מה קרה לדניאל?!

אחרי זמן שנראה ה נצח,אמרתי לו בשקט: "דניאל?"
"מי שם?" ענה דניאל
"זאת אני,אפרת," עניתי."מהכיתה"
דניאל חייך."מה שלומך אפרת?"
"אני בסדר,"גימגמתי."איך אתה?"
"אני ,שיגעון, סוף סוף ירד ממני כל הקטע של שיעורי בית."
אז...אמרתי קצת נבוכה מהביקור המפתיעה שלי אצל ילד כל כך מיוחד שכל כך אהבתי ...
דניאל כאילו קרא את מחשבותיי ואמר:"את בטח שואלת את עצמך בשביל מה כל התחבושות האלה."
"לא ,כן בעצם...מה בכלל קרה איתך אחרי המכות?" שאלתי
"טוב גם אני לא יודע הרבה,כי הייתי מחוסר הכרה,אבל סיפרו לי שלקחו אותי לחדר האחות,והיא מיד הזמינה אמבולנס.
כשהתעוררתי באמבולנס היה חשוך לחלוטין.חשבתי שאנחנו נוסעים מתחת מנהרה או משהו כזה,אבל הנהרה הייתה יותר מדיי ארוכה . שאלתי את האנשים למה האור כבוי,אבל במקום תשובה הרגשתי יד מלטפת.שמעתי את בתיה האחות אומרת לי: 'הכל יהיה בסדר,תיהיה רגוע'
"לא הבנתי למה היא לא עונה על השאלה שלי .שאלתי שוב מה קורה עם האור ולמה הכל חשוך.
בתיה לא ענתה לי והמשיכה ללטף לי את הראש
כמעט התרגזתי,אבל אז הרגשתי עייפות כזאת ודגדוג ביד שמאל .לפני שהספקתי להרים את היד הרגשתי שאני שוקע בשינה וזהו.
שהתעוררתי מצאתי את עצמי כאן
"שוב היה חשוך מסביב.הרמתי את היד לגעת בראש ומצאתי את התחבושות מסביב לראש ולעניים.
אמא ראתה שאני מתעורר,והתחילה לדבר אליי בשקט
שאלתי אותה מה קורה,אבל היא התחילה לבכות.איבדתי את הסבלנות והתחלתי לצעוק.פתאום שמעתי הרבה אנשים מסביבי .
איש אחד לא מוכר הסביר לי :"שלום דניאל,אני דוקטור אהרוני."
כולם נשתקו וגם אני .
"דניאל," המשיך אותו קול "קיבלת חבטות קשות מאוד בראש."
"אתה מספר לי"? עניתי בכעס
"חבטות בראש עלולות לגרום לבעיות שונות,משום שהראש הוא מערכת העצבים של הגוף כולו,הוא מרכז את כל הפעילות של כל הגוף," המשיך הקול בסבלנות
כל ההרצאה הזאת לא ענינה אותי בכלל ושאלתי ברוגז:"איך זה בדיוק קשור אלייכרגע?"
פתאום שמעתי את אמא בוכה והפעם ממש בקול רם.
התביישתי בה.שמעתי קול של אישה שמרגיעה אותה,"גברת גיל,הרגעי." לשימחתי אמא שלי השתתקה מיד.
ד"ר האהרוני המשיך בדבריו."השיחה הזאת קשורה אלייך משום שהפגיעה בראש גרמה לך לאובדן ראיה."
"מה זה אובדן ראיה"? שאלתי.אף אחד לא ענה.
אובדן זה מלשון לאבד ,חשבתי בליבי."רגע אתה רוצה להגיד לי שאני עיוור?" צעקתי בהיסטריה.
"דניאל" המשיך דוקטור אהרוני באותו שקט מרגיז."אנשים רבים חיים בעולם בלי לראות,והם מנהלים חיים נפלאים ומושלמים. הם מתפקדים היטב,לומדים באונברסיטאות,מנהלים קריירה ומגדלים ילדים."
הוא אמר את זה בהשלמה כזאת,כאילו אין כל דרך חזרה.אבל הכי הרגיזהאותי שלוות הנפש שלו.רציתי לרצוח אותו,נראה אותו מאבד את הראיה בעצמו!!!
"רציתי לבכות,לצעוק,אבל התאפקתי.נשכתי את שיני החוזקה.רציתי למות. אני עיוור"
דניאל המשיך לדבר ואני נגבתי שוה ושוב את הדמעות שזלגולי מהעניים .עיוור ,המילה הזאת חדרה ללבי כמו חרב ענקית.
פתאום הוא סיים את דבריו תראי אבל אני לומד לחיותעם המוגבלות הזאת יהיה לי עוד מעט כלב נחייה ואני ילמד את כתב הברייל ויחזור לכיתה כמו כולם וחייך קצת...
אבל אני הרגשתי קצת רע התקרבתי וחיבקתי אותו פתאום והרגשתי טוב עם מה שעשיתי.

תגיבווו

מור'צי 😊