תמיד ההתפרקות שלי הייתה הכתיבה. וכך זה בזמן אחרון. אני מאוד עצובה. אני רואה דברים שאני לא רוצה לראות. אני רוצה להמשיך ולהיות הילדה התמימה והקטנה שכולם חושבים. הילדה שאסור להראות לה את העולם האמיתי הרע והטורף. אני לא רוצה. אני רוצה להיות מאושרת מאיך שאני. יודעת שמעריצים אותי בזכות האופי שלי. יודעת שנמשכים אלי בזכות היופי שלי. כמו לכול בן אדם גם לי יש חיסרונות. אבל אני בן אדם תורם חם ואוהב. לעולם לא אעזוב מישהו שצריך עזרה לבד. אתרום ככול יכולתי. תגידו לי למה לא כולם כאלה. למה יש אנשים מגעילים. למה יש את האהבה. ששברה לי את הלב שאני לא יכולה להרכיב. קרעתי את התמונה של אהבת חי ואני מרגישה שגם הלב שלי נקרע באותו רגע כשהסתכלתי אל החלקים הקרועים זה היה כאילו הלב שלי קרוע לחלקים כאלה. ותאמינו לי את התמונה אי אפשר להרכיב חזרה. וכנראה גם את הלב לא. אני כול הזמן חושבת איך לשכוח את כול מה שהיה. כי זה לעולם לא יחזור. זה גם בלתי אפשרי וכמו שאמרתי אשמתו של הגורל ואלוהים. בטוחה שבעתיד יהיה טוב יותר ואני שוב יתאהב. אבל עכשיו נזכרת בך. בנשיקות שלך. במילים של השיר. בך. אני אוהבת אותך. ואתה לא יודע. אם כול האידישות שלך פגעת. לעולם לא תדע. לעולם לא. התנשקתי אם בנים אחריך אבל רק נגעלתי. לא רציתי את אותן נשיקות. התנשקתי פה ושם אם כמה בנים. וכמו שאומרים כולה נשיקה וגם אני חושבת ככה. אבל אני בחורה אם כבוד ואני יתנשק רק אם מה שבא לי. ואני תמיד יודעת להגיד לא. אז למה לפעמים אני לא אומרת ומפחדת מתגובה. פעם אמרתי למישהו לא כי פשוט לא רציתי אותו וגם אני לא פנוייה לקשר עכשיו והוא אמר לי שאני בחורה של בית. לא בא לי אליו מה קשה להבין. מה הוא לא מבין שאני לא רוצה אותו וזהו. ואתה אהובי אחד מהיחידים. שהתנשקתי איתם מרצון. את האמת אני לא בטוחה שהיו עוד כאלה. היו כאלה שהיו אולי לשעשוע. כי הם מקובלים ויפים. אחד היה בכוח(ילד נישק אותי בכוח). אחר היה כי הוא רצה. אחר היה כי זה היה מה שנכון באותו רגע. אבל אתה. אתה.
היית מה שהשלמת אותי. השפתיים שלך המתוקות האלה. הידיים המושלמות האלה. הגוף המושך הזה. הליטפות שלך. לא יכולה לשכוח. רוצה אותך איתי ויודעת שזה בלתי אפשרי. ושוב זה לא אשמתך. לא. זה אלוהים והגורל. הרגשת את מה שאני הרגשתי כן אני יודעת. ועכשיו הכול התחלף. חורף וגשם-בדמעות. בסתיו- העלים שיורדים ומוחקים את הזיכרונות. בקיץ- החום שעלה כשהייתי איתך. האביב- הפרחים והשמחה שהלב שלי פעם כשהיה איתך. אבל אני צריכה להפרד ממך. מהזכרון שלך. ולשכוח אותך. לנצח. 😯
כתבתי עכשיו בזמן ששמעתי את השיר הכי עצוב בעולם. שאני זוכרת כשנישקת אותי הקשבתי לו.
What can I do, to make you mine
Falling so hard so fast this time
What did I say, what did you do?
How did I fall in love with you?
מורן.
אני ממש מצטערת שככה את מרגישה...
אהבתייי מאוד את מה שכתבת..
מזדהה איתך..=\
תודה אל התגובה..
מה אין עוד תגובות?!
וואיי מאמי ריגש אותי בטרוףף...
את כותבת מנדהים תמשיכי...
ואל תהיי עצובה אני בטוחה שתימצאי מישהו שיואהב אותך ויחזיר לך אהבה...
ושתהיי מאושרת..
אוהבתך
לימוש:]
