עבודה בערך בשלחחחח

http://rd.walla.co.il/?i=7044&u=http://www.jerusalem.muni.il

ירושלים (בערבית: אל-קודס القدس, באנגלית Jerusalem) היא בירת מדינת ישראל, מרכז חיי העם היהודי בימי קדם, ומושא געגועיו בשנות הגלות. העיר המקודשת לשלוש הדתות המונותאיסטיות: היהדות, האיסלאם והנצרות. משום מרכזיותה בעולמם של המאמינים, הייתה העיר מוקד למלחמות וסכסוכים עד עצם היום הזה.

ירושלים שוכנת בהרי יהודה, על קו פרשת המים בין הים התיכון לים המלח, ברום של 650-840 מטר מעל פני הים. ירושלים נמצאת בספר המדבר. כמות הגשמים השנתית ממוצעת היא כ-600 מ"מ. הקיץ חם ויבש, והחורף קר וגשום ולפעמים אפילו מושלג לכמה ימים. הממוצע השנתי של הלחות בירושלים הוא כ-60%.

לפי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) נכון ל ספטמבר 2003 יש בירושלים 688,900 תושבים. האוכלוסיה גדלה בקצב גידול שנתי של 1.7 אחוז. ירושלים היא עיר מעורבת. 67.8 אחוז מתושביה הם יהודים, 30.4 אחוז מתושביה הם ערבים מוסלמים, 1.8 אחוז מתושביה הם ערבים נוצרים. היחס בין נשים לגברים הוא 1,015 נשים לכל 1,000 גברים.

ראש העירייה הוא אורי לופוליאנסקי ממפלגת יהדות התורה.

היסטוריה
ערך ראשי - היסטוריה של ירושלים
ירושלים מוזכרת לראשונה בכתובת מצרית מהמאה השמונה עשרה לפנה"ס בשם "אושאמם" או "אושלמם". כמו כן היא מוזכרת במכתבי אל עמרנה במאה הארבע עשרה.

[עריכה]
תקופת בית ראשון
על פי המסופר בתנ"ך הייתה ירושלים עיר יבוסית, שדוד המלך כבש והפך לבירתו. כיבוש ירושלים (יבוס) בידי דוד מסופר בשמואל ב, פרק ה, 6-10, ובגירסה נוספת בדברי הימים א, יא, 4-9. בנו שלמה בנה בה את בית המקדש. אולם אין עדויות ארכיאולוגיות חד משמעיות לקיום הממלכה המאוחדת או לגדולתה של ירושלים בתקופה זו, אלא רק להיותה בירת יהודה בתקופה מאוחרת יותר. ירושלים בראשיתה הייתה במקום בו נמצאים היום "עיר דוד" (הנקרא בפי הערבים "סילוואן") והר הבית. בימי המלך חזקיהו, בסוף המאה השמינית לפנה"ס, צרו על העיר צבאות אשור. אולם העיר עמדה במצור, בין השאר בזכות נקבת השילוח שהזרימה מים ממעיין הגיחון שהיה מחוץ לחומות העיר. לקראת סוף תקופת בית ראשון העיר התרחבה לכיוון צפון מערב, לאזורים בהם שוכן היום הרובע היהודי, ואף מעבר לכך. בשנת 598 לפנה"ס נכבשה ממלכת יהודה ע"י האימפריה הבבלית, ואחרי ניסיון מרד נגד השלטון הבבלי כבש בשנת 568 לפנה"ס נבוכדנצר השני, מלך בבל את העיר, והחריב את בית המקדש.

[עריכה]
תקופת בית שני
עם עליית האימפריה הפרסית, ופרסום הצהרת כורש הוקמה ירושלים מחדש כבירת הפרובינציה היהודית ונבנה בית המקדש השני – בתחילה במתכונת צנועה. בשנת 332 לפנה"ס כבש אלכסנדר מוקדון את יהודה ללא קרב, העיר לא נפגעה והמשיכה להתפתח בתקופה ההלניסטית בה הייתה נתונה לרוב בידי הממלכה הסלווקית. אנטיוכוס הרביעי ניסה לגרום להתייונות ירושלים ופגע בעבודת המקדש, ובתגובה פרץ בשנת 167 לפנה"ס מרד החשמונאים, שבסופו השתלטה משפחת בית חשמונאי על יהודה ושלטה בירושלים עד הכיבוש הרומי בשנת 63 לפנה"ס. בשנת 37 לפנה"ס מונה הורדוס ע"י הרומאים למלך יהודה, ועד מהרה השתלט על ירושלים. הורדוס הרחיב ופאר את העיר, ובנה מחדש את בית המקדש במתכונת מפוארת. בשנת 66 לספירה פרץ המרד הגדול נגד הרומאים, ובשנת 69 הגיע הצבא הרומאי בראשותו של טיטוס לשערי ירושלים והטיל עליה מצור קשה. העיר נכבשה ונשרפה בשנת 70 ובית המקדש חרב. את הפיח מהשרפה ניתן לראות עד היום בחפירות ארכיאולוגיות של אתרים מן התקופה.

[עריכה]
התקופה הרומית והביזנטית
ירושלים עמדה בחורבנה עד זמן שלטון הקיסר אדריאנוס, שבנה אותה מחדש, קרא לה איליה קפיטולינה, ואסר על היהודים להיכנס אליה אלא בתשעה באב. בימי הקיסרות הביזנטית הפכה ירושלים למקום קודש לנצרות. הלנה המלכה ביקרה בעיר, מצאה שרידים שיוחסו לצלב המקורי עליו נצלב ישו, וקבעה את מקום הצליבה, בו נבנתה כנסיית הקבר הקדוש.

[עריכה]
התקופה המוסלמית והצלבנית
בשנת 638 נכבשה ארץ ישראל ע"י המוסלמים. עד מהרה התיר השלטון המוסלמי את חזרת היהודים לעיר. על הר הבית הוקמו מסגד אל-אקצא, וכיפת הסלע.

בשנת 1099 כבשו הצלבנים את ירושלים וערכו טבח בתושביה המוסלמים והיהודיים. אחרי מפלת הצלבנים בקרב קרני חיטין ב 4 ביולי 1187, הגיע צלאח א-דין לירושלים ב 20 בספטמבר והטיל עליה מצור. ב-2 באוקטובר נכנעה העיר וחזרה לשלטון מוסלמי.

עם חזרת השלטון המוסלמי חזרו גם היהודים לחיות בעיר. במאה ה13 העיר עברה בתכיפות מיד ליד.

[עריכה]
התקופה העותומאנית
ערך ראשי - ירושלים בתקופה העותומאנית
ב-1517 נכבשה העיר בידי האימפריה העותומאנית, וירושלים שוב זכתה בתקופת שגשוג. הסולטאן סולימאן המפואר בנה את חומות ירושלים המוכרות היום, ושיפץ את המצודה ואת מגדל דוד. אולם עם שקיעתה הממושכת של האימפריה העותומאנית התדרדר גם מצבה של ירושלים, וחלקים גדולים בתוך העיר העתיקה היו שוממים. במאות ה-18 וה-19 היישוב היהודי החל להתעצם, ובשנת 1844 נמנו בעיר 7,120 יהודים לעומת 5,000 מוסלמים ו-3,390 נוצרים. רוב היהודים בעיר היו ספרדים, שהיו נתינים עותומאניים, מה שהקל על מצבם החוקי והכלכלי. כמו כן היה לסירוגין ישוב אשכנזי קטן ועני, שהתבסס על החלוקה – תרומות מיהודי ארצות מוצאם.
השלטון הבריטי

כניסת הגנרל אלנבי לירושלים ב-11 בדצמבר 1917השלטון הבריטי על ירושלים החל כאשר הגנרל אדמונד אלנבי הגיע אל העיר העתיקה, ירד מסוסו, ונכנס ברגל דרך שער יפו.

מעמד העיר עלה ומרכזיותה גדלה. עם כינון המנדט הבריטי ב-1920 הייתה העיר למקום מושבו של הנציב העליון ומשרדי הממשלה. התנועה הציונית גם היא הקימה בעיר את בית המוסדות הלאומיים בו שכנו משרדי הסוכנות היהודית, קרן היסוד, ומושב הועד הלאומי. בשנת 1925 נחנכה על הר הצופים האוניברסיטה העברית. שכונות חדשות כמו רחביה ובית הכרם הוקמו. גם הציבור הערבי שיכן בעיר את מוסדותיו – המועצה המוסלמית העליונה והוועד הערבי העליון. גם שכונות ערביות נבנו מחוץ לחומות, ביניהן שייח' ג'ראח, וטלביה.

[עריכה]
מלחמת העצמאות
על פי תוכנית החלוקה של האו"ם הייתה ירושלים אמורה להיות יחד עם בית לחם באזור מיוחד תחת שליטה בין-לאומית. אולם עם פרוץ מלחמת העצמאות התעלמו מכך שני הצדדים וניסו לתפוס את השליטה בעיר. הכוחות הערביים חסמו את הדרך לירושלים עבור היהודים ואף הפסיקו את זרם המים אליה. רק שיירות של משוריינים הצליחו לפרוץ לעיר במחיר דמים כבד ולהביא לה אספקה. הרובע היהודי. עם צאת הבריטים מהארץ ב-14 במאי 1948 השתלטו הכוחות הישראלים על מתחמי השלטון הבריטי, ואילו הלגיון הירדני הגיע ב-18 במאי אל העיר ונכנס לעיר העתיקה. ב-19 במאי הצליח כוח של הפלמ"ח להיכנס דרך שער ציון אל הרובע היהודי ולהביא אספקה ותגבורת. אולם למחרת השתלטו הערבים שוב על אזור שער ציון, והמצור על הרובע חודש. לבסוף נפל הרובע ב-28 במאי, מגניו נלקחו בשבי, ובתי הכנסת שבו נהרסו.

ב-1 ביוני נפתחה דרך בורמה והמצור על ירושלים החל להתרופף.

בקרבות עשרת הימים ביולי נעשה ניסיון ישראלי לכבוש את העיר העתיקה, אולם הוא כשל.

[עריכה]
אחרי הקמת מדינת ישראל

ירושלים - מבט מהר הצופיםב-17 באוגוסט 1949 הועלו עצמות בנימין זאב הרצל לקבורה בירושלים. הכנסת עלתה לירושלים בדצמבר 1949, ועד מהרה התיישבה בבית פרומין שבמרכז העיר. האוניברסיטה העברית שנאלצה לעזוב את הר הצופים המנותק עברה לקמפוס חדש בגבעת רם.

ב-5 בדצמבר 1949 הכריז דוד בן גוריון [1] על ירושלים כעל בירת מדינת ישראל. ב-1965 נבחר טדי קולק לראשות העירייה. ב-30 באוגוסט 1966 נחנך משכן הכנסת החדש בגבעת רם.

ב-5 ביוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. הלגיון הירדני הפגיז את העיר היהודית וכבש את ארמון הנציב. צה"ל באמצעות החטיבה הירושלמית, עציון, הדף את ההתקפה הירדנית, ופתח במתקפה לכיוון דרום, בכיבוש מוצב הפעמון ליד רמת רחל. מצפון התקדמה חטיבת הראל שכבשה את מוצב הרדאר וניתקה את ירושלים המזרחית מרמאללה. חטיבה 55 כבשה את גבעת התחמושת, והתקדמה לתוך העיר המזרחית. יומיים אחר כך פרצה החטיבה לעיר העתיקה דרך שער האריות ממזרח. המח"ט, מוטה גור הודיע בקשר "הר הבית בידינו", והרב שלמה גורן תקע בשופר אל מול הכותל המערבי. עוד באותו החודש החליטה ממשלת ישראל להחיל את החוק הישראלי על מזרח ירושלים, ולתושביה הפלסטינאים ניתן מעמד של תושב קבע.


כיום ירושלים היא עיר במחוז ירושלים. שטח השיפוט שלה הוא 123,000 דונם. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2001, העיר מדורגת בדרוג חברתי-כלכלי בינוני (5 מתוך 10). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת 2000 היה 34.9 אחוז. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2000 היה 5,568 ש"ח (ממוצע ארצי: 6,835 ש"ח).

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A8%...%9C%D7%99%D7%9D