הסיפור הראשון שלי.. אם תאהבו תגיבו! תקראוו

שלום אנשים ואנשות.. מה קורה?
טוב.. אני די חדשה פה.. מפרסת פעם בכמה זמן שיר פה ושיר שם.. אבל לא יותר מזה.. קראתי בפורום הזה סיפורים פשוט מ-ד-ה-י-מ-י-ם-! וזהו.. אני מקווה שהסיפור שאני אנסה לכתוב לכם פה הוא יהיה אחד מהם בעינכם.. לבינתיים כל מה שאני כותבת אמיתי.. אולי בהמשך אני אמיתים.. אני ארשו.. אם תאהבו תגיבו ואני אכתוב תהתשך.. ואם לא.. אז אולי אני לא צריכה לכתוב..
מקווה שתאהבוו!!


נמאס לי!!! 5 חודשים אהבתי אותו.. לא יותר ולא פחות.. והוא ידע שאני אוהבת אותו ולא עשה כלוםםם
לא התרחק.. לא התקרב.. לא התחיל איתי וגם לא גמר.. מה הקטע שלו?? הרי זה היה כל כך קל.. הוא בכיתה שלי.. אבל זהו.. כל זה הגיע לסוף..
אפילו חשבתי שממש הייתי קרובה אליו.. לפני שטסתי לחול היינו אמורים להיפגש.. לדבר ולסדר תענינים ביננו..(כי כל מה שהוא ידע אליי ואני אליו היה דרך השיחות הארוכות עם החברים שלו-אני יודעת שזה ממש טיפשי.. אבל הייתי ביישנית) ובסוף שום דבר לא קרה.. ואז הגיע הרגע.. הרגע הכי הכי מכוער.. הרגע לשכוח ממנו..
חשבתי לעצמי שהחודש וחצי הזה בחול יעזור לי לשכוח אותו.. עם המשפחה וכל המקומות המדהימים שאהיה בהם.. איך לא.. ואז הבעיה הגדולה שלי הייתה.. שפשוט היה לי קשה לוותר עליו.. הרגשתי שהיה לי כל כך הרבה מה להציע לו.. שאנחנו כל כך דומים.. כל כך מתאימים.. אבל מה לעשות שהוא לא התעניין.. גם שהוא אולי יותר ביישן אפילו ממני.. הוא לא היה צריך לעשות כלום.. אני כבר רציתי אותו.. הוא כולה היה צריך לתת סימן.. לשלוח רמז.. משהו.. אבל זה לא קרה..
וזהו.. אמרתי לעצמי שהעובדה שאני לא אראה אותו להרבה זמן.. תעזור לי.. וחוץ מזה.. היה לי מישהו אחר.. מישהו מיוחד כל כך שהיה מוכן לחכות לי בכל החודש וחצי הזה כדי שנהיה ביחד שאני אחזור.. רינן.. חשבתי שאני אצליח.. חשבתי..

ואז לאורך כל החופש שלי בחול (בחופש הגדול לשעבר) דיברתי עם רינן.. כבר היינו ממש קרובים עד שאמרתי לו שאני אוהבת אותו.. הקטע הוא שאני ילדה שקשה לי להגיד לילד שאני אוהבת אותו.. כי המילה הזו כה גדולה אליי.. אהבה.. האמת היא שאני לא מרגישה שאהבתי אי פעם עם כל הנשמה שלי מישהו.. הרגשתי דברים מאוד מאוד חזקים אבל אף פעם לא אהבתי.. אבל מה לעשות.. נסחפתי.. עם כל המילים היפות שלו.. הוא היה כל הזמן אומר לי שאוהב אותו שמאוהב בי.. והנה זה יצא מפי.. אני אוהבת אותך.. ואז הייתי צריכה להגיד את זה כל הזמן.. והגיע שלב שכשהוא היה כותב לי באיסי שהוא אוהב אותי.. פשוט לא היה בא לי לענות לא "גם אני"... לא שלא הרגשתי אליו משהו גדול ועצום.. אלא שהמילה הזו עדיין הייתה גדולה עליי.. ובטח שבטח דרך איסי כשאני חודש רק מתכתבת איתו ושכחתי אין הוא נירא.. אמרתי לו את זה והוא נפגע.. לקחנו פסק זמן אבל לא היה ברור מה יהיה.. אם כאילו בסוף נהיה ביחד או לא.. כל המריבה הזו אחרי חודש שהוא חיכה לי..
וזהו.. אחרי זה טסתי לשבוע למקום יפה.. בו לא נכנסתי לאיסיהרבה זמן.. ואז כשחזרתי נשבעת לכם ידעתי שזה יקרה!!
למרות כל מה שהיה עם רינן.. לא יכולתי לשכוח מרז.. עדיין חלמתי איתו.. מנשק אותי ומוציא מהפה שלו את כל המילים היפות שהייתי רוצה לשמוע ממנו..
ואז שחזרתי מהנסיעה שלי אחרי איזה שבוע נכנסתי לאיסי והייתה לי הודעה ממנו (מרז):
"אני יודע שלא היינו ביחד
זה פשוט לא יצא
אני רוצה שנפגש"

פשוט זה.. אני בכלל הייתי בחול.. ולמרות שכבר הפנמתי שהוא ואני לא הולך.. ושאני חייבת לשכוח ממנו.. מה שהוא רשם ממש השפיע עליי..

חזרתי לארץ והיה לנו טיול של יומיים לאיזה מקום כדי ללמד אותנו איך ללמד ילדים קטנים מפגרים לשון והבעה (כלומר משהו שבעצמנו אנחנו לא יודעים).. והוא היה שם.. הגעתי אחרונה לאוטובוס.. עליתי וישבתי עם חברה הכי הכי טובה שלי.. ואז חיפשתי אותו עם המבט ולא מצאתי..
עד שפתאום קלטתי אותו מסתכל עליי בסוף האוטובוד.. ישר סובבתי תראוש.. זה היה הוא..



מצטערת שזה היה ארוך.. אולי אפילו קצת משעמם.. פשוט אני צריכה למסור תפרטים החשובים בהמשך... אם יהיה.. אני הולכת להתקלחח.. ואולי שאני אחזור אני אמשיך את זה.. אם תרצו..זה אמור להיות מאוד מעניין.. זה סיפור אמיתי.. שהתחיל לפני הרבה חודשים ועדין לא נגמר והאמת היא גם אין לי מושג איך הוא ייגמר..
טוב.. בננות.. חולה עלייכן.. תגיבו אם אתן רוצות המשך

ברנדה (חחחחח אכן זה השם שלי-המוצא שלי ארגנטינאי)

ביוש