טוב בננותת החלטתי להתחיל סיפור חדש והוא אמיתי אני קראתי אותו בהתחלה בספר כלשהוא והוא אמתי וזה פשוט מזעזע...
הספור הוא מרגש ויפה אזזז מילהה שלייי
"...אשלח בך אש חמה,
יום אחד אולי תפסיק לרוץ בין הצללים בנשמה..."
ניגן השיר ברדיו.
לפתע צילצל צילצול הפלאפון שלי והעיר אותי ממחשבותי.
"הלו?"
"קארין?"
"קובי?זה אתה?"
"כן...אני חייב להיפגש איתך"
"קובי,די"
"אני מתחנן בבקשה!"
"קובי מספיק די כבר"
"ככה את מתנהגת אלי? מה עשיתי לך?"
"קובי די לא עשית לי כלום אתה חיב לנפים שדי אתה ממר לי את החיים אני לא יכולה יותר"
"סבבה"
"מה סבבה קובי בלי שטויות"
"אני הולך להתאבד"
"מה?"
"מה ששמעת"
"טוב אל תזוז אני בדרך בי"
ניתקתי את הטלפון והתמוטטתי על הריצפה לא היה בי כוח כבר!
אני כל כך מצטערת על אותו היום,היום הראשוני הזה שנראה כמו יום הדין.
זה היה כיתה ד'.
עברתי מבית ספר חדש באזור כיון שעברנו דירה.
נכנסתי לכיתה,מבוישת כולי בעוד שהמורה מציגה אותי לפני התלמידים.
הסתכלתי על כולם ובחנתי את כולם.
ראיתי ילד,ילד יפה,עיינים תכולת ושיער חום,יוושב ומסביבו חברים מקיפים אותו ידעתי שנלדקתי עליו אך לא הראתי זאת.
תחילת כיתה ה', הייתה לנו מסיבת שנה.
הייתי ילדה יפה לא יכלתי לומר שלא,כל הבנים רצו אותי, אך הבנות ידעו שאני אוהבת את קובי ובכל הזדמנות ניסו לרמוז לו ולסדר לו אותי.
היו המון ריקודים וכולם רקדו ונהנו,עד שהתחלף השיר לשיר סלואו.
הסתכלתי על כולם וחיפשתי בעיני את קובי אך באמצע אחת החברות שלי,שקראו לה גל משכה אותי למרכז.
"גל מה את עושה די"
"בואי קובי רוצה לרקוד איתך!"
"לא טל עזבי,פאדיחות"
"בואי כבר!"
ניגשתי באמצע וקובי בא מולי.
הוא שם את הידים שלו במותנים שלי ושמתי אתל הידים שלי על מותנייו.
חיוך גדול נמרח על פני והתסכלתי על גל שרקדה עם חבר שלה שי היא קרצה לי והחיוך לא ירד לי מהפנים.
וככ עבר הזמן,אני וקובי נעשנו חברים.
בכיתה ו' היינו ביחד,כל הזמן ביחד.
תמיד הכירו אותנו כקובי וקארין,לא כקארין ולא כקובי .
אהבתי אותו כל כך וגם הוא אותי! כל מקום היינו ביחד! אפילו לשירותים!
המשכנו להיות חברים.
בכיתה ח' קובי שהכרנו,מלך הכיתה השתנה, הוא התכער והתחיל להיות אובססיבי.
בהתחלה לא שמתי לב,אך הוא הרחיק אותי מהחבות שלי,מהידידים,מההורים מהאחים מכולם.
בכיתה ט' הכול ניהיה פתאום מוזר.
הרגשתי חנוקה,הוא חנק אותי.
לאן שיצאתי הוא עקב אחרי,גילה עם מי היתי ומה עשיתי הוא איבד את עצמו,וכל יום הוא היה מאיים שהוא יתאבד בגללי.
התחלתי להרגיש שאני חסרת אונים,לא ידעתי מה לעשות.
כל החברות שהכרתי התרחקו ממני,קובי התחיל שללוט בי.
נעשיתי ילדה סגורה,עד כיתה ט' אפילו לא התנשקנו בזמן שזוגות אחרים כבר הלכו עד הסוף.
++++
יצאתי מהביתת ורצתי כל הדרך עד לבית של קובי.
פתחתי את הדלת וראיתי את אימא שלו.
"טלי ?"
"הי חמודה בואי תכנסי רוצה לשתות?"
"לא תודה,איפה קובי?"
"הוא בחדר למעלה,התסגר תעלי אליו"
רצתי למעלה ודפקתי בדלת.
"מי זה?!"
"קארין"
"רגע"
הדלת הייתה נעולה.
הוא פתח אותה וראיתי שעיניו אדומות מבכי.
נכנסתי לחדר וראיתי שכל הריצפה הייתה מלאה בדם!
"מה עשית?!מזה?!" 😊
אהבתם?לאהבתםםם?
ניעא תגיבווו!!
מווואההה
נטעעעע
