בלי שום מבוכה, ללא כל תדהמה,
עלתה הנערה אל הבמה.
הקהל השתתק, הביטו בה בלי מילים,
הם ידעו את הסוף, למכאובייה היו רגילים.
הנערה הבחינה באותו אהוב, שבזכותו ההצגה נמשכת,
ובקול רם אמרה את דברייה, מול הקהל שרצה כבר ללכת.
ואז, בהשמע קולה, האהוב חייך והביט בה בפנים מוארות,
המסך ירד, והקהל פרץ במחיאות כפיים סוערות.
😉
|
 |
 |
