יומני היקר! הבוקר התחיל לו כרגיל, עוד בוקר מעונן, וטיפות של גשם על חלוני,
אני מקשיב לצלילי השקט שנובעים מבחוץ,
לציפורים שמצייצות, ולרוח הנושבת,
הנה החורף הגיע, אני כל כך אוהב את הריח של החורף,
ישבתי על עדן החלון, ובהיתי בטיפות שיורדות, טיפות שלאט לאט הפכו
למבול, האזנתי לרוח הנושבת,
וחשבתי, חשבתי בעיקר עלייה, על נטלי, כל כך הייתי רוצה שנהיה עכשיו יחד,
נחממם זה את זה, ונביט ביחד, מבעד לחלון,
נטלי שלי, אני כל כך אוהב אותה, אבל היא לא כאן
היא שם, בבית החדש שלה, שרחוק מפהה באלפי קילומטרים,
והנה אני פה, יושב על עדן החלון צופה בחורף שהתחיל ומאזין לרוח הנושבת
בדיוק כמו שהבטחתי לה, בדיוק כמו שהיא בטח עושה עכשיו,
יושבת על עדן החלון, ונזכרת בי, בחורף שעבר,
שעברנו יחד,
באותו חורף שהיינו כל כך מאושרים בו!
אף אחד לא יודע כמה אני מתתגעגע אלייה, אף אחד לא מבין אותי
כולם אומרים לי לשכוח,
אבל הם לא מבינים, שהיא הבטיחה שהיא תחזור,
שאני יחכה לה, ולא ישכח אותה, וכך אני יעשה,
אנחנו מדברים מידי יום בטלפון, ומתכתבים הרבה,
אבל עדיין, אני כל כך מתגעגע..
כמה שהריח של החורף מזכיר לי אותה,
את הריח שלה,
אני יושב פה ומקשיב לצלילי השקט שנובעים מבחוץ ומביט בגשם שיורד יחד עם הדמעות שיורדות מעייני !!




