ברגעי ייאוש . שופכים את הלב. האם?!

לפעמים באה אלי התחושה, ההתחייבות לכתוב. הלב שלי מתפרץ. בעל חשק לכתוב. לכתוב. לכתוב. ולא להפסיק לעולם. יש בי כאב עז. אבן ענקית. שרוצה רק לצאת . ולצאת בכתיבה. לפעמים זה עוזר. אני לא יודעת מה הלב שלי רוצה להגיד לי. אבל קיבלתי היום הרבה מאוד מסקנות.
***** קרעתי את התמונה שלך. הבטחתי לעשות את זה כשסופית אני ישכח אותך. ושכחתי.
חבל שלא נשארנו ידידים. לא מדברים בכלל. חבל. חשבתי שהייתה לנו לפחות ידידות אמיצה.
נראה לי התחלתי לשנוא אותך.
****. גם אותך אני לא אוהבת . או שאולי נשארה בי התשוקה אליך. הכאבת לי כל כך.
מסתכלת על הצמיד האדום שנתת לי . מה רצית להראות לי בזאת. את האהבה שלך.
אהבתי אותך מותק. אהבתי ושכחתי גם אותך.
ואתה ילד יפה שלי. עני דבש שנתנו לי לשקוע בהן. אתה מכאיב לי. שלוש שנים אני מכירה אותך. וכאילו לא מכירה אותך. חשבתי שמילה שלך זה הכול. אך גילתי שבסוף טעיתי. כוס עמק ערס! אם אתה לא רוצה אותי תגיד אל תזיין לי את השכל לעזאזל! שתתקשר! אל תתקשר! נהיה ידידים אבל למה לשקר.
לפתח בי צפיות. כשאני כל כך פגועה. רק בך יכולתי לבטוח !! כי אני מכירה אותך 3 שנים.
למרות שאיזה שנה לא דיברנו.
נדלקתי אליך חזק. תמיד הייתי. ולא הודעתי בזה. ועד שהודעתי שוב לא יוצא לי.
הבטחתי שאני לא יתקרב לבנים ונדלקתי אליך והחלטתי לנסות. לא רציית להציק. ושוב אני מציקה בלי שאני שמה לב. למה למה אלוהים. למה אתה לא אומר לי עצרי בזמן.
אני רציתי אותו באמת ולקחת לי גם אותו. אם כבר לקחת לי את עני דבש המהפנטות האלה. ואני לא יהיה איתן לעולם. לפחות שהוא יסביר למה הוא לא התקשר . ונסע בלי להגיד לי.
לפחות שנשאר בקשרי ידידות.
הבטחה שלי פה שאני לא יידלק יותר אל אף בן! לפחות עד גיל 18. אני יעסוק רק בקריירה שלי ולימודים.
ואולי קצת חברים. ואל האדישות שלי נגד בנים.
הבן אדם היחיד שאני כן יסכים לחזור אליו. לחזור..לא הייתי איתו. לחזור להרגיש אליו משו . זה עניי דבש.
זהו . בנים הם זבל. נקודה.
זבל אורגני מלוכלך ומגעיל. חוץ מידיד הנפש שלי *** כמובן. למרות שאני בטוחה שאם הייתי חברה שלו הוא הייתה גם אותו זבל אורגני מלוכלך ומגעיל!

זהו. ניגמרה המשיכה שלי לכתוב עכשיו. אולי בפעם אחרת.