סמכו על החבר והתעקשו לעמוד על שלהן ולסרב. גם הן נזרקו בחרפה לאחר שמר "תסמכי עליי" שמע על ההיריון. גם הן סבלו ועדיין סובלות – כמוני.
היו שם נשים שחלו בעקבות כך במחלות קשות. ראיתי את סבלן של נשים שפעם בצעו הפלה ועתה מוכנות לעבור שבעה מדורי גיהינום כדי לשמוע את הבשורה הגדולה שהן בהריון.
הן כמהות לחבוק ילד בזרועותיהן, ואין.
אך אני זכיתי בך, עדי שלי.
באותה שנה מאושרת שמעתי כי רפי התגרש. לא שמתי לאידו. הסיבה לגירושיו הייתה בגידה. לא התפלאתי על כך.
באותם ימים המתנתי לתשובה המיוחלת, להריון, וכל חודש הייתי אחוזת ציפייה גדולה ולאחריה שקעתי במרה שחורה.
קשה לתאר את ההתרגשות שאחזה בי ובאביך כשסוף סוף קיבלתי את הבשורה המיוחלת. שנינו פרצנו בבכי מתוך שמחה ואושר.
עכשיו תביני יקירתי שאני אעשה הכל כדי שאת לא תעברי את הסבל שהיה מנת חלקי.
אבל היום, כשסוף סוף פתחת את סגור ליבך וסיפרת לי את סיפורך, הפרתי הבטחה זו. שבוע שלם היית מסוגרת ומדוכדכת. התרחקת ממני, מאביך ומחברותייך.
התנהגותך הייתה מוכרת לי, פנייך הזכירו לי משהו וסירבתי בכוח להיזכר.
וכך סיפרת לי:
"תהילה חברתי החיילת חזרה מן הצבא לחופשה קצרה.
ערב אחד כשהלכה לעשות בייבי סיטר הצטרף אליה דני החבר שלה ולבסוף הם עשו בייבי...
ערב אחד כשביקרתי בביתה של תהילה היה נדמה לי שנקלעתי לבית אבלים. תהילה הייתה במיטתה אחרי הפלה שעברה. היא הייתה שקטה ודוממת.
אמא של תהילה התהלכה כצל, ואילו דני, החבר המסור שהיה צריך לתמוך בה בשעה קשה זו לא היה בסביבה בכלל.
שאלתי את תהילה היכן דני. במבט כבוי השיבה שדני נעלם. את מבינה אמא? החבר הכי טוב של תהילה, זה שלא זז ממנה לרגע למעלה משנה, שאהב וכיבד אותה כל כך, ברגע שנודע לו שתהילה בהריון אמר לה: "את חסרת אחריות. את אשמה בכל."
ואחר כך נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. את זוכרת עדי? שאלה אותי תהילה ופרצה בבכי. זוכרת את הידידות שנרקמה בינינו? באותו לילה ארור הוא רצה יותר, ואני, טיפשה שכמותי לא רציתי לסרב לו.
לא ידעתי שמפעם אחת אפשר להיכנס להריון.
דני הבטיח שיזהר ואני סמכתי עליו. הייתי נבוכה ומאוד פחדתי, אך יחד עם זה לא רציתי להרגיז את דני. הוא ביקש, ושכנע, וכבר... היינו אחרי.
הייתה המומה מן המעשה, הוסיפה תהילה לספר, אך דני היה בטוח מאוד בעצמו.
הוא הבחורות נוהגות כך, אמר לי ואני אמרתי בהיסוס שלי חשוב הקשר הרגשי והרומנטי.
באותו רגע הרגשתי שליבי כבד עליי וראשי סחרר, ולא בגללה. את יודעת מדוע, אימא?
לפני חודשיים הכרתי את יניב. גם הוא התחיל בזמן האחרון לרמוז לי שנעשה מה שרוב הכיתה עושה כבר מזמן.
כששמתי את מה שקרה לתהילה פחדתי והתאכזבתי נורא.
לכן, החלטתי לשתף אותך אמא, בהתלבטויות שלי.
מה אעשה עם יניב? האם גם לי נכונה פרשה כאובה וקשה כזו? האם גם הוא, כשאר הבנים מבקש רק את טובתו שלו.
וכך עדי, פרדת מעלייך משאך הכבד, כשסיפרת לי על החבר שלך, יניב.
מאז חיפשתי הזדמנות לשוחח עמך על כך, כי במצבים כאלו רק אמא יכולה לעזור.
יניב בחור טוב. אני מחבבת אותו מאוד. התרשמתי שהוא אוהב אותך ואת אוהבת אותו, אך יחסי קירבה עמו משמעם מחויבות עמוקה ועלולים להיות מסוכנים.
אף שאני אמך, אינני יכולה להכתיב לך את דרכך. את כבר בוגרת דייך ועלייך להחליט באופן עצמאי על עתידך.
בקשתי היא, שסיפורי יעמוד לנגד עינייך, ואת תפיקי ממנו את הלקחים על פי הבנתך.
דבר אחד אני יכולה להבטיח לך עדי. אם תסרבי ליניב, אישיותך לא תיפגע. להפך. לבסוף הוא יעריך זאת.
אותם הבנים שדורשים מבנות יחסי קירבה, מתקשרים לבסוף ברצינות לבת ששומרת על גופה, אישיותה וכבודה ולא "נותנת".
רק עם בת כזו הם מוכנים לקשור את גורלם לעד ולהינשא.
פעם תהיתי כיצד מי שמחליף בקלות רבה כל כך בנות זוג לפני הנישואים, מסוגל לאחר נישואיו להסתפק בבת זוג אחת, קבועה בלבד.
ועוד תהיתי, מדוע רגש הנאמנות הטבעי של הבן, מפוקפק בהרבה מרגש הנאמנות של הבת.
אולי משום שהבת מתייחסת אל הקשר מההיבט הרגשי, ואילו הבן, מהמובן השכלי, שעומדים מאחוריו תועלת, וטובת הנאה.
חיי לימדו אותי מדוע התופעה של בגידה היא כה שכיחה בדורנו. הנקודה זו מתחילות הבגידות.
מי שחי חיי אישיות חופשיים לפני הנישואין, יקשה עליו להימנע מכך במהלך נישואיו.
אם כצעירים לפני הנישואין בחירת בת הזוג היא חופשית וניתנת להחלפה ללא כל מעצור, קשה מאוד לעמוד בפיתוי במסגרת ה"כבולה" של נישואין, ולהסתפק בבת זוג אחת, קבועה בלבד.
אמרת לי בכאב שכאשר ביקרת את תהילה היא כבר הייתה אחרי הכל. לא ידעת, וגם לא היא ידעה שעדיין היא לפני הכל. שעתה היא רק מתחילה את מסכת הסבל...
ראי אותי עדי. לו לא הייתי את ההפלה הארורה ההיא, אולי הייתי היום סבתא.
כאם, איך אני יכולה להמליץ על שימוש בגלולות למניעת הריון, כשמחקרים כה רבים מתפרסמים לעיתים כה קרובות נגד לקיחתם.
עדי, ילדתי החידה, למענך, למען יניב, למען חברותייך, הנה לך סיפורי.
קראי מבין שורותיו את הסבל הנורא, את הכאב, החרטה והצער. זהי בין הדפים את דמעותיי, הרגישי את החרטה, את חוסר האונים ואת אוזלת היד, ולבסוף, בתי יחידתי, זכרי כי מהימנעות לא תינזקי לעולם!
הדואגת לעתידך בכנות
אמא.
זהו סיפורה הקשה והנוקב של ישראלית השוהה כיום בשליחות בקנדה, אשר החליטה לחשוף את עברה האישי בפני הדור הצעיר באמצעות אגודת "אפרת".
זהו הסיפור שרציתי לשתך איתכם.
תפיקו ממנו לקחים והמנעו מדברים שעלולים לפגוע בעתידכם.
באהבה,
-ניבו'ש- 😊
מעלףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף ישבתי וקראתי ה=כ=ו=ל
באמת זה נכון רוב הבניםם כאלהה... צריך להכיר טוב את הבנאדם ולא לתת מעצמך רק בגלל לחץ או פחד אלא בגלל שאת מוכנה ורוצהה
ניבוששששששששש תודההה שהבאתתת
אלין, אין על מה מתוקה.
הבאתי את זה לפה בשביל שכולם ילמדו מזה לקח ולא יהיו פזיזים עם ההחלטות שלהם.
את צודקת, צריך להכיר טוב טוב את הבן אדם ולא לתת רק מתוך פחד או חשש שמא אותו אחד יתאכזב או יחזיק ממך כאילו את ילדה קטנה.
ושמחה שאהבת מאמי.
מואה,
-ניבו'ש- 😊
קראתי את זה. וממש בכיתי.. עצוב מאוד!
בנים= עם חראאאאא עלובבב תשרפווווו
עדי, חחח איזה חמודה.
ג'מני בכיתי.
אבל לא כולם כאלה, הרוב, אבל לא כולם.
יש מקרים שזה קורה מתוך בלבול ואומרים דברים שלא מתכוונים אליהם באמת.
כמו שאמרת - בנים = עם חרא.
חחח אבל לא שישרפו. אם לא היו בעולם בנים? :]
חח מואה ענקית,
-ניבו'ש- 😊
אי אפשר להכליל ולהגיד שכל הבנים הם כאלוו ..
אבל נכוןן יש הרבה בנים שהם כאלוו!!
חברה שלי גם במצב דומה רק בשלב דומה.. וחבר שלה איתה בכל הדרךך!!
אבל זה תלוי בבנאדםם !!
זה סיפור ממש ממש מרגש ממש היה לי צמרמורות בגוףף !!
וזה כל-כך נכון מה שהאמא אומרתת לילדה שלהה !!
אני הפקתי את הלקחים שלי לעצמיי.. למרות שהיה ליא ותם לפני שקראתיי..
רק דבר אחרון נשאר ליח להגידד.. בנות לאלו ששכבו ולאלו שעדיין לא .. תשמרו על עצמכןן..
כי זה יכול להיות גם קטע של הריון וגם קטע של חס וחלילה אבל מחלותת ..
תשתמשו באמצעי מניעהה!!
אוהבתת .. 😊
סיפור יפה...
באמת אם לקחים....
תודה ששמת אותו פה...
לאה
your_angel - ברור שלא מכלילים את כולם. ראית מה כתבתי בתגובה לעדי.
הרוב אבל לא כולם. הרוב בעצם רק בורחים מזה אכשהו ויש את אלה שבאמת תומכים לאורך כל הדרך.
אף פעם לא הכללתי את כולם.
לפי דעתי החלק שהוא גם נכון בסיפור זה עם איך שמישהו החליף הרבה בנות זגות כשהיה צעיר ולא הייתה לו מחויבות כלשהי יסתדר לאחר הנישואים.
ואני שמחה שהפקת לקחים עוד לפני שקראת את זה.
ושמחה שאהבת מאמי.
יפה-2אה2ה - אין על מה מאמי :]]
מואה ענקית,
-ניבו'ש- 😊
סיפור מצויין!!
את הסיפור הזה לכל ילדה מכיתה ו' ועד לפחות גיל 25 - כי גם אז יש נערות תמימות יש לספר!!
הלוואיי וכל אלה שקראו אותו וגם אני נלמד ממנו..
ניב תודה שהבאת את זה לכאן =)
דיזלית, אין על מה מאמי :] בכיף.
אם יהיו לי עוד כאלה אני אכתוב =]
-ניבו'ש- 😊
ניבוווווווווש
זה כל כך עצובבב...כל כך מרגש..!!
יש כל כך הרבה בנים מגעילים כאלה..
מגיע להם ל-מ-ו-ת-תת..!
תודה שהבאת לנו את הסיפור הזה..
אני אימצתי אותו..=]..
תוודה שוב!
אוהבת המוןןןןן
בתאלוששששש
בתאלו'ש מאמי אין על מה :]
כן, יש הרבה בנים שבמקום לתמוך ולהתמודד בורחים.
אבל ככה זה ויש כאלה שיהיו איתך עד הסוף.
אין מה לעשות, ככה זה..
שמחה שאימצת את הסיפור מאמי.
ושוב, אין על מה =]
-ניבו'ש- 😊
יאא..פשוטטט עצוב..ונכוןןןןןןןןןןןן=[..
צריך ללמוד מסיפורים כאלה😢..
תודה שהבאת ניבוש=]
יאאאא אני זוכרת שקראתי את זהההההההההההההההה
חילקו לי את זה ליד שנקין כזההה..אישה אחת הביאה לי..
ספרון קטנטן ודקיק...
אני קראתי את זה זה ממש יפהההה
והלקחחח טובבבבב
וכמו שאחת מהבננות אמרה פה-זה לא נכון לגביי כולםםם
אבל אני לא מקנאה באלה שזה קורה להןןןןן
מסכנותתתתתתת
שלא נדעעעע טובב מאמי תודה בכל זאת
לאףףףףףףף יו יפיתושששש😊
QUOTE (יפיתי-דבירוש @ 01/11/2005) יאאאא אני זוכרת שקראתי את זהההההההההההההההה
חילקו לי את זה ליד שנקין כזההה..אישה אחת הביאה לי..
ספרון קטנטן ודקיק...
אני קראתי את זה זה ממש יפהההה
והלקחחח טובבבבב
וכמו שאחת מהבננות אמרה פה-זה לא נכון לגביי כולםםם
אבל אני לא מקנאה באלה שזה קורה להןןןןן
מסכנותתתתתתת
שלא נדעעעע טובב מאמי תודה בכל זאת
לאףףףףףףף יו יפיתושששש😊
חח בדיוק באתי לכתוב שכבר קראתי את זהההה
זה מה שהאישה הזקנהה הביאה לתמררר! מוזררר חח
מאמי תודהההה ששמת את זה..
מוואהההההההה
