עזבת אותי פגועה
בוכה ועצובה
נתת לי להרגיש שהחיים לא הוגנים
שאין אלוהים
כי איך אלוהים יכול לתת לילד כה קטן לעזוב את העולם
העולם אליו הוא שייך..
העולם שבו המשפחה שלו, שאוהבת אותו, אני
איך ילד כה קטן יכול לעזוב כך, בלי לומר שלום,
בלי לדעת שהוא יעזוב כל כך מוקדם
בלי להבין,
עזבת אותי, והראת לי איך אני בוכה מכל מילה שיכולה להזכיר לי
אותך
עזבת אותי לבד, בת יחידה
בלי אופטימיות לחיים טובים
בלי חיוך
חיוך שהיה 24 שעות ביממה,
הפך להיות לבכי שרק מתגבר ומתגבר
אנשים ניסו לעודד, אבל אני רק הנדתי בראשי וידעתי
שלעולם אותי לא יבינו, כי הם לא איבדו איש כה חשוב,
אותך
והזמן עובר , ואני מתגעגעת אבל מכחישה
מכחישה חיים שלמים
חיים שהיו איתך
מתחילה לשכוח את דמותך
את חיוך
אותך
חזרתי להיות כמו שהייתי,
רק שהפעם עם עבר מחוק
והזמן ממשיך לעבור,
אבל הם הגיעו,
נולדו לנו שני אחים
ואני מאושרת,
אבל איך אפשר להיות מאושרת כשאתה לא פה?
יובלי אוהבת ומתגעגעת...




