הכל היה יפה עד ש...

רעות רצה לספר לי מה קרה.............

רעות: "שמעת?!"
אני: "מה?!"
רעות: "לא שמעת?!"
אני: "שמעתי מה?!!?!?!?!"
רעות: "הוא נדרס!"
אני: "מי?!"
רעות: "אורי!!!!!"
אני: "מההההה? מה קרה לו? איך?! מתי? איפה?"
רעות: "בואי מהרררר!!"
אני: "לאן!?"
רעות: "אל תשאלי יותר מידי שאלות פשוט בואי!"
אני: "טוב טוב, אני באה"
התחלנו לרוץ לכיוון הבית חולים שהיה לא רחוק מהבית שלי
הייתי יכולה לשמוע את האמבולנסים נוסעים וחוזרים.

הגענו לקומה השנייה מתנשפות.
רעות:"סליחה, איפה נמצא אורי סוקלוב?"
האחות: "חדר 315,קומה 4 מצד ימין"
"תודה" ענינו שתינו ביחד ומיהרנו לחדר 315.

"אורי?!"רעות פרצה בבכי.
אורי היה הידיד הכי טוב שלה, הוא היה כמו אח בשבילה.
באותו רגע שהבטתי בו רציתי גם לבכות, אבל משהו עצר אותי מבפנים
המראה המפחיד הזה, אורי, הילד הכי שמח שאני מכירה, ילד שאוהב, עוזר, תומך
ילד מושלם! למה דווקא הוא?!
שוכב שם, מחוסר הכרה, מחובר למכשירים האלה.
אני לא רוצה לדעת מה עובר בכלל בראש של רעות, מסכנה.

"מה קרה לו?!מה מצבו?!" שאלתי את הרופא.
"הוא חצה את הכביש ושיכור התנגש בו, לשיכור לא קרה כלום, אבל לחבר שלך כן,
מצבו בינוני אל תדאגי תוך כמה ימים הוא משחורר הבייתה" אמר הרופא וחייך.
חייכתי אליו בחזרה ו...